יש סכסוכים בין בעלי מניות שאפשר לפתור בהחלטה עסקית נכונה, בהסכמה על חלוקת סמכויות או בתיקון של הסכם. ויש סכסוכים שכבר עברו את השלב הזה. החברה עדיין קיימת, לפעמים אפילו רווחית, אבל בעלי המניות כבר לא מסוגלים לקבל יחד החלטות בסיסיות. במקרים כאלה בית המשפט עשוי להגיע למסקנה שהבעיה אינה נקודתית, אלא מבנית: אי אפשר עוד לנהל את החברה בהרכב הבעלות הקיים. במצב כזה, הפתרון המתבקש הוא הפרדת כוחות בין בעלי המניות.
הבסיס המשפטי לכך מצוי בעיקר בסעיף 191 לחוק החברות, העוסק בקיפוח בעלי מניות. הסעיף מעניק לבית המשפט סמכות רחבה לתת הוראות כאשר ענייני החברה מתנהלים בדרך שיש בה משום קיפוח של בעל מניות, או כאשר קיים חשש מהותי לכך.
מכוח הסמכות הזו, ובעקבות פיתוח פסיקתי לאורך השנים, בתי המשפט עשויים לבחור במקרים מתאימים מנגנוני היפרדות כמו רכישה כפויה, BMBY, התמחרות פנימית או מכירה לצד שלישי.
אף שסעד הקיפוח אינו מוגבל רק לחברות פרטיות, מנגנוני היפרדות כאלה מתאימים במיוחד למצבים שבהם מדובר במספר מצומצם של בעלי מניות, המעורבים בניהול החברה ואין להם דרך פשוטה למכור את חלקם בשוק. לכן הדיון בהם מתעורר לא פעם בחברות פרטיות, משפחתיות או כאלה שיש להן מאפיינים של "מעין-שותפות".
בחברות כאלה, אובדן אמון בין בעלי המניות עלול להיות משמעותי במיוחד. בניגוד לחברה ציבורית, שבה בעל מניות יכול פשוט למכור את מניותיו בשוק, בחברה פרטית הדרך החוצה אינה תמיד פשוטה. אין בהכרח קונה חיצוני, אין מחיר שוק ברור, והקשר לחברה הוא גם ניהולי ואישי ולא רק כלכלי.
איך נפרדים בפועל
אחד הכלים המרכזיים הוא רכישה כפויה של מניות, או Buy-Out. במנגנון זה, בית המשפט מורה לאחד מבעלי המניות לרכוש את חלקו של האחר, בדרך כלל לפי שווי שייקבע על ידי מומחה מטעמו. המומחה בוחן את פעילות החברה, נכסיה, התחייבויותיה ונתוניה הכספיים, ולעיתים גם את השפעת הסכסוך על שוויה.
רכישה כפויה מתאימה במיוחד כשברור מי הצד שימשיך להחזיק בחברה ולנהל אותה, או כאשר נמצא שבעל מניות אחד קופח והפתרון הנכון הוא לאפשר לו לצאת מהחברה בשווי הוגן. לצורך קביעת התמורה, בית המשפט עשוי לבחון את מועד הערכת השווי, את השפעת התנהלות הצדדים על ערך החברה, והאם יש להימנע מהפחתות שיגרמו לכך שהצד המקפח ייהנה מתוצאות מעשיו.
מנגנון אחר הוא BMBY - ראשי תיבות של Buy Me Buy You. זהו מנגנון שבו צד אחד מציע מחיר למניות, והצד השני בוחר אם למכור את מניותיו במחיר הזה או לרכוש את מניות המציע באותו מחיר. היתרון של המנגנון בכך שהוא אמור לעודד הצעת מחיר מאוזנת: מי שמציע מחיר נמוך מדי מסתכן בכך שהצד השני יקנה אותו בזול, ומי שמציע מחיר גבוה מדי עלול להידרש לשלם אותו בעצמו.
עם זאת, BMBY אינו מתאים לכל מקרה. כאשר קיימים פערי כוחות כלכליים משמעותיים, פערי מידע או מצב שבו אחד מבעלי המניות שולט בנתוני החברה והאחר מתקשה להעריך את שוויה, המנגנון עלול להביא לתוצאה לא הוגנת. לכן בית המשפט יבחן אם מדובר בכלי מתאים בנסיבות הסכסוך, ולא רק אם הוא נראה יעיל על הנייר.
עו"ד עדי טלצילום: עינת מאוראפשרות נוספת היא התמחרות פנימית - מעין מכרז בין בעלי המניות, שבו הצדדים מתחרים על רכישת חלקו של האחר. מנגנון כזה עשוי להתאים בעיקר במבוי סתום בין צדדים בעלי כוח דומה, למשל בעלי מניות שמחזיקים בחלקים שווים, כאשר שניהם רוצים להמשיך עם החברה ושניהם מסוגלים מבחינה מעשית וכלכלית לרכוש את חלקו של האחר.
כאשר מכירה פנימית אינה מעשית או עלולה להנציח חוסר איזון בין הצדדים, ניתן לשקול מכירה לצד שלישי. במצב כזה החברה או מניותיה נמכרות לגורם חיצוני, לעיתים באמצעות בעל תפקיד, והתמורה מתחלקת בין בעלי המניות בהתאם לזכויותיהם, לאחר התחשבות בחובות, בהוצאות ובהוראות שיינתנו במסגרת ההליך.
במקרי קצה עשוי לעלות גם פתרון של פירוק, אך בדרך כלל זה אינו הפתרון הראשון כאשר מדובר בחברה פעילה שיש לה ערך עסקי. פירוק עלול לפגוע בשווי החברה ולהפוך סכסוך בין בעלי מניות לנזק רחב יותר. לכן, כאשר ניתן לבצע היפרדות שתשמור על פעילות החברה, בתי המשפט עשויים להעדיף מנגנון שמוציא אחד מבעלי המניות מהתמונה אך מאפשר לחברה להמשיך להתקיים.
בסופו של דבר, אין שיטה אחת שמתאימה לכל סכסוך בעלי מניות. בית המשפט בוחן אם היה קיפוח, האם מדובר במבוי סתום אמיתי, מי מחזיק במידע ובשליטה, האם הצדדים יכולים להתמודד בתנאים דומים, ומהו הפתרון שיפגע פחות בערך החברה.
לכן, כאשר סכסוך בעלי מניות מגיע לבית המשפט, השאלה אינה רק מי צודק. במקרים רבים השאלה המעשית יותר היא איך נפרדים נכון - מי יישאר עם החברה, מי ייצא ממנה, ובאיזה מנגנון ניתן לעשות זאת באופן הוגן ויעיל ככל האפשר.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד עדי טל עוסק בדיני חברות
• המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין




