לפני חמש שנים עלתה לשידור ב-yes סדרת דוקו-פשע מטלטלת בשם "מפלצת הסמטאות". היא חצי שחזרה-חצי תיעדה פרשייה שהבעירה את שכונת נחלאות החרדית בירושלים: ילד אחד סיפר לאמא שלו על התעללות מינית שעבר, השמועה שעברה בקהילה הסגורה העירה מרבצן עדויות של ילדים נוספים עד שאלו הצטברו לכ-150 מהן, בעידודם העיקש של ההורים.
מתוך "השמועה"
(באדיבות HOT)
תלונה במשטרה מובילה לפתיחת תיק חקירה, במהלכו מסומנים שני "אנשי שוליים" מהקהילה: אישה מבוגרת, שזוכה לביקור של בריונים חרדים בעידוד רב הקהילה, בטענה שהיא מסרסרת בילדים לטובת כמרים בכנסיה דרך מנהרה שעוברת בביתה, ואדם אחר, שנמצא תלוי כאילו התאבד אבל הנתונים בזירה מעידים שדווקא נרצח. בשלב כלשהו בסדרה, שלאט לאט מעבירה את כובד המשקל מחקירת ההתעללות לאופן בו הקהילה מענישה חפים מפשע רק כדי למצוא שעיר לעזאזל, מתברר שהעדויות של רוב הילדים דומות דמיון מדהים לקומיקס "חינוכי", שבו מוצגים כמרים נוצרים כסאדיסטים שמטבילים ילדים יהודים בסתר.
נשמע פנטסטי? זה נרטיב מרכזי בעלילת הדרמה "השמועה", שעלתה ב-HOT אמש (חמישי), בשילוב עם קו עלילה מקביל: את תיק החקירה הזה מוביל השוטר מוש אלחייני (שמגלם אושרי כהן). במקביל להתקדמות החקירה מתעוררים באלחייני זכרונות מוכמנים מהעבר של עצמו, והסברים אפשריים לאתגרים הנפשיים שהוא מתמודד איתם, בין היתר התקפי חרדה והרטבת לילה. עם הזמן הולכות ונפרמות גם מערכות היחסים עם האנשים הקרובים אליו - אשתו ההריונית (עינת הולנד), אבא שלו (ששון גבאי), הדוד שלו (שמיל בן ארי) ואחרים.
מתוך "השמועה"
(צילום: ורד אדיר, הוט וספירו סרטים)
בשורה התחתונה "השמועה" בהחלט שווה את הזמן שלכם, ותגלו שכמו עם כל סדרה מוצלחת, די קל לפנות אותו עבורה. נמרוד אלדר, התסריטאי והבמאי (שכבר עשה את הסטאז' שלו בנושאים כמו משפחה, טראומה וזיכרון עם הסרט המורכב "היום שאחרי לכתי", על אב שהבת שלו ניסתה להתאבד ושניהם יוצאים למסע במדבר), מצליח לקדם את שני צירי העלילה בקצב מושלם ולשזור אותם האחד בשני. "השמועה" כתובה על פי רוב נהדר ולא מאכילה את הצופה בכפית, היא יוצאת מנקודת הנחה שהצופה שלה נבון, ומעבר למחמאה הנעימה יש בזה משהו שהופך את הסדרה עצמה לעמוקה וחכמה.
אמנם הנרטיב של חקירת המשטרה לוקה לא פעם בעצלות תסריטאית מבחינת האיפיונים של הדמויות - כל השוטרים מדברים כאילו הם תודרכו בנוהל על ידי משפחת סופרנו ("אין לנו פחד, אנחנו אוהבים לזיין פושעים"). כמובן שאלחייני הוא חוקר בעייתי קצת, שהועבר ממחלק הנוער ליחידת החקירות כדי "להרגיע אותו". כמובן שהוא לוקח על דעת עצמו תיק שהבוס שלו מעדיף להשתיק כי ככה זה בדרגים הגבוהים, אוהבים שקט, ובשלב מתקדם יותר (ארבעה פרקים מתוך שמונה נשלחו לביקורת) המשטרה גם מנסה להוציא את אלחייני לחופשה.
מתוך "השמועה"
(צילום: ורד אדיר, הוט וספירו סרטים)
גם הטיפול הפסיכולוגי שאלחייני עובר אצל מנשה נוי (ומספק הצצה לאיך "בטיפול" היתה נראית אם נוי, שלוהק במקור לתפקיד הפסיכולוג, היה משחק בה), גם הוא מסתורי וכמעט סוריאליסטי באופן שמרגיש קצת כמו קלישאה של פסיכולוג. אבל בתוך כל ההסתייגויות האלו דווקא המשחק של אושרי כהן, שעושה פה עבודה מדהימה באחזקה של כל הפיגום הזה על כתפיו הרחבות. כהן כאלחייני מחזיק סוג של פאסון חיובי, מאופק ומינימליסטי, שמאזן את האובר דרמה ומקנה לסיטואציה אמינות.
זה חשוב כי "השמועה" היא לא סדרה על מי התעלל. כלומר היא גם, אבל היא בעיקר תצוגה מפוארת של היכולת של הטבע האנושי להגן על עצמו מפני זכרונות או תובנות שעלולים להכאיב לנו. המסע של אלחייני ב"השמועה" לא משאיר לנו ברירה אלא להבין שהכאב הזה גם לא הולך לשום מקום, אפילו אם הוא מודחק, אלא שולח שורשים חיוורים וארוכים בתוכו, כמו צמח מתחת לאבן, מנסה להגיע לאור השמש. שרק אחרי שנעבור דרכו נוכל באמת לחיות את החיים שלנו ולא לחיות לצידם.
מתוך "השמועה"
(צילום: ורד אדיר, הוט וספירו סרטים)
בהרבה מובנים החקירה הפנימית של אלחייני מרתקת הרבה יותר מהחקירה החיצונית. כשהוא מתחיל לחקור את הזכרונות של עצמו בכלים של בלש, הוא נסחף אל אזור הדמדומים של אמינות הזיכרון, ולשאלה מה חשוב יותר או מה רלוונטי יותר לחיים שלנו - מה שקרה או מה שאנחנו מאמינים שקרה. היכולת של אלדר לקחת גיבור עצור רגשית ולהוביל אותו במבוך הגילוי העצמי יד ביד עם עלילת המתח, והביצוע המוצלח של אושרי כהן, הופכים את "השמועה" למתנה שנותנת יותר מתמורה אחת.
