די לדון בצורה הוגנת באפקטים הפוליטיים והכלכליים של ההחלטה הבריטית להתנתק מהאיחוד האירופי ("ברקזיט"), חייבים לציין שלושה אירועים גיאו-פוליטיים משמעותיים שקרו במהלך העשור שעבר מאז אותה החלטה, שהשפיעו על כל העולם כולו: מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי העולמי שהגיע בעקבותיה, המלחמה באוקראינה והמשבר האנרגטי שהיא הביאה לעולם, בחירתו של טראמפ בפעם השנייה לנשיאות ומלחמת המכסים שהוא הביא לעולם.
ועדיין, אחרי ההתניות הללו, בריטניה עדיין כרתה לעצמה בור שהיא מנסה בכל הכוח להיחלץ ממנו בחזרה. לפי סקרים שפורסמו לאחרונה, יותר משני שליש מהבריטים היו רוצים לחזור לחיקו של האיחוד. כמעט אף אחת מההבטחות שהובטחו לציבור לא התקיימו. הרגולציות לא הופחתו, המדינה מפולגת, מדיניות ההגירה כושלת מאי פעם (קצב ההגירה הוכפל לעומת השנים שלפני הברקזיט), הכספים שהובטחו מתקציב ההגירה לטובת הסקטור הציבורי לא קוימו, ובעיקר מדובר בפיאסקו כלכלי מביך לבריטניה שקיבלה תמונת מציאות אמיתית ביחס לגודלה וכוחה הכלכלי כשהיא מחוץ לשוק הכלכלי של האיחוד.
האופטימיסטים בבריטניה מצביעים על העובדה שהתחזיות היו הרבה יותר גרועות ממה שהתרחש במציאות, ששום מיתון או שפל כלכלי לא קרו וששוק הדיור לא קרס, אבל האמת היא שפוטנציאל הצמיחה של בריטניה קפא בעשור האחרון: יוקר המחיה עלה, איכות החיים ירדה, הפריון ירד, וכך גם כמות ההשקעות במדינה. הירידה בתוצר מקומי גולמי גרמה גם לירידה בהכנסות הממשלה, האצה במיסים, ולקיצוץ בהשקעה בתשתיות, במחקר ובפיתוח. כחלק מזה ניתן לראות גם את התפטרותו הדרמטית של ראש הממשלה קיר סטארמר אתמול — השישי שעוזב את תפקידו בעשור האחרון.
לונדון לחוד
אם פעם חקלאים בריטים היו יכולים לשלוח משאיות וקונטיינרים לכל אירופה באותה קלות שהם שיגרו אספקה בתוך אנגליה, הרי שמאז הברקזיט כל מטען חייב בפיקוח תברואתי, בניירת ובירוקרטיה שלא נגמרת. זה מייקר את השילוחים והופך אותם ליותר יקרים ופחות תחרותיים מול יצרנים ומגדלים ממדינות אחרות ששייכות לשוק האירופי. חברות גדולות נאלצו להקצות צוותים שלמים כדי לנהל את כל נושא הסחר בין אירופה לאנגליה. חברות קטנות יותר פשוט ויתרו על השוק האירופי.
את ההשפעות ההרסניות של הברקזיט על הכלכלה הבריטית, ניתן לראות גם דרך מה שלא הושפע כתוצאה מהעזיבה. לונדון נותרה המרכז הפיננסי השני הכי חשוב בעולם, וכמעט לא איבדה מאומה מעוצמתה. זה קרה בגלל שהשירותים שהמגזר הפיננסי מספק הם בעיקר דיגיטליים ומקוונים ולכן לא נתונים למכסים פיזיים כמו סחורות. שירותי הייעוץ והשיווק של הבריטים עדיין זוכים לביקוש גבוה, הגידולים החקלאיים והמוצרים התעשייתיים פחות. הברקזיט, מבחינה כלכלית, יצר בבירור שתי מדינות בבריטניה: לונדון וכל השאר.
ועדיין, למרות הצניחה במספרים של הכלכלה הבריטית, ולמרות הרצון של רוב ניכר מהציבור לחזור לאיחוד האירופי, כלכלנים ואנשי עסקים רבים בבריטניה מזהירים מפני ניסיון להתאחד מחדש. לטענתם, השוק הבריטי עדיין עסוק בהסתגלות לברקזיט, ולכן החלטה לבצע פניית פרסה, תכניס את הכלכלה הבריטית לכאוס נוסף, בעיקר כעת לאחר ההתפטרות הדרמטית של סטארמר.
לעומתם, טוענים אזרחים בריטים רבים שלאור העלייה בדומיננטיות של הכלכלה ההודית, האגרסיביות הסינית והעובדה שאי אפשר לדעת על איזה צד יתעורר הנשיא טראמפ, חיזוק הקשרים עם השכנים מאירופה הופך לצורך קיומי עבור הכלכלה הבריטית.
צניחת המטבע
אז נכון, הנבואות של "פרויקט הפחד", כפי שכינו זאת תומכי הברקזיט, לא ממש התממשו. הכלכלה הבריטית לא נפלה לתהום, אבל ניתוח של אספקטים כלכליים בטווח של עשור מראה עד כמה ההשפעה של הברקזיט הייתה שלילית.
האיחוד האירופי הוא עדיין השוק הגדול ביותר עבור ייצוא וייבוא בריטי, אבל ההיקף צנח הן מבחינה מספרית אבסולוטית, ובעיקר בהשוואה להיקף הסחר של יתר המדינות המתועשות ביבשת. "זה כמו שחנות תעבור מרחוב הקניות המרכזי למקום בשולי העיר", הסביר ניק בלום, כלכלן בריטי מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית ל"גרדיאן". "אף אחד לא יודע מה שעות הפתיחה והסגירה שלו, ולבסוף אנשים הולכים לחנות אחרת, קרובה יותר".
אפילו לגרף היחיד שבו בריטניה לא סבלה באופן משמעותי מההחלטה להתנתק מהאיחוד האירופי, רמת האבטלה במדינה, יש שתי כוכביות אזהרה. הראשונה היא הגידול החד באבטלה של צעירים עד גיל 24 (או כאלה שלא רשומים במוסדות אקדמאיים), והשנייה, והיותר משמעותית, היא הסטגנציה הקיצונית בשכר העובדים. ההעלאה שנרשמה בעשור מאז הברקזיט, אינה קרובה אפילו לעלייה במחירי הדיור וביוקר המחיה הכללי שהתרחשו בבריטניה בתקופה שמאז הפרידה.
