הריבוטים, הרימייקים, הפריקוולים והסיקוולים, כולם נמנים על אותה משפחה מאושרת שבשנים האחרונות מתרחבת בהתמדה. בין אם זאת נוסטלגיה דביקה או עיבודים עדכניים לפורמט ישן - גופי השידור, שמספרם הולך וגדל, זקוקים לעוד בשר, וחלק ממנו ממוחזר. וישנה גם הקורונה שהפכה את הטלוויזיה לחברתנו הטובה ביותר, וכשאנו נפגשים אנחנו מעוניינים בין היתר להעלות זיכרונות ולהמהם לעצמנו כמה נפלא היה פעם, כשהיינו צעירים ותמימים ונגיף קטלני עוד לא השתלט על העולם. ובקיצור, אלו הסדרות הישראליות שהיינו רוצים להחזיר למסך – וספציפית, כאלו עם רלוונטיות למצבנו הנוכחי.
מסיבת גן (ערוץ 1, 1989)
ניד ווי סיי מור? האם באמת למישהו יש ספק באשר לנחיצותו של גן מתפקד בתקופה זו, לא משנה איזה גן, ועוד אחד שמגיע עם מסיבה? מדובר בעיתוי מושלם לעתות סגר או סתם לרגעים שבהם הזום קורס. את ירון לונדון, שחזר זה מכבר לערוץ הממלכתי (הפרויקט האחרון שלו שם היה הסרט התיעודי "רצח בקולנוע צפון" אותו יצר), אפשר להשמיש חזרה לתפקיד הגנן הממלכתי. גם רבקה מיכאלי, תודה לאל, עדיין בועטת ותוכל להחליף אותו אם הוא חלילה נכנס לבידוד. יחד, נייסד מחדש את הגן הכי חמוד בעולם במדינת היהודים, והילדים שלכם יהיו מקסימים וחכמים ונוצצים ובעיקר, באחריות של מישהו אחר למשך כמה שעות בשבוע.
הצעת ייעול: במקום לארח את אותם הילדים בכל פעם, הילדים יתחלפו מתוכנית לתוכנית, ככה שבכל פרק נעשה כמה הורים מאושרים, עד שנעבור את כל הורי ישראל. תראו לי שימוש הגון מזה בכספי משלם המיסים.
פולישוק (קשת, 2009)
אחרי ש"גב האומה" הוכחדה ורשת וליאור שליין הפכו לצ'ילבות - בפעם השנייה - נפער ואקום מכאיב בסאטירה הפוליטית בישראל, מהסוג שמסייע בהרפיית הרקטום הלאומי. בימים כאלה יש לקרוא אל הדגל את השר לקידום חברתי, רובי פולישוק (ששון גבאי), כדי שיזכיר לנו כמה המצב מצחיק כשהוא עצוב. שמואל הספרי, יוצר "פולישוק", ייאלץ לשנס מותניים ולהמציא עלילות הזויות במיוחד כדי להתחרות במציאות הפוליטית שהפכה למגוחכת יותר מהסדרה המצוינת שלו. לפחות הוא ישעשע את העם בימי הדחי-אל-דחי הנוכחיים.
הצעת ייעול: רובי פולישוק פוגש את השרה המקבילה אליו (כי בממשלה החדשה על כל תיק יש שני שרים ולכן מספרם הוכפל) - אורלי לוי אבקסיס, השרה לחיזוק וקידום קהילתי, מאחר והוא ללא ספק אביה הרוחני (כן, זה לא נדמה לכם, זה באמת אותו התיק שאוחז פולישוק בסדרה). יחד הם מטכסים עצה בנוגע לאיך לסחוט מראש הממשלה כספים נוספים על חשבון משרדי החינוך והבריאות.
תשע בריבוע (ערוץ 1, 1977)
אמנם לא מדובר בפורמט ישראלי מקורי אבל אין ספק שהוא מתאים לרוח התקופה. אם תראו למי שנולד מאז שנת 2000 פרק של "תשע בריבוע", אז אחרי שהם ישאלו מי זה אורי זוהר ולמה הוא כל הזמן רוצה לדעת אם הוא יפה, הם ישאלו אתכם אם גם בשנות ה-70 הייתה קורונה, אחרת למה בעצם צילמו את השעשועון הזה בזום. ואכן תפאורת השעשועון, שמבוסס על המשחק איקס-עיגול, מורכבת מתשע תיבות כשבכל תיבה יושב ידוען, והמטרה של המתמודד היא לנחש מי מהידוענים דובר אמת ומי משקר. מכיוון שגם המושגים 'אמת' ו'שקר' הפכו לגמישים ברוח התקופה, לא מן הנמנע שהשעשועון יזכה שוב באהדת הציבור.
הצעת ייעול: לכל צופה תינתן האופציה להשתיק את כל אחד מהידוענים אם האחרון יטען שהקורונה היא תוכניתו של האל לארגון מחדש של העולם וכיוצא בזה. שמו של הפיצ'ר ייקרא בישראל "מיוט".
קרובים קרובים (החינוכית, 1983)
הקורונה אמנם הצילה אותנו מאירועים משפחתיים המוניים כמו ליל סדר או ערבי חג אחרים עם המשפחה המורחבת, אבל הכניסה אותנו למצוקת אינטימיות כפויה עם המעגל המשפחתי הקרוב אלינו. "קרובים קרובים" יכולה להפוך מקומדיה כל-ישראלית לתוכנית שתדריך אותנו כיצד נשרוד את הקורונה ולצאת מצידה השני מבלי להחריב את הקשרים המשפחתיים שלנו בדרך. העונה תסתיים בפרק חגיגי שבו יורם ההיפוכונדר (יהורם גאון) מגשים את חלומו לשמש כנסיין לפיתוח הישראלי לחיסון נגד הקורונה, ולגמרי במקרה ממציא תוך כדי זה חיסון משלו שעשוי מקליפות של ג'ינג'ר וכורכום.
הצעת ייעול: בסוף כל פרק ישודר פרק של תוכנית אהובה נוספת שהגיע הזמן להחזיר: קשר משפחתי (ערוץ 1, 1986), שבו ישוחחו אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה עם כל הדמויות על היחסים ביניהם.
מסע עולמי (טלעד, 1994)
הקורונה היא הזדמנות נהדרת לחזור לנקודת האפס, והכוונה איננה רק לאפס בחשבון הבנק. בואו נודה באמת, כולנו הפכנו לחזרזירי שעות טיסה מאז שהשמיים הפתוחים נכנסו לחיינו. וכשטיסות עולות פחות מלילה במלון בארץ, זה רק טבעי. איפה לא היינו? לאן לא קפצנו ברגע האחרון עם כרטיסים שעולים כמו במבה? אפילו האינסטוש שלכם כבר לא מצליח לעקוב. אז זהו, עכשיו הזיכרונות האלה הולכים ודועכים, וזה הזמן לחזור למקום ממנו הכול התחיל, כשחו"ל עדיין היה יעד נחשק ורחוק להשגה שאתם מפנטזים עליו בזמן שאתם עוברים ליד שדה תעופה או מסדרים את התיקיות של התמונות שלכם במחשב. לחזור לימים בהם איל פלד לקח אותנו ליותר ממאה מדינות (!) בהן הוא ביקר, ולא רק בגלל שאבא שלו ניהל את זכיינית השידור. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו כדי להזין את הגעגוע: טיולים פשוטים, לא מתחכמים מדי, עם קריינות נעימה ובלי אגו. זה לא תופס לגביכם, אגב, אנשים שנופשים ביוון. בשבילכם, סגר האינסטה עדיין תקף.
הצעת ייעול: בסוף התוכנית תוקדש פינה לשכיות חמדה תיירותיות שהצופים ימצאו ברדיוס 500 המטרים ממקום הימצאם הנוכחי, כמו פלאפל טעים, פארק מזמין או חניה פנויה בתל אביב. אגב, כל זה לא תופס לגביכם, אנשים שנופשים ביוון.
בטיפול (הוט, 2005)
"בטיפול" נחשבת לסדרה שפיצחה את הפורמט המושלם לדרמה יומית: לוקיישן אחד, שני שחקנים, בכל יום מפגש אחר, כולה מבוססת דיאלוגים. אבל אף אחד לא חלם שהיא תהיה הסדרה המושלמת לימי הקורונה: הדמויות שלה לא יוצאות מהבית, לא צריכות לעטות מסכות, לא נתקלות במחסומים, לא סופרות מטרים, ממשיכות לעבוד כרגיל - וכמובן, היתרון האמיתי והכמעט פריבילגי שלה: היא מדגימה שכו-לם בטיפול.
הצעת ייעול: למכור את זה שוב לאמריקנים, הפעם במחיר כפול.
הבורגנים (2000, קשת)
כשמסתכלים על "הבורגנים" דרך עדשת המציאות הנוכחית מדובר בסדרה כמעט אנתרופולוגית. הרי מדובר בעולם הולך ונעלם: שכבת אוכלוסיה אמידה יחסית, גיבורים שאם כבר הוטרדו על ידי ענייני כלכלה, אז לא היה לזה קשר להישרדות; כאלה שהחזיקו בהשקפת עולם שמאלנית יחסית והעבירו את הזמן בשיחות על יחסים ורוחניות. בואו, אם האנשים האלה לא ייכחדו כשהם יחטפו מכות מביביסטים בבלפור, זה יקרה כי הם פשוט יקרסו כלכלית. מהבחינה הזאת, להחזיר את "הבורגנים" יהיה המעשה הטוב של הטלוויזיה שלכם להיום.
הצעת ייעול: כל הדמויות מקבלות מענק מהמדינה, עוברות הסבה מקצועית ומתחילות לעבוד בטלמרקטינג מהבית.
