אתם לא לבד: בגיל 28, אחרי עשר שנות מגורים בברוקלין, איב יוסון חזרה לגור עם המשפחה שלה בדבלין, אירלנד. מה שיקל עליכם לדמיין את הסיטואציה היא העובדה שלאמא של איב קוראים אלי יוסון ולאבא שלה קוראים פול יוסון, שמוכר גם בכינויו בונו. יוסון ושלושת האחים שלה חזרו לכור מחצבתם במרץ האחרון ומאז הם מתאמנים בסימביוזה משפחתית, או כמו שיוסון עצמה מתארת את זה: "זה ללא ספק הרבה אישיויות בבית אחד. אמא שלי באקסטזה מהעובדה שהיא פוגשת את שלושת הילדים שלה לשלוש ארוחות ביום", היא מוסיפה. "אנחנו משחקים משחקי קופסה כל הלילה, יש לנו שעת קוקטייל משפחתית בימי שישי וארוחות קונספט. אני חייבת להודות שאני לא תורמת לבישולים, רק צורכת את האוכל וחובשת סומבררו". כשחקנית אני רגילה לשבת הרבה זמן חסרת עבודה בבית, אבל זאת הייתה ההפוגה הכי ארוכה בקריירה שלי".
הקורונה תפסה את יוסון בשלב די מתקדם בקריירת המשחק שלה. כמי שהתאהבה במקצוע בשנות העשרה שלה והשתלבה בו בניגוד לרצונם של הוריה, שהעדיפו שהיא תלמד משפטים או רפואה או ארכיטקטורה, יוסון הספיקה לככב בלא מעט פרויקטים ולעבוד עם יוצרים כמו סטיבן סודרברג ("הניק") או סטיבן ספילברג ("גשר המרגלים") וכוכבים כמו טום הנקס ושון פן. עם החתמת הדרכון גם במדינת נטפליקס הנחשקת הודות למותחן "מאחורי עיניה" (שעולה היום, ד', בענקית הסטרימינג) - שבו היא מגלמת צלע במשולש רומנטי אפל - יצאנו לחקור אם כוכבת חדשה נולדה.
אבא גנוב
אם להאמין לראיונות - ויוסון (היום בת 29) היא ללא ספק בחורה שיודעת להתראיין - את שנות הילדות שלה היא העבירה על מי מנוחות, עד כמה שזה אפשרי כשאתה יוצא עם המשפחה שלך לסיבובי הופעות שאורכים חודשים שלמים. היא נולדה בשנת 1991, בת שנייה מתוך ארבעה אחים ואחיות, עם השם המחייב ממפיס איב סאני דיי (Memphis Eve Sunny Day), שדי מהר התקצר לאיב "כי ההורים שלי הבינו שאני הולכת לחטוף מכות בבית ספר".
בהתאם למעמדה כנצר לאצולת רוק, היא גילתה נטיות מוזיקליות וניגנה בפסנתר ובתופים, אבל שנאה כל מה שקשור באימונים על הכלים. "רק כשהתחלתי לשחק במחזות בבית הספר הבנתי שאני יכולה לשנן את השורות שלי ימים שלמים וזה לא משעמם אותי כמו אימונים בנגינה. כך הבנתי שאהיה שחקנית הרבה יותר טובה מאשר מוזיקאית", היא הודתה בריאיון ל"ניו יורק טיימס", "תודה לאל שהבנתי את זה בשלב מוקדם של חיי".
למרות הייחוס הסלבריטאי, יוסון נשבעת שההורים שלה גידלו אותה ואת האחים שלה כמו משפחה נורמלית בפרברים של דבלין ("אני מתגעגעת לאנשים שם, כמובן, וגם תפוחי האדמה שם היו מאוד טובים", סיפרה בעבר). אבא בונו היה אבא רגיל שעשה להם בושות בדרך לבית הספר כשהיה משמיע את הבקסטריט בויז בפול ווליום במכונית, ואם היה פקק הוא היה יוצא מהרכב ורוקד על הכביש כשהוא לבוש בחלוק בית. אחד הזיכרונות היפים שלה הוא מגיל 11, אז היא והחברים שלה מצאו את פנקס אנשי הקשר של אבא בונו והתקשרו לחברים המפורסמים שלו כדי לעבוד עליהם בטלפון. "שאלנו אותם שאלות טריוויה מהאריזה של הקורנפלקס", היא סיפרה בלייט-נייט של ג'ימי פאלון. "אני זוכרת בעיקר את ג'סטין טימברלייק כי הוא היה היחיד שענה - וגם ענה נכון על כל השאלות".
העבודה של אבא שלה השפיעה על יוסון גם מעבר לתענוג הפשוט של "להסתובב עם U2 בכל העולם, להתרוצץ בכל מקום שמגיעים אליו ולגרום להרס", כמו שהיא מתארת את זה. לטענתה, היא פיתחה עין חדה בגיל צעיר לפרויקטים קולנועיים על ידי כך שהעבירה ביקורת על השירים ורשימות השירים למופע של הלהקה. "גדלנו אל תוך סיבובי ההופעות האלה והוא תמיד שאל אותנו 'אתם אוהבים את השיר הזה? את הלחן? מה דעתכם על הסדר הזה של השירים?'", היא אמרה לעיתון The Hamilton Spectator.
לא רק אישה יפה
כשאמא שלך היא אקטיביסטית מוכרת - אין לך ברירה אלא להפוך ליצור דעתני. יוסון משתמשת לא פעם בפלטפורמות האינטרנטיות כדי לחלוק את דעותיה הפוליטיות והחברתיות, בעיקר בנושאי פמיניזם ומהפכת MeToo. "אם אתה לא פמיניסט אתה אידיוט", היא קובעת בריאיון למגזין האופנה Story and Rain, "ויתרתי על הרבה תסריטים בגלל הדרך שבה נשים תוארו בהם". כשגילמה את מריה בחידוש של "רובין הוד" (2018) היא הייתה, לדבריה, האישה היחידה על הסט. "'רובין הוד' הוא סרט שנעשה על ידי גברים עבור גברים. אפילו האחראי על המלתחה היה גבר. כל הזמן אמרו לי שזה סרט בשביל ילדים בני 14, ואני כל הזמן שאלתי 'אבל מה עם הילדות בנות ה-14? הן לא קונות כרטיסים?'. לא יכולתי להרשות למריה להיות רק עוד פרצוף יפה על מקל עם חזיית פוש-אפ. ידעתי שאני חייבת לתת משהו לכל הילדות שמגיעות לצפות בסרט.
"זה היה בתקופה ש-MeToo רק התחילה להתגלגל. זה גרם לי להסתכל על כל מיני סיטואציות שנטיתי להדחיק. לא משהו רציני, אבל עכשיו אני מרגישה שלא רק שיש לי את הכוח לדבר - אני צריכה לדבר. אני זוכרת שהצטלמתי לסצנה מינית מחוץ למכונית והביאו שוטר שישמור עלינו. בכל פעם אחרי ה'אקשן' שמתי לב שהוא מציץ לי מתחת לחצאית". בשלב מסוים יוסון הפסיקה את הצילומים, ניגשה לשוטר והבהירה לו שהיא יודעת מה הוא עושה. "המפיקים התחננו שאני לא אמשיך כדי שלא אאבד את הוויזה שלי, הם הבטיחו לטפל בזה והם אכן טיפלו בזה".
הדרך הארוכה והמפותלת להוליווד
הייתה זאת המורה הפרטית של יוסון ושל האחים שלה, אריקה דאנטון, שהעלתה אותה על סחרחרת עולם המשחק. "היא הייתה אמורה לעזור לנו להתמקד בלימודים בזמן שהיינו בסיבובי הופעות עם ההורים שלי", היא סיפרה בריאיון ל-The Laterals, "אבל היא ליהקה אותי בגיל 15 לסרט שהיא כתבה. לא כל כך הבנתי מה אני עושה אבל זה היה כרוך בוויתור על שבועיים לימודים וצילומים בצפון קרוליינה, אז אמרתי '!Hell Yeah'. לא היה לי מושג שהשבועיים האלה ישנו את החיים שלי. אחרי יום אחד על הסט כבר לא רציתי לחזור הביתה. זאת הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם והעברתי את עשר השנים האחרונות במרדף אחריה".
בגיל 18 יוסון עברה לניו יורק ונרשמה ללימודים בבית הספר לאמנויות טיש באוניברסיטת ניו יורק, במקום לעשות את המסלול המתבקש בהתחשב בייחוס שלה, שהיה לעבור ללוס אנג'לס, למצוא סוכן שיקפוץ על המציאה ולהתחיל להתנסות באודישנים. "טיש היה גם בית הספר היחיד שההורים שלי הסכימו שאני אלמד בו", היא אומרת בריאיון ל-Contentmode, "אז אם לא הייתי מצליחה להתקבל אליו זה היה אומר שנדפקתי".
למרות המשיכה הברורה שלה למקצוע היא מתקשה להניח את האצבע על הסיבה. "בהתחלה בכלל לא רציתי לעשות את זה, זה היה נראה לי מגוחך", היא מסבירה. "זה גם מקצוע כל כך בודד ומעורער. לתחזק קריירה בהוליווד זה כמו להיות במערכת יחסים עם בן זוג ממש גרוע. את אוהבת אותו כל כך אבל הוא כל הזמן בוגד בך. היו אינסוף פעמים שכבר החלטתי לפרוש ולהפוך לגננת, אבל תמיד הסרטים שאבו אותי חזרה. מספיק ביקור אחד בקולנוע ונשאבתי חזרה". החיבור לאבא בונו אומנם עזר לה בתחילת הדרך להיכנס לעולם הקולנוע אבל בהמשך, לדבריה, הפך למכשול. "לא הייתי צריכה להיאבק כדי להשיג סוכן או אודישן", היא מספרת ל"דיילי מייל", "אבל יוצרים לעיתים קרובות לא מסוגלים להפריד ביני לבין האבא המפורסם שלי, או לראות אותי כאינדיבידואל. לרובם יש ציפיות מאוד נמוכות מהיכולות שלי".
רכבת התפקידים עצרה עבור יוסון בתחנות הכי נכונות עבור הקריירה שלה. ב-2014 גילמה אחות נאיבית בסדרה התקופתית "הניק", של הבמאי סטיבן סודברג, אותה היא מגדירה כשלב המכריע בקריירה שלה, תפקיד שכלל "הרבה הזרקות לאיברי המין ומשגלים שתודלקו בקוקאין. התפקיד הזה פתח לי הרבה דלתות כי סודברג הוא בן אדם שהתעשייה מאוד אוהבת לעבוד איתו, אז הרבה מאנשי התחום צפו בסדרה", היא אומרת בראיון ל-Contentmode. "העבודה עם סודרברג היא קללה וברכה. ברכה כי זה הסט הכי טוב שאני אי פעם אעבוד בו, וקללה כי זה הסט הכי טוב שאני אי פעם אעבוד בו. שום דבר לא ישווה לזה. אז פאק יו, סטיבן!".
אחרי סודרברג עברה יוסון ל"גשר המרגלים" של סטיבן אחר - הפעם ספילברג, ב-2015. שנתיים מאוחר יותר היא גילמה את מריה בחידוש המדובר ורווי האקשן ל"רובין הוד", דמות שהיא כינתה "באד ביץ'. היא לא עלמה במצוקה אלא עלמה שגורמת למצוקה", היא מתארת בהתלהבות ל-Contentmode. "ב'רובין הוד' עשיתי המון פעלולים, בין היתר בקרבות או ברכיבה על סוסים, שקודם שנאתי כי פחדתי מהם נורא. זה כישרון שלא ידעתי שיש לי, נראה שהאירית שבי זורחת כשאני הולכת מכות. אני בהחלט רואה את עצמי כטום קרוז הנשי הבא! או סתם טום קרוז הבאה".
התפקיד הגדול האחרון שלה היה בסדרה הניו זילנדית "המאורות" (The Luminaries), שם גילמה אישה מסתורית המגיעה לניו זילנד בתקופת הבהלה לזהב, ועוסק בסיפור ה"אהבה, הרצח והנקמה" של נשים וגברים מאותה התקופה. "זה תפקיד שהגיע בדיוק כשחוויתי סוג של משבר קיומי. לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך לשחק", היא מודה בריאיון ל-INews. "זה דורש המון מחויבות ושואב אנרגיה, בעיקר נוכח האופן שבו נוהגים בנשים בתעשייה הזאת. אבל התפקיד הזה הזכיר לי שמשחק עושה אותי אישה מאושרת. ואין ספק שלהיות במחוך בקיץ הניו זילנדי בהחלט משנה את כל התמונה".
באופק המקצועי שלה אפשר למצוא גם את כס הבימוי. "כן, יש בי צד שהוא חולה שליטה", היא מודה. "יש לי בעיה חמורה עם צפייה בעצמי בחומרים שהייתי עורכת אחרת. אני מניחה שהבחירה היא בין לביים לבין להתלונן במשך שארית חיי. אני בהחלט מעוניינת להבין למה במאים מוצאים שעבודה עם שחקנים היא כל כך קשה".
האובססיה ל"אי.טי" שהפכה למשבר זהות
את כל 155 הסנטימנטרים שלה יוסון מנצלת ללא מעט ניסויים אופנתיים. את הסגנון המקורי שלה היא מגדירה כ'נערי ופאנקי', או כמו שהיא תיארה את זה ל-Contentmode, "אני מתלבשת כמו מתבגר מצחין. כל מה שנערים בני 14 לובשים אני רוצה בארון שלי. טרנדים של אופנה הם משעממים אבל נערים מתבגרים הם שיק".
התהילה אכן שיפרה לאין ערוך את טעמה האופנתי. מעבר להתמכרות למותגים כמו גוצ'י או שאיבת השראה מהסגנון של "ריהאנה בלווייה", אבל כבר בתור ילדה שהייתה גם אובססיבית לסרט "אי.טי - חבר מכוכב אחר" היא נהגה לגזור לעצמה את השיער, ולהתעקש שיפנו אליה רק בשם אליוט. "לבשתי חליפות של אדידס ונעליים של ריבוק כשהייתי בת 11 ומאז לא הפסקתי", היא מודה בריאיון ל-Instyle, "אז יש לי מזל שזה חזר להיות אופנתי בדיוק כשאנשים התחילו לשים לב למה שאני לובשת".
שיעור בחיזור
למתעניינים, העלמה יוסון פנויה כרגע, חיה בדירה שלה בלונדון עם חתולה ממין נקבה וללא בן זוג. מערכות יחסים קודמות שלה כללו את ג'יימס לאפרטי (נייתן סקוט מ"מגרש ביתי") ומקס מינגלה (ניק מ"סיפורה של שפחה"). כשעברה לניו יורק נאלצה להתאים את טקסי החיזור שלה מהאירים למקומיים. "באירלנד אנחנו לא נוהגים להחמיא לאחרים. אנחנו מראים את החיבה שלנו על ידי זה שאנחנו עושים צחוק אחד מהשני, קוראים לזה 'סלאג'", היא מכריזה בראיון ל"ניו יורק פוסט". ואכן, כשהיא החלה ללמוד בטיש היא נדהמה מההתרפסויות: "גברים ניגשו אליי ואמרו 'את כל כך יפה'". התגובה שלה למחמאה: איכס.
הגברים, בתגובה, חשו מבולבלים. "רובם קיפלו את הזנב והסתלקו והייתי צריכה להתנצל ולהישבע, אני בסך הכל אירית. בכלל, הקטע שלי זה להיות גלגל שלישי עם ההורים שלי. הם מרחמים עליי אז הם משתפים אותי בפעילויות שלהם". סצנות מזמוזים, אגב, לא מביכות אותה בכלל. "כולנו יודעים איך להתנשק, היו לנו הרבה הזדמנויות להתאמן. ללמוד לרכוב על סוס או לאמץ מבטא חדש זה הרבה יותר מאתגר".
החבורה שלה בברוקלין היא על טהרת האירים, וכוללת את אחותה הגדולה, ג'ורדן, וכמה חברי ילדות. "אני כל הזמן מבקשת מהם להכיר לי מישהו אבל הם אף פעם לא עושים את זה. אני ככה קרובה ללכת לערבי פנויים פנויות של נוצרים".
