ממלכת ראשי הממשלה המתחלפים: הודעת ההתפטרות של ראש ממשלת בריטניה קיר סטרמר מהנהגת מפלגת הלייבור היא לא רק דרמה פוליטית נוספת בלונדון, אלא עוד פרק ברצף בלתי רגיל של חילופי הנהגה בממלכה מאז משאל ה"ברקזיט" ב-2016 - רצף שהפך את דאונינג 10 ל"דלת מסתובבת" של ראשי ממשלה.
אז איך ייתכן שראש ממשלה מודיע על פרישה, מחליפו עשוי להיכנס לתפקיד בתוך שבועות - והציבור לא הולך לקלפיות? התשובה נעוצה בשיטה הבריטית: הציבור בוחר פרלמנט, לא ראש ממשלה. מי שעומד בראש המפלגה שמסוגלת לשלוט בבית הנבחרים - בדרך כלל המפלגה בעלת הרוב - הוא זה שממונה לראש הממשלה.
11 צפייה בגלריה
(צילום: שלומי אמסלם משרד החוץ, AFP, gettyimages, AP, HENRY NICHOLLS / AF, REUTERS/Jack Taylo, Ryan Jenkinson/Getty Images)
לכן, כשראש ממשלה מתפטר באמצע קדנציה, אין בבריטניה חובה אוטומטית לקיים בחירות כלליות. מפלגת השלטון יכולה לבחור מנהיג חדש, ואם אותו מנהיג נהנה מתמיכת רוב חברי הפרלמנט - הוא מוזמן על ידי המלך להרכיב ממשלה ונכנס לדאונינג 10. וזה בדיוק מה שקרה שוב ושוב בעשור האחרון.
אז מי בעצם בוחר את ראש ממשלת בריטניה?
ראש ממשלת בריטניה אינו נבחר בפתק נפרד, ואין בחירה ישירה לתפקיד. בבחירות הכלליות האזרחים בוחרים את חברי בית הנבחרים - 650 מחוזות בחירה, נציג אחד מכל מחוז. המפלגה שמצליחה להשיג רוב, או להרכיב רוב עם מפלגות אחרות, היא זו שמרכיבה ממשלה.
מבחינה חוקתית, המלך ממנה את ראש הממשלה. אבל תפקידו של המלך טקסי בעיקרו: הוא מזמין לתפקיד את מי שסביר שיוכל לקבל את אמון בית הנבחרים. במקרה של רוב ברור בפרלמנט, זה כמעט תמיד מנהיג המפלגה הגדולה או מפלגת השלטון.
לכן, כשהמנהיג משתנה בתוך מפלגת השלטון, ראשות הממשלה יכולה לעבור לידיים חדשות בלי שהציבור נשאל שוב. מבחינת השיטה הבריטית, המנדט ניתן למפלגה ולפרלמנט - לא לאדם אחד.
סטרמר מודיע על התפטרות מראשות מפלגת הלייבור
(צילום: רויטרס)
למה אין בחירות עכשיו?
כי הלייבור עדיין מחזיקה ברוב בפרלמנט. סטרמר הודיע כי יתפטר מהנהגת המפלגה, אך יישאר ראש ממשלה עד לבחירת מחליף. ברגע שהלייבור תבחר מנהיג חדש, ואם לא תתרחש התפרקות פוליטית חריגה, אותו מנהיג יהיה האיש שיוכל ליהנות מאמון בית הנבחרים - ולכן יוכל להתמנות לראש הממשלה.
האופוזיציה, כמובן, יכולה לטעון שאין למחליף מנדט ציבורי ולדרוש בחירות כלליות. אבל זו טענה פוליטית, לא חובה חוקית. כל עוד הממשלה מסוגלת לשרוד בפרלמנט, אין הכרח ללכת לבחירות. הדרך להפיל ממשלה באמצע קדנציה היא הצבעת אי-אמון, מרד בתוך מפלגת השלטון או החלטה של ראש הממשלה החדש להקדים בחירות. אבל עצם החלפת המנהיג אינה מפעילה אוטומטית מערכת בחירות.
מה קרה מאז הברקזיט?
הכול התחיל ב-23 ביוני 2016, כשבריטניה הצביעה במשאל עם בעד עזיבת האיחוד האירופי. התוצאה הייתה צמודה: 51.9% הצביעו בעד עזיבה, 48.1% בעד הישארות. ראש הממשלה דאז, דיוויד קמרון, שהוביל את המחנה שתמך בהישארות באיחוד - הודיע מיד אחרי התוצאה כי יתפטר.
הפרלמנט הבריטי מאשר את הסכם הברקזיט, דצמבר 2019
מאז, בריטניה מתקשה למצוא יציבות פוליטית. הברקזיט לא היה רק החלטה על היחסים עם אירופה: הוא פתח ויכוח עמוק על זהותה של הממלכה על הכלכלה, על ההגירה, על היחסים בין אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד - ועל עתיד שתי המפלגות הגדולות.
דיוויד קמרון: ראש הממשלה שנפל על המשאל
קמרון היה זה שהבטיח לקיים משאל עם על החברות באיחוד האירופי, בין היתר כדי להרגיע את המרד האירו-סקפטי בתוך המפלגה השמרנית. הוא העריך שהציבור יבחר להישאר באיחוד - והפסיד.
התבוסה הפכה את המשך כהונתו לבלתי אפשרי. הוא הודיע על התפטרות, ותרזה מיי נבחרה להחליפו בראשות המפלגה השמרנית - ומונתה לראשות הממשלה בלי בחירות כלליות.
תרזה מיי: נתקעה עם הברקזיט
מיי נכנסה לתפקיד עם משפט שהפך לסיסמה: "Brexit means Brexit" ("הכוונה של ברקזיט היא ברקזיט"). היא הפעילה את סעיף 50, שהחל רשמית את תהליך הפרישה מהאיחוד האירופי, וניסתה להגיע להסכם עם בריסל.
אבל בפרלמנט לא היה לה רוב יציב להסכם שהביאה. ב-2017 היא הקדימה בחירות בניסיון להגדיל את כוחה - וקיבלה את ההפך: השמרנים איבדו את הרוב המוחלט ונאלצו להישען על תמיכת מפלגת DUP מצפון אירלנד. הסכם הברקזיט שלה הובס שוב ושוב בבית הנבחרים, ובסופו של דבר היא הודיעה על פרישה.
בוריס ג'ונסון: "סיים את הברקזיט" - ואז הסתבך
בוריס ג'ונסון, מהדמויות הבולטות במחנה הברקזיט, נבחר ב-2019 לראשות השמרנים במקום מיי והפך לראש הממשלה. הוא הלך לבחירות כלליות באותה שנה עם סיסמה פשוטה: "Get Brexit Done" - "לסיים את הברקזיט". הוא ניצח בגדול, השיג רוב גדול בפרלמנט והוביל את בריטניה ליציאה רשמית מהאיחוד האירופי ב-31 בינואר 2020.
אבל ההצלחה הפוליטית לא החזיקה מעמד. מגפת הקורונה, שערוריית "Partygate" סביב מסיבות בדאונינג 10 בזמן הסגרים ופרשות נוספות כרסמו באמון בו. בסופו של דבר, מרד של שרים וחברי פרלמנט במפלגתו אילץ אותו להתפטר.
ליז טראס: 49 ימים בדאונינג 10
אחרי ג'ונסון הגיעה ליז טראס - אחת הכהונות הקצרות והדרמטיות בתולדות בריטניה. היא נכנסה לדאונינג 10 בספטמבר 2022, הציגה תוכנית כלכלית שכללה קיצוצי מס נרחבים ללא מימון ברור, והשווקים הגיבו בבהלה: הליש"ט צנח, תשואות האג"ח זינקו והבנק המרכזי נאלץ להתערב.
תוך 49 ימים בלבד היא הודיעה על התפטרות. טראס הפכה לסמל של חוסר היציבות הפוליטית והכלכלית שהשתרשה בבריטניה אחרי הברקזיט.
רישי סונאק: ניסיון לייצב - ותבוסה בקלפי
רישי סונאק נבחר להחליף את טראס בניסיון להרגיע את השווקים ואת המפלגה השמרנית. הוא הציג את עצמו כמבוגר האחראי, ניסה לשקם אמון כלכלי ולנהל את המדינה אחרי שנות הכאוס של ג'ונסון וטראס.
אבל השמרנים כבר היו שחוקים אחרי 14 שנות שלטון. יוקר המחיה, המשבר בשירותי הבריאות, העומס על מערכת ההגירה והעייפות הציבורית מהמפלגה הובילו לתבוסה בבחירות 2024. הלייבור חזרה לשלטון ברוב גדול, וסטרמר נכנס לדאונינג 10.
קיר סטרמר: הבטיח יציבות - ועוזב אחרי פחות משנתיים
סטרמר הגיע לשלטון כהפך הגמור מג'ונסון וטראס: משפטן רציני, ממלכתי וזהיר - מנהיג שהבטיח להחזיר לבריטניה יציבות, אחריות ושקט פוליטי. הוא גם הציג את עצמו כאיש ששינה את הלייבור אחרי שנות ג'רמי קורבין - ובנאום הפרישה שלו היום התגאה בכך שמפלגתו "עקרה מתוכה את רעל האנטישמיות".
אבל הניצחון הגדול על השמרנים בבחירות לא הספיק. בתוך פחות משנתיים גבר הלחץ הפנימי במפלגה, כשחברי פרלמנט חששו שהלייבור מאבדת תמיכה ציבורית ושהממשלה מתקשה לייצר שינוי מורגש - כשברקע נסיקתה בסקרים של מפלגת הימין הפופוליסטי UK Reform בראשות נייג'ל פראג', שחרתה על דגלה את המאבק בהגירה הלא-חוקית.
11 צפייה בגלריה
סטרמר. "שמעתי את תשובת הסיעה הפרלמנטרית שלי, ואני מקבל את התשובה הזו ברוח טובה"
(צילום: REUTERS/Toby Shepheard)
סטרמר הודה בנאומו כי השאלה כעת איננה אם היה האדם המתאים לשנות את הלייבור ולהחזיר אותה לשלטון - אלא אם הוא האדם המתאים להוביל אותה לבחירות הבאות. "שמעתי את תשובת הסיעה הפרלמנטרית שלי, ואני מקבל את התשובה הזו ברוח טובה", אמר סטרמר - והתפטר מהנהגת הלייבור.
ומה עכשיו?
הלייבור תפתח הליך לבחירת מנהיג חדש. סטרמר אמר כי המועמדויות ייפתחו ב-9 ביולי, והמטרה היא להשלים את ההליך לפני שהפרלמנט ישוב מפגרת הקיץ בספטמבר. עד אז הוא יישאר ראש הממשלה וינסה להבטיח העברת שלטון מסודרת.
המועמד הבולט להחליפו הוא אנדי ברנהאם, ראש העיר מנצ'סטר רבתי שחזר לפרלמנט ונחשב לאחד הפוליטיקאים הפופולריים בלייבור. אם ייבחר, הוא צפוי להתמנות לראש הממשלה הבא - בלי בחירות כלליות, כל עוד הלייבור ממשיכה לשלוט בבית הנבחרים.
למה הברקזיט ערער כל כך את המערכת?
הברקזיט חשף ופירק קואליציות ישנות בתוך שתי המפלגות הגדולות. אצל השמרנים הוא העמיק את הקרע בין תומכי עזיבה קשוחה של האיחוד לבין המחנה המתון יותר, ואצל הלייבור הוא יצר שנים של בלבול בין מצביעים עירוניים, צעירים ופרו-אירופים לבין מעוזים מסורתיים של מעמד הפועלים שתמכו בברקזיט.
בנוסף, עצם היציאה מהאיחוד לא סיימה את הוויכוח, אלא פתחה שורה של שאלות חדשות: איך נראים יחסי המסחר עם אירופה? מה עושים עם הגבול הרגיש בין צפון אירלנד לאירלנד? איך מאזנים בין ריבונות לבין צורך בגישה לשווקים? והאם הברקזיט באמת שיפר את מצבה של בריטניה?
במקביל, בריטניה התמודדה עם קורונה, אינפלציה, משבר אנרגיה, שביתות, עומסים במערכת הבריאות ועלייה בכוחן של מפלגות פופוליסטיות. כל אלה הפכו את ההבטחה ל"יציבות אחרי הברקזיט" למשימה כמעט בלתי אפשרית.
כך, המדינה שהצביעה ב-2016 כדי "לקחת בחזרה את השליטה" מצאה את עצמה בעשור של חוסר שליטה פוליטי כמעט מתמשך. ואם מחליפו של סטרמר ייכנס לדאונינג 10 עוד לפני ספטמבר, בריטניה תקבל ראש ממשלה שביעי בתוך עשור - בלי שהציבור יצטרך ללכת גם השנה לקלפי.
