זה היה צפוי ומתבקש: "הקול של הינד רג'אב", סרטה של הבמאית התוניסאית כאותר בן הניה, זכה הערב (שבת) בפרס הגדול של חבר השופטים - הפרס השני בחשיבותו - בטקס הנעילה של פסטיבל ונציה ה-82. הסרט על הילדה העזתית בת החמש, שנהרגה בינואר 2024 מאש כוחות צה"ל והפכה לסמל, הצליח לגבור על יצירות חדשות של במאים נחשבים ומוערכים כמו נואה באומבך, יורגוס לנטימוס, קתרין ביגלו, גיירמו דה טורו ופאולו סורנטינו.
בנאום התודה שלה, בן הנייה הקדישה את הפרס לארון הסהר האדום הפלסטיני ולכוחות ההצלה, תקפה בחריפות את ישראל וקראה להפסקת המלחמה. "קולה של הינד היה זעקה להצלה שכל העולם שמע - אך איש לא ענה", אמרה. "קולה ימשיך להדהד עד שייעשה דין וחשבון, וצדק. הקולנוע לא יכול להחזיר אותה וגם לא למחוק את הזוועה שבוצעה נגדה - אבל הוא יכול לשמר את קולה". היא המשיכה ואמרה כי "זה לא רק סיפורה של הינד, זה סיפורו של המשטר הישראלי הפושע שפועל ללא עונש... מי ייתן והינד תנוח על משכבה בשלום, מי ייתן ועיני רוצחיה לעולם לא ישנו, ושפלסטין תשוחרר".
ולמה זה היה מתבקש? ראשית, עוד לפני תחילת הפסטיבל, "קולה של הינד רג'אב" סומן כמועמד מוביל - כשסוללה של כוכבים (בראד פיט בכבודו ובעצמו, כמו גם הזוג חואקין פיניקס ורוני מארה) ובמאים הוליוודיים (אלפונסו קוארון וג'ונתן גלייזר), תרמו את שמם לסרט כמפיקים בפועל.
שנית, המהדורה הנוכחית של פסטיבל ונציה נערכת בסימן המלחמה בעזה - מעצומה של קולנוענים מכל העולם שקראו להנהגת הפסטיבל להגביר את המודעות למלחמה, ועד קריאות לבטל את ההשתתפות הסרט "בידיים של דנטה" שבו מככבת גל גדות, וכמובן - הפגנת ענק של ארגונים פרו-פלסטינים שנערכה במהלך הפסטיבל וקראה "להפסיק את רצח העם בעזה". ואילו במסיבות העיתונאים, לא מעט במאים נדרשו לסוגייה העזתית והאם צריך להחרים אמנים, יצירות ושחקנים ישראלים.
מאז יום רביעי האחרון, המניות של "קולה של הינד ראג'ב" רק נסקו. בבוקר של אותו יום נערכה ההקרנה לתקשורת, וביציאה מהאולם נראו עיתונאיות ועיתונאים רבים עם דמעות בעיניהם. חלק מהנוכחים אף התחבקו בעודם מייבבים. העיתונאים הכי ציניים, שכבר ראו הכול, לא נותרו אדישים מול הסיפור הטרגי והעובדה שרג'אב יכלה להינצל - וזה לא קרה. הם היו מטולטלים מהעובדה שמכונית משפחתה נוקבה במאות כדורים מאש צה"ל.
יחד עם זאב חשוב לציין, שחלק מהמבקרים - כולל מארצות ערב - סברו שהסרט בעייתי, שנוי במחלוקת ואף עושה שימוש נצלני ולא אתי בסיפורה של הינד.
בערב רביעי הגיעה הבכורה החגיגית של הסרט, ומה שקרה בארמון הפסטיבל לא נראה ככל הנראה בכל ההיסטוריה של אירוע הקולנוע השני בחשיבתו בעולם: עם עליית כותרות הסיום, הקהל הריע ממושכות, אחדים מבאי הבכורה נופפו בכאפיות ובדגלי פלסטין. קולות "שחררו את פלסטין" הרעידו את האולם. מחיאות הכפיים נמשכו מעל ל-20 דקות - ללא ספק שיא של תשואות. כמו כן, לפני ההקרנה, אנשי הסרט עלו על השטיח האדום עם תמונתה של רג'אב ובמהלך התשואות הניפו את תמונתה באולם.
הינד רג'אב יצאה ב-29 בינואר 2024 עם אחדים מבני משפחתה, מביתם בשכונת תל אל-הווא בדרום-מערב העיר עזה - וזאת בעקבות הוראה של צה"ל לפנות את האזור. בעוד הוריה של רג'אב וקרובים נוספים ברחו ברגל, היא נסעה במכונית עם דודיה ובני דודיה לכיוון צפון הרצועה. ואז כוחות צה"ל פתחו על המכונית באש, וכל המשפחה, מלבד רג'אב, נספתה. אנשי הסהר האדום ברמאללה היו בקשר טלפני עם הינד במשך שלוש וחצי שעות, ואז הקשר ניתק.
במשך תריסר ימים לא היה ידוע מה עלה בגורלה, ושמה ותמונתה התפרסמו בעולם. פעילים וארגוני סיוע קראו לעזור במציאתה. אמא של הינד התחננה שימצאו את בתה. רק ב-10 בפברואר, כשצה"ל עזב את האזור, המכונית נמצאה מחוררת כדורים ובתוכה גופות בני המשפחה המתים ובהם הינד, במצב רקבון. האמבולנס נמצא שרוף, ובו גופות שני הפרדמיקים.
והקול של הינד רג'אב אכן ישמע רבות בתקופה הקרובה - הוא מועמד של תוניסיה לאוסקר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, והזכייה בוונציה רק מגבירה את סיכויו. הזכייה גם מציגה את מעמדה של הינד ראג'ב, שהפכה ל"התשובה הפלסטינית לאנה פרנק". בסרט משתתפים שחקנים פלסטינים אחדים ובהם קלרה ח'ורי, בתו של חתן פרס ישראל השחקן מכרם ח'ורי. קלרה בת ה-48, ילידת חיפה זכורה לטוב מהופעות שלה בתיאטרון, מהסרטים "הכלה הסורית" ו"חיי אהבה" ומהסדרות "פרשת השבוע" ו"עבודה ערבית". לפני יותר מעשור היא עברה לחיות בארצות הברית, יחד עם בעלה היהודי-אמריקאי.
אנשי "קולה של הינד ראג'ב" סירבו למכור אותו לישראל או להעניק ראיונות לתקשורת הישראלית. בן הניה אמרה לנציגי התקשורת הבינלאומית שהיא תשמח להציג את הסרט בישראל - רק אחרי שיתאפשר להציג אותו בעזה.
בוונציה חולקו הערב כמובן פרסים נוספים, ובהם "אבא, אמא, אחות, אח" של ג'ים ג'רמוש שזכה בפרס אריה הזהב לסרט המצטיין. מדובר בדרמה קומית בשלושה חלקים, בה מככבים מככבים אדם דרייבר, מים ביאליק, שרלוט רמפלינג וקייט בלנשט. כשנשאל על ידי ynet אם יאפשר להפיץ את סרטו בישראל ואם לא - מה כבר ההבדל בלהציג את הסרט בארצות הברית - השיב שזאת שאלה מצוינת וכי הוא יפיץ את הסרט בתנאי שלא מעורבים בעניין כספים ממשלתיים.
פרס השחקן המצטיין הלך לטוני סרווילו האיטלקי הוותיק והמעולה ("גומורה", "יפה לנצח") על הופעתו כנשיא איטליה המתחבט בסוגיות שונות, בסרט "החסד" של פאולו סורנטינו, שאיתו הוא מרבה לשתף פעולה. סרווילו אמר בנאומו שהוא מודה לכל האיטלקים שיש להם אומץ לפעול למען הפלסטינים במקום בו קורים דברים נוראים כל יום.
"מכונת המחץ" של הבמאי היהודי-אמריקאי בני ספדי, בכיכוב דוויין ג'ונסון ואמילי בלאנט, שמשחזר את סיפור לוחם אמנויות הלחימה המשולבות קטף את פרס הבימוי. "אמפתיה זה מה שאנחנו צריכים כיום", הכריז ספדי.
במהלך טקס הנעילה, חלק מהזוכים והזוכות קראו בנאומי התודה "שחררו את פלסטין", "ויוה פלסטין", ודיברו על סבל הילדים בעזה.
ומה לגבי הנוכחות הישראלית בפסטיבל השנה? במסגרות הראשיות לא היה אף נציג ישראלי - הדרה ברורה לאור מצבנו בעולם ואי הרצון של הפסטיבל להסתבך עם המחאות האנטי-ישראליות, שהיו קורות לו סרט ישראלי היה משתתף בתחרויות הראשיות (על אף שאיש לא יודה בכך).
ובכל זאת היו לנו מספר נציגים: "אדי ואני", סרט אנימציה אינטראקטיבי במציאות מדומה של הבמאית מאיה שקל והתסריטאי ניתאי דגן והאנימטור לירון טופז על מפגש של ילד חירש עם מפלצת ידידותית - הפרויקט התחרה בקטגוריה האימרסיבית המיועדת ליצירות ניו-מדיה.
הבמאי והתסריטאי חגי לוי ("בטיפול", "הנערים") חשף בוונציה את היצירה החדשה והמשובחת שלו "אתי", סדרה בת שישה פרקים, המסתמכת על היומנים של אתי הילסום, יהודייה הולנדית שנספתה באושוויץ. מדובר בהפקה בינלאומית, שבה מעורבים מספר מפיקים ישראל, ומשתתפת בה גם הכוכבת יבגניה דודינה, בתפקיד אימה של אתי.
וכמובן בוונציה, הוקרן מחוץ לתחרות "בידיים של דנטה", סרטו של האמן ג'וליאן שנבל שבו מככבת גל גדות. למרבה הצער, גדות לא הגיעה לבכורה. תחילה נטען שנעדרה בשל איומים עליה, אבל היא - כמו גם יחצני הסרט - הכחישו וטענו שלא היה בכוונתה להגיע לעיר התעלות האיטלקית מלכתחילה. שנבל, מצידו, אמר בריאיון ל-ynet שהוא נגד חרמות על אמנים, שיבח את גדות ואף השווה אותה לאינגריד ברגמן.
בוונציה נערך גם אירוע בו חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי השיקה לראשונה בפסטיבל ונציה את אירוע הפיצ'ינג השנתי עם פרסי הפקה בסך 70 אלף דולר. 50 אלף מתוכם הלכו ל"אל תהיה זר" של פיליפה פרננדז הברזילאי, בעוד 20 אלף דולר נוספים הלכו ל"הלילה הזה יהיה לבן" של הבמאי ניר גילעת והמפיק אביתר מונצ'ז. דנה בלנקשטיין כהן, מנכ"לית בית הספר הירושלמי סם שפיגל אמרה ש"קיום אירוע הפיצ'ינג בפסטיבל הקולנוע בוונציה מדגיש את החשיבות של סביבת יצירה, חופשית ובינלאומית, המאפשרת דיאלוג ומקדמת ערכים של אהבת אדם וחמלה. אנו קוראים להפסקה מיידית של המלחמה ומחויבים להמשיך ולהעצים יוצרים סטודנטים, ישראלים ופלסטינים, לשמור על חופש הביטוי ולטפח שיתופי פעולה בין־תרבותיים". מור אלדר, מנהלת החממה, הוסיפה: "זה היה אירוע בינלאומי מעורר השראה. שוב הוכח כי הקולנוע מחבר בין אנשים - על המסך ומאחוריו".
