המחסור בקוטג' של תנובה, בגלל תקלה במערכת מתוחכמת שנרכשה מחו"ל, חשף תופעה שאיתה מתמודדים תעשיינים רבים בישראל. אלו מרגישים כי הפכו מוקצים בתקופה האחרונה ונתקלים בטכנאים שמסרבים להגיע לארץ למרות שהם נדרשים להרכבה או לתחזוק ולתיקון מערכות לתעשייה.
בדיקה של ynet ו"ממון" מגלה כי מדובר בתופעה רוחבית, שנוגעת לכל סוגי המפעלים שברובם מותקן ציוד מחו"ל. הגעת הטכנאים חיונית לא רק למפעלים חדשים שנבנים אלא לתחזוקה ותפעול שוטף של התעשייה הישראלית על שלל מוצריה כמו פלדה, פלסטיק מזון ועוד, שחלק ממוצריהם מופנה ליצוא.
מתברר שהבידוד של ישראל מתבטא גם באי-רצון של טכנאים לבוא לארץ, תחת העילה שישראל היא אזור מלחמה ועל כן חברות הביטוח מסרבות לבטח את שהותם. באיטליה, למשל, גם תירוץ זה לא נחוץ כיוון שהאיגודים המקצועיים לא מתירים לחבריהם להגיע לישראל.
מה עושה בעניין משרד הכלכלה האמון על התעשייה? מהמשרד נמסר בתגובה כי "הטיפול בסיווג של ישראל כאזור מלחמה הוא דיפלומטי ולא בתחום סמכותו של המשרד".
ד"ר רון תומר, לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים, ובעל חברת אוניפארם לתרופות, אומר כי "מפעל שאין לו מחלקת הנדסה חזקה נמצא בבעיה. הייתה לנו במפעל מכונה חדשה בשווי 20 מיליון שקל שהתקנו בחוסר ברירה במשך חודשיים באמצעות זום מול הטכנאים הגרמנים. לצורך כך התקנו מערכת מצלמות מטורפת, כדי שהטכנאים מאירופה יוכלו להדריך את מחלקת ההנדסה שלנו".
לדברי תומר, "הבעיה היא גם תחזוקה שוטפת של מכונות. יש מכונות מתוחכמות שנדרש צוות תחזוקה מחו"ל עם ציוד מיוחד שיש רק להם. אנחנו פתרנו את זה בכך שיש לנו מחלקת הנדסה מעולה וגם שהחברה שסיפקה לנו את הציוד מצאה טכנאי שנשוי לישראלית. אנחנו הסכמנו שיבוא עם אשתו לחודשיים לארץ על חשבוננו כולל האירוח. ישראל היא לא מדינה שמייצרת מכונות לתעשייה וזאת בעיה. בינתיים מקמבנים, הציבור מרגיש את התופעה רק כשאין לו קוטג' בסופר, לא כשחסר להם סכין לעיבוד שבבי. זה באמת סיפור מטורף שמשרד החוץ צריך לטפל בו".
המחסור בקוטג'
(צילום: מירב קריסטל)
שמואל דונרשטיין, הבעלים של חברת רב-בריח, מדגיש שמדובר בבעיה קטסטרופלית. הוא מספר על מפעל לעיבוד זכוכית חדש שבונה רב-בריח. לדבריו, "לצורך זה צריך עשרות טכנאים להרכיב את קווי הייצור. הטכנאים צריכים להגיע מאיטליה ולא מגיעים. ניסו לחפש טכנאים שיגיעו מקולומביה בדרום אמריקה, אבל ברשות ההגירה לא הסכימו שהם ייכנסו לארץ. מפעל הזכוכית היה אמור להיכנס להרצה ביולי, אבל זה כבר לא יקרה".
שביתה איטלקית
דונרשטיין הוסיף: "לאחר שחשבנו שהכל נרגע, קנינו קווי ייצור מאיטליה, אוסטריה, ספרד וסין וגם כאן הטכנאים לא מגיעים, ואם מגיעים אז בורחים כמה שיותר מהר. יש לנו קו ייצור של משקופים שעומד כבר חודש ולא מייצר, בגלל שהאיגוד המקצועי באיטליה לא מאשר שליחה של טכנאים לישראל. אני שואל איך אפשר לנהל רצפת יצור שיש תקלה גדולה באמצע הלילה בקו ובמסגרת החוזה הם אמורים להטיס אלינו טכנאים וזה לא קורה. אנחנו מנסים לתקן לבד, אבל לא תמיד בהצלחה כי זה לא ההתמחות שלנו. לא ניתן בתעשייה לעבוד בצורה שוטפת בגלל המצב".
צורי דבוש הוא הבעלים של מפעל קליל, לפיתוח וייצור מערכות אלומיניום. הוא מספר על קו אריזה שנרכש בחו"ל לפני כשנה. דבוש: "הטכנאים היו אמורים להתקין את הקו החדש שאין לנו ניסיון איתו ועד היום הוא לא מותקן כי מחכים לרגיעה. זו מכה. קו הייצור פשוט מושבת. הקו הזה עלה מיליונים שיושבים כעת בארגזים. התירוץ הפורמלי הוא שאין להם ביטוח, אבל האמת שהם מפחדים לבוא. אם היו אומרים לך לטוס עכשיו לאוקראינה, היית נוסעת?"
מחיר המלחמה
לדברי דבוש, "חלק ממחירי המלחמה זה שהתעשייה נפגעת בצורה מאוד קיצונית. זה יעלה למדינה בעתיד. יש כאלה שזה פוגע להם בייצור עצמו ואנשים מחליטים להקים קווים בחו"ל. גם ככה התעשייה סובלת מחוסר בהשקעות של המדינה בתעשייה, אנחנו בין הנמוכים בעולם ביחס לארה"ב שמשקיעה טריליונים כדי להחזיר את התעשייה, ואירופה עושה גם תוכניות לחזק את התעשייה. מדינות עשו לנו גם בכוונה שיבושי אספקות. מורידים מכולות של יצוא ישראל בנמלי ביניים כאילו בטעות. סבוטאג'ים שלא מדברים על זה".
נשיא התאחדות התעשיינים, אברהם (נובו) נובוגרוצקי: "נתקלתי בעצמי בתופעה בסיור במפעלים בארץ. אתה רואה מכונות שהן מושבתות. צריך להכשיר צוותים ישראליים, אך כרגע אין פתרון לבעיה. מי שלא מוצא סידור כלשהו המכונה שלו פשוט מושבתת".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.07.26
