כבר בשבוע הראשון למלחמת “חרבות ברזל” הבינה נירה צימלס, מנכ”לית עמותת “בעצמי”, כי לארגון שלה ולה יש את הידע והכלים לסייע למפונים והחלה לפעול בנוהל חירום מסביב לשעון. עם הימשכות המלחמה, הורחבה הפעילות והובילה לפתיחת מספר תוכניות ארציות למען אוכלוסיות במשברי חיים, שהקושי היום יומי שלהן בעת שגרה התעצם פי כמה בעת מלחמה. “השאלה מה התפקיד שלנו בתחילת המלחמה התחלפה במהירות בהבנה שהמשבר הביטחוני מוביל למשבר תעסוקתי שמוביל למשבר כלכלי. התברר שהחוסן הוא לא רק בפן הרגשי אלא גם התעסוקתי. לא מדובר רק במי שעזב את הבית או איבד את מקום עבודתו. הבנו שכולם במשבר, שהחוסן התעסוקתי של כלל האוכלוסייה נפגע”.
נירה צימלס משמשת, בנוסף על תפקידה כמנכ”לית “בעצמי”, גם כיו”ר משותף של פורום תעסוקת צעירים, המאגד בתוכו עמותות וארגונים שעוסקים בתעסוקת צעירים. היא אף חברה ברשת ארגון “מעוז” – ארגון שמטרתו לפתח רשת של מנהיגים ומנהיגות להובלה של תהליכי שינוי לקידום חוסן חברתי-כלכלי בישראלי.
“אנחנו מעסיקים ב’בעצמי’ 260 עובדים אשר פרוסים ברחבי הארץ: רכזי פרט, עובדים סוציאליים ומנהלים. 50 אחוז מהעובדים שלנו הם מהחברה הערבית, 84 אחוז מהעובדים שלנו הם נשים”, מתגאה צימלס. “בשלב הראשון רצינו קודם כל לדעת מה קורה עם העובדים שלנו, כארגון מגוון ישנם גם היבטים של חברה מעורבת ולכן בדקנו שכולם בסדר. בתוך כל זה, התמודדנו עם סיטואציות לא פשוטות כמו עובדת שחמישה מבני משפחתה נחטפו, היו עובדות שבעליהן גויסו למילואים והן היו לבד תקופה ארוכה מאוד של כמה חודשים, וכמובן שהיו עובדים מפונים”.
בין שתי חזיתות
לצד הדאגה לעובדי הארגון, החלו ב”בעצמי” לפעול למען המשתתפים בשלל התוכניות שלהם, שמצאו עצמם במציאות של חוסר ודאות. “עזרנו להם כמעט בכל תחום, החל מסלי מזון, תמיכה רגשית ונפשית ועד לכל הקשור לשמירה על מקומות התעסוקה שלהם. נתנו להם מענה ופתרונות מותאמים עבור המקומות החדשים שאליהם הם עברו לגור, וסייענו למפונים שבמלחמה חוו קשיים של ניתוק ממקום עבודה ומהקהילה וגם חרדות. הבחנו בקריסה גם בהיבטים משפחתיים, חוסר יכולת לתכנן מעבר ליום הבא והתמודדות עם חוסר ודאות קשה מאוד. שינינו את דרכי הפעולה ה”רגילים” של העמותה בכך שפיתחנו תוכניות ומענים מותאמים לתקופה ומותאמים לצרכי המשתתפים שחוו משבר כזה”.
אילו תוכניות יצרתם לאור המצב שנוצר?
“יצרנו מגוון רחב של תוכניות כדי לתת לכל אחד את המענה הנכון לו. כך, למשל, תוכנית “שחר נשי” שהנחנו על שולחן העבודה של משרד העבודה, ששיתף פעולה ויצאנו יחדיו לדרך. הקמנו צוות שנקרא “מגן לתעסוקה”, שיצר קשר עם כל קהילות המפונים ועם הרשויות הקולטות ונתן מענה מידי במעטפת מקצועית, שתעזור להם להתמודד עם הקשיים שלהם ועם האי וודאות ולתכנן את העתיד האישי והעתיד התעסוקתי. התוכנית סייעה בחמשת החודשים האחרונים לבעלי עסקים קטנים שפונו מבתיהם להרים מחדש את העסק אם זה בתפעול מרחוק, ביצירת אלטרנטיבה או ביכולת לחזור בחזרה פיזית לעסק שלהם”.
עמותת “בעצמי” הוקמה ב-1995 על ידי מיכל פרבר, ומאז פועל הארגון החברתי לצמצום פערים חברתיים וכלכליים בקרב אוכלוסיות מעוטות הזדמנות באמצעות תעסוקה. בשנת 2023 ליוו צוותי העמותה 23 אלף משפחות, וכ-58% אחוז מהן מצאו פרנסה ועבודה.
ב-2019 מונתה צימלס לתפקיד המנכ”לית אחרי שמילאה שורה של תפקידים במגזר הציבורי-העסקי והחברתי ובהם סמנכ”לית שירות התעסוקה, מנכ”לית של קבוצת הבת של מנפאוואר – Manpower Professional. “המעבר בין המגזרים נתן לי הזדמנות לדבר בשלוש “שפות”, לראות את זווית התעסוקה באוכלוסיות מכמה כיוונים. להביא את האיכויות והסטנדרטים הגבוהים של כל אחד מהמגזרים”.
לדעת צימלס, כדי לשמר נקודות חוזק יש לשמור על אופטימיות ולייצר מעגלי תמיכה של מי שנותן לך כוחות ואנרגיות. “יש להיזכר במקומות שהתמודדת והצלחת בהם, לחזור אליהם, ולהגיד לעצמך ‘עשיתי את זה והתמודדתי עם זה, אז גם כאן אני אצליח’. זה מייצר תקווה. לומר: אני אעשה שינוי בדברים הקטנים. כאשר מביטים בהר הגדול, קשה לראות איך נטפס עליו אך אם נחלק זאת לצעדים קטנים שיובילו אותנו נצליח לצלוח גם משברים גדולים”.
היכן הרגשת שהעמותה שאת עומדת בראשה, תורמת ליציבות של המשק ולחוסן שלו בפעולות בחצי האחרונה?
“בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה ליווינו 685 משפחות מפונים ומתפנים מהצפון ומהדרום, ובעצם הושטנו להם יד וחיזקנו את החוסן התעסוקתי שלהם. בסוף היינו שם בשביל אנשים. עזרנו להם לעשות סדר בכאוס הזה. העיסוק שלנו הוא לשלב וגם לקדם אנשים בעבודה, ואנחנו נמצאים בעידן שבו המציאות משתנה כל הזמן והתהליכים רבים ובלתי ניתנים לחיזוי. אנו חווים משברים תכופים, והפרט נדרש להסתגל לשינויים בקצב גדול. היכולת להשתקם ולהתחזק מזה מייצרת רציפות תפקודית, חברתית וכלכלית, המשפיעה על הפרט, על המשפחה וגם על המשק כולו. טרום המלחמה היינו במצב של אבטלה מאוד נמוכה של 3.4 אחוז. ולדאוג שהעובדים במשק ייהנו מעבודה איכותית ויהיו בעלי יכולת להתמודד עם משברים נוספים”.
איזה חידודים ניהוליים אימצת לעצמך להמשך השנה ולשנים הבאות בהערכות לחזרתו של המשבר אם חלילה יחזור?
“הדבר הראשון זה קודם כל הא.נשים שעובדים איתי. אנו צריכים את האנשים שלנו חזקים כי הם אלו שמלווים ומטפלים באנשים במשבר. לכן, הדבר הראשון זה להיות שם עבורם, לתקשר בשקיפות מלאה את המשימה שלנו, למקד אותה ולתת להם את הכלים המתאימים והרלוונטיים לתקופה כדי שיצליחו בתפקיד שלהם”.
במבט לאחור, כיצד הפעילות שלך סייעה לשמירה על יציבות העמותה ודרך הפעילות שלה?
“קודם כל פיתוח מודל חוסן רלוונטי לתקופה. יציאה מהירה מאד לשטח, הבנה של הצרכים של המשתתפים, בעת הזו והקמה של צוותים מאוד מקצועיים עם תוכניות רלוונטיות שהתפרסו באופן רחב וסייעו להרבה אנשים בתקופה הזו. לא הייתי משנה דבר”.
אנחנו נמצאים ערב חג הפסח, מה היית מאחלת למדינת ישראל ולמשק הישראלי?
“בסוף, האחריות לפתרון המשבר התעסוקתי שנוצר כאן היא לא רק של העובדים ושל המוסדות הממשלתיים, אלא גם של המעסיקים. יש להם חלק באחריות הארגונית והחברתית לבנייה וחיזוק חוסן לאומי וכלכלי, ולהחזרת המשק והעובדים לתפקוד. אני מאחלת לנו שנצליח לצמוח מתוך המשבר הקשה הזה”.
