"איזה שקרן!" ו"הוא כל הזמן חוזר על השקר הזה!", זועמת קת'רין גאן נוכח פטפוטיו של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, המסביר בראיון טלוויזיוני מדוע המלחמה בעיראק היא בלתי נמנעת. בהיעדר דרך אחרת לאפיין את דמותה של גאן, שהועמדה לדין בשנת 2003 משום שהעבירה מסמך מודיעיני סודי לעיתונות הנוגע למלחמה ההיא – הסרט "סודות מדינה" (Official Secrets) פונה אל הפתרון הזול בנמצא. היא צועקת על הטלוויזיה.
הטריילר של "סודות מדינה"

אני מודה שלא שמעתי על קת'רין גאן לפני שצפיתי בסרט. אבל הסיפור שלה דומה מאוד לזה של ענת קם - שתי נשים צעירות שמונעות על-ידי מה שחלק יתארו כאידיאליזם ואחרים יקראו לו בגידה. גאן היא מתורגמנית בגוף ממשלתי מודיעיני, הנחשפת למזכר שחושף שהביון האמריקאי מתכוון לסחוט את חברות מועצת הביטחון של האו"ם על מנת שיתמכו ביציאה למלחמה בעיראק. היא מעבירה את המסמך הזה לפעילה נגד מלחמה, שבתורה מוסרת אותו לעיתונאי ב"אובזרבר". בסופו של דבר היא נעצרת ועומדת למשפט – אין כאן ספוילר, שכן הסרט נפתח במשפטה, כמעין ז'אן ד'ארק פוליטית. מי שלא מכיר את הסיפור ייהנה כאן מטוויסט שנון בעלילה.
"סודות מדינה""סודות מדינה"
מנסה לשדר עוצמה, וזה לא עובד. קירה נייטלי "סודות מדינה"
(מתוך הסרט)
הבעיה העיקרית של הסרט, שביים גאווין הוד (זוכה האוסקר על "צוצי" הדרום-אפריקאי), נעוצה בדמותה של גאן. התסריט לא באמת מתעניין בה, באישיותה ובמניעיה. אנו עוקבים אחר מעשיה, מתוך כוונה להציג אותם כמודל של אזרחות למופת ונאמנות לצו המוסר, אבל מבחינה זו היא לא יותר מנערת פוסטר של קול המצפון. קירה נייטלי שמגלמת אותה נדרשת למבע פנים עיקש ונחוש, שיש מי שיקראו לו משחק, אבל בפועל רק מדגיש את היותה של גאן לא יותר מבובת פיתום של פוליטיקה קלושה.
הדמויות הסובבות אותה אינן נהנות מייצוג מורכב יותר. כזה הוא בן זוגה, יאסר (אדם בכרי, בנו של מוחמד), פליט כורדי שמצא מקלט פוליטי בבריטניה. בחלקו השני של הסרט הוא יהפוך לפיון במאבק שבין קת'רין ובין הרשויות הממשלתיות, אבל העובדה שפעילותה האידיאולוגית מסכנת את נוכחותו אינה מייצרת איזשהו עימות משמעותי ביניהם. בהיפוך מגדרי מעניין, הוא הקורבן של מלחמתה הצודקת. באופן תמוה, "סודות מדינה" יוצר את הרושם כאילו היא האדם היחיד בממלכה המאוחדת שעושה משהו כדי לחשוף את שקריהם של בלייר ובוש – למעט אולי דמותו של עיתונאי לוחמני וחמום מוח (ריס איפנס), שנדמה כמי שפועל בסביבה נטולת מקורות מידע משלו.
"סודות מדינה""סודות מדינה"
"סודות מדינה"
(מתוך הסרט)
כמו "העיתון" של סטיבן ספילברג לפניו, גם "סודות מדינה" חוגג את כוחה של העיתונות המודפסת, בעידן טרום הפייק-ניוז. אבל גם כאן נראה שהנושא לא באמת מעניין את יוצריו. דמותו של מרטין ברייט (מט סמית'), עיתונאי ב"אובזרבר" שהתעקש לצאת כנגד עמדת עורכיו, שתמכו ביציאה למלחמה, נדמית מיותרת. אם כבר, הסרט מתעורר לחיים בחלקו השני, שעה שעורך דינה של גאן (רייף פיינס המצוין) מוצא נקודה מקורית לבסס עליה את קו ההגנה.
יש משהו יבשושי ודידקטי בסרט הזה, שכל אחת מהדמויות בו מצהירה בדיוק את מה שמצופה ממנה. ומה שעגום עוד יותר – אין בו דרמה מעניינת במיוחד. קראתם נכון: זהו סרט על אישה שחשפה סודות מדינה, אבל שום דבר משמעותי לא קרה עם זה. המלחמה, כידוע, לא נמנעה, ועל ההתפתחות המפתיעה במשפטה אתם יכולים גם לקרוא בוויקיפדיה. כן, זה סרט על אישה אחת שמנסה למנוע מלחמה שמנהלים גברים, אבל הקריאה הזו פשטנית כמו בערך הסרט כולו. תובנותיה הפוליטיות של קת'רין גאן, לפחות כפי שהן מובאות בסרט, עלולות להביך אפילו תלמיד תיכון בעל מושג כללי בנעשה בעולם.
מה שמוביל אותנו אל קירה נייטלי, שעם לסת מהודקת מנסה לשדר נחישות ועוצמה. לא נעים לצפות בשחקנית שכל תכליתה הוא לייצג מסר: טובת העם לפני טובת הממשלה. "סודות מדינה" מגולל דרמה נטולת פואנטה של ממש, על אישה צעירה שדמותה נותרת חד ממדית, ושסיפורה מעיד על כך שלהט אידיאליסטי יכול להיות משעמם.