“כשפרצה מלחמת ‘חרבות ברזל’ ביצענו חישוב מסלול מחדש כבר ביום הראשון ועברנו מיד משגרה לחירום. בזכות ההון האנושי המדהים שיש לנו, הצלחנו ב-24 שעות הראשונות לעשות לא 100% ממה ששאפנו אלא 200%”. כך אומר מייסד ומנכ”ל ארגון ידידים, ישראל אלמסי, שמספר על התמודדותו והתמודדות המתנדבים הרבים עם כמות הפניות העצומה כבר בימים הראשונים של “חרבות ברזל”, שהבהירו יותר מתמיד ש”ידידים” הוא כבר עוגן אזרחי בשגרה ובחירום.
בדרך כלל כששומעים את השם “ידידים” האסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא עזרה ראשונה בדרכים ובבתים, בהתנדבות וללא עלות. כבר 17 שנה שאנשיו שמחים להניע בהתנדבות רכב שנתקע, לסייע בהחלפת גלגל, לפתוח רכב שננעל וכדומה בכל ימות השבוע, 24 שעות ביממה - למעט שבתות וחגים. את הארגון הקים ישראל אלמסי, כדרך להביא לידי ביטוי ערבות הדדית ואהבת חינם. המוטו שהגדיר - “השירות כרוך בחיוך”, סחף אחריו עד כה כ-66 אלף אזרחים שהפכו למתנדבים. יחד, הם חילצו כבר 5,000 ילדים מרכבים נעולים רק בשלוש השנים האחרונות, ולכך מתווספת פעילות יחידת ג’יפים עם 16 רכבים ו-6,500 מחלצים ביחידת הג’יפאים, שנותנת מענה בשטח באיתור נעדרים וחילוצם.
“הייחוד שלנו הוא ביכולת לעבור ברגע אחד משגרה לחירום - כפי שקרה כעת, במלחמה”, אומר המנכ”ל אלמסי. “מצב כזה מחייב לגייס את כל ההון האנושי שניתן ולספק מענה לכל ואקום שנוצר. עשינו זאת באתגרים לאומיים דוגמת מבצעי “שומר חומות” ו”עלות השחר” וגם באתגרים בינלאומיים כתקופת הקורונה”.
תאר כיצד מתבצע המעבר שלכם משגרה לחירום
“באופן ראשוני, המשמעות הייתה השמשת ממ”דים ושחרור וסגירת דלתות חלון ממ”ד תקולות. בדיעבד, באירועי השבת השחורה התברר עד כמה מדובר בנושא חשוב, ולכך מתווספות ההערכות שסיכויי ההישרדות של מותקפי עוטף עזה היו גבוהים בעשרות אחוזים אם היה להם ממ”ד תקין. כשהבנו שיש כאוס אמיתי בדרום, הורדנו לשם צוות מיחידת הג’יפים שלנו, הם נכנסו למסיבה ברעים והתחילו לפנות ממנה גופות ולעזור לזק”א. זה היה מטורף. מעמיסים ומשנעים. ככל שהתקדם היום הבנו שישנו גיוס מילואים עצום, אלפי חיילים שצריכים להגיע לבסיסים - אבל אין להם איך, כי זו שבת ואין תחבורה ציבורית. הוצאנו הודעה שכל חייל שצריך להגיע לבסיס מכל מקום לכל מקום, ברמה של חוצה ישראל - מוזמן לפנות למוקד ‘ידידים’ לשם כך.
“עם צאת השבת קיבלנו פנייה מאוגדה שסיפרה שחסר לה ציוד רב. מיד החלטתי לפעול גם בערוץ הזה ולהתחיל לגייס עבור הצבא. פתחנו חמ”ל ייעודי והתחלנו לארגן ממשקפות מגן ואפודים קרמיים ועד רחפנים - כולל כל מה שבאמצע. הקמנו גם את ‘מוקד הברזל’ - מוקד טלפוני עם מספר ייעודי שמתכלל את כל השיחות הקשורות למצב המלחמתי. במקביל, פתחנו גם חמ”ל עם מוקד מאויש בבית ספר בפתח תקוה, ממנו אנו מנהלים את כל האופרציה”.
מסיעים גם ללוויות כשצריך
העומס על המוקדים שפתח “ידידים” היה עצום. 17,000 פניות הגיעו באותו היום רק בנושא הממ”דים. “מוקד הברזל” הוסיף בוט וואסטאפ כדי לעמוד בעומס, וכדי לעשות סדר הגדיר אלמסי שלושה ערוצי התעסקות לאורך זמן.
“קל מאוד להתפזר באירוע כזה, ולכן היה חשוב לייצר את הסדר הנכון לפעילות ממוקדת”, הוא מסביר. “הערוץ הראשון הוא כל מה שקשור לרוח העם. הבנתי שקיבלנו מכה קשה אבל גם חייבים להעלות את המורל. זה מתבטא בהנפת הדגל, באלפי מגנטים של ‘בעזרת השם ביחד ננצח’ עם הלוגו של ‘ידידים’ שהודבקו על רכבי המתנדבים, בלעשות ‘על האש’ לחיילים בבסיסים. כל מה ששייך לרוח העם - אנחנו שם. הערוץ השני הוא חוסן העורף: המשך השמשת ממ”דים - ועד היום טיפלנו כבר במעל מ-40 אלף מרחבים מוגנים דירתיים. השלישי הוא כל נושא השינוע: לנייד חיילים, מזון וציוד. מהר מאוד ראיתי משהו שהפיל לי אסימון: שמילואימניקים מגיעים לבסיס עם רכב פרטי ומחנים אותו בצד. המשמעות היא רכב שאינו נמצא בשימוש, בתקופה בה סביר להניח שיש הרבה מה לעשות איתו, ובנוסף מהווה סיכון בטיחותי בשל עמידתו על שול הכביש. אז החלטתי לצאת במבצע ‘מהדרכים לבתים’: שינענו מאות כלי רכב בחזרה לבתים כדי שניתן יהיה להוציא אותם לפעילות כשצריך. זה אירוע מורכב. לא תמיד המפתח זמין ואז צריך לאסוף. צריך להגיע לחניית הרכב, לאתר אותו ולנהוג אותו בחזרה הביתה”.
מספר שבועות לאחר השבעה באוקטובר עבר ארגון “ידידים” להתמקד בחיזוק החזית והעורף, במקביל. מתנדבי הארגון ממשיכים בשינוע חיילים לבסיסים ובחזרה מהם (“וגם ללוויות, כשצריך”, מציין אלמסי). מדי סוף שבוע שולחים מתנדבים חבילות מפנקות למשפחות החיילים, כחלק מהראייה שהחוזק והחוסן של הלוחמים מגיע גם משלומן של משפחותיהן בבית. המחסור בכוח אדם חקלאי הביא את המתנדבים גם לשדות (אלמסי: “קטפתי חסה ועגבניות במו ידיי. הכול כדי לסייע לרציפות התפקודית של המשק”). כשהחלו לחזור חטופים מעזה למרכזי האירוח, הכריזו ידידים שכל מה שהם יצטרכו - ישונע מביתם הנטוש בדרום למקום מושבם הנוכחי. “אנחנו מתייצבים ועוזרים לחטופים עם כל מה שהם מבקשים ומנסים לסייע להם לחזור לשגרה ככך האפשר”, אומר אלמסי.
מה סייע לך לנהל האופרציה המשברית?
“בתחילת השנה עברתי קורס בפיקוד העורף למנכ”לים וראשי רשויות, הנותן כלים לניהול משבר בזמן אסון. הקורס הזה היה מתנה של ממש, ובזכותו הצלחתי לייצר מצב בו אנחנו מנהלים את המשבר ולא המשבר מנהל אותנו”.
איך אתה רואה את ישראל של 2024?
“קודם כל - מאוחדת יותר. כשטבחו בנו בשבעה באוקטובר לא הבדילו בין דם לדם ולא שאלו על דעות פוליטיות. פשוט רצחו אותנו כי אנחנו יהודים וישראלים. האסון יצר אחדות, שבעיניי משימתנו הלאומית כיום היא לשמר אותה. אנחנו ב’ידידים’ עושים את זה כל יום, כל היום, ולראות את החיבורים הנוצרים מכך זה דבר מרגש. לא סתם הסיסמא ‘ביחד ננצח’ קיבלה משמעות רבה ועוצמתית כל כך”.
מאיר וינר, מייסד הארגון, הלך לעולמו לפני מספר חודשים. הוא בטח ייחסר ברוח האחדות שהשרה על כולם.
“זכיתי להכיר אותו בשלהי 2012, כשנתקעתי בעצמי והקמתי מיזם שכזה, כך שדרכנו הצטלבו עם רעיון ואידיאל משותף של סיוע בדרכים. מאיר תמיד דחף אותי להצעיד את הארגון קדימה בשביל עם ישראל, ובברכתו הצלחנו להביא את ידידים לאימפריה של ממש, אימפריה של ערבות הדדית בכל גווני הקשת הישראלית. רוח האחדות שהייתה משאת חייו מנשבת בתוכנו והיא המצפן של הארגון. בצניעות ובעוונה שלו הוא העניק לנו את ההשראה להמשיך ולעשות חסדים. לאורו נלך”.
