ב-1991 הוקם ביפן שירות השכרה משפחתי על ידי תאגיד שהחל להציע שחקנים מקצועיים עבור "שירות רך - להגיע לאחרים עם לב אוהד". העסק צבר תאוצה ועסקים דומים קמו בעקבותיו. לפני 20 שנה, כונן ריויצ'י איצ'ינוקאווה חברה שתספק שירותי השכרה של אנשים לכל מטרה. הוא קרא לה Heart Project והגדיר אותה כ"שירות נוכחות משלים", שכולל אספקה של ממלאי מקום ובני משפחה. המחירים נעים בין 63 ל-190 דולר לתפקיד.
"רגשות להשכרה" – טריילר
(באדיבות פורום פילם)
התסריטאי וצלם הקולנוע סטיבן בלאהוט, החליט לעשות על החברה הזאת סרט עלילתי - "רגשות להשכרה" (במקור "משפחה בהשכרה"). הסרט בכיכובו של ברנדן פרייזר, כוכב סרטי "המומיה" שעושה קאמבק בשנים האחרונות, צולם ביפן, ארץ שאותה בלאהוט מכיר היטב. בסוף שנות ה-2000, ההרפתקן הסקרן שמגדיר את עצמו "אזרח העולם" נהג באמבולנס מלונדון למונגוליה, כחלק ממרוץ צדקה. לאחר מכן הוא בילה שנתיים ביפן.
את הסרט הוא כתב עם היקארי, במאית ותסריטאית ילידת יפן שחייה ופועלת בארצות הברית, ובין היתר חתומה על הפרקים הראשונה של הסדרה המוערכת "עצבים". "סטיבן נחשף לעסקי המשפחה להשכרה, במסגרת תחקיר שהוא עשה", מספרת היקארי בריאיון מקוון ל-ynet. "הוא פשוט חיפש מה אמריקאים עושים ביפן ואיזה עבודות מזדמנות מוצעות להם בטוקיו - מורים לאנגלית, מתרגמים, קפצו לו כל מיני אפשרויות בסיסיות שכאלה, ואז הוא נתקל במונח 'משפחה להשכרה', והחלטנו להתחיל להתעמק בנושא".
את לא שמעת בשנים שגדלת ביפן על המוסד הזה?
"בכלל לא הכרתי אותו. לקראת 'רגשות להשכרה' עשיתי תחקיר ומצאתי מאות חברות ביפן שמציעות משפחות להשכרה או שירותים דומים. ראיינתי חברות מהתחום על הצרכים של אנשים ביפן, וככה בניתי את התסריט".
ויצא לך לעבוד בצעירותך ביפן במשהו דומה?
"כשהייתי בת 19, עבדתי בסוכנות ששלחה אותי לחנות כלבו גדולה שנזקקה לעובדים. הייתי הולכת לחנות ומעמידה פנים שאני אשת המקצוע הרלוונטית לעבודה שלשמה נשלחתי. כך למשל, אם הייתי הולכת לתגבר במחלקת האיפור הייתי צריכה להעמיד פנים שאני מאפרת מקצועית. כשהייתי הולכת לחנות נעליים למידות גדולות הייתי צריכה ללמוד הכול על הנעליים המוצעות בחנות ואז להעמיד פנים שאני מוכרת נעליים מקצועית. עבדתי עבור הסוכנות הזו במשך כשלושה חודשים, ובמהלכם הגעתי ל-17 מקומות עבודה שונים".
ב"רגשות להשכרה", פרייזר מגלם את פיליפ, שחקן אמריקאי שמתגורר ביפן, שם הוא מחפש כל הזמן עבודות משחק ראויות בעקבות ההצלחה שנחל אחרי הופעה בפרסומת למשחת שיניים. הוא תקוע בתפקידים משניים עד שהוא נשכר על ידי חברת "משפחה להשכרה". פיליפ מהסס, אבל הוא נואש למזומנים ולוקח את העבודה על תקן "הבחור הלבן הסמלי" של החברה.
תפקידו הראשון של פיליפ נועד לעזור ליושי, לסבית, שעומדת לעזוב עם בת זוגה לקנדה. לפני הנסיעה, יושי רוצה לערוך חתונה מסורתית לטובת הוריה ופיליפ אמור לתפקד כארוס שלה. בהמשך, הוא לוקח על עצמו עבודות ארוכות-טווח יותר. בין היתר הוא משחק במשחקי וידאו עם מתבודד ומתחזה לאבא נעדר של ילדה קטנה. "פיליפ עושה מסע מרגש, הוא מתחיל כאדם שאולי לא מאמין בכלום, שאין לו משפחה בשלב זה, ובאמת שאין לו כלום בבית בעיר הולדתו באמריקה. וגם ביפן הוא מרגיש כמו דג מחוץ למים. הקשרים שפיליפ בנה והשיעורים שהוא לומד באמת, בכנות, להקשיב וללכת אחרי הלב, בעצם גורמים לו לצמוח כאדם".
את יכולה להסביר למה דווקא ביפן קמו כאלה חברות?
"למה ביפן? זו שאלה טובה. אני חושבת שביפן אנחנו נוטים לנסות הכול. פעם היה לנו גם שירות 'כרבולים'. לא משהו מיני, חלילה, אלא רק כירבול. יש גם שירות דרכו מישהו בא לעזור לך עם הקניות בסופר. ישנם אנשים שיכולים לעשות עבורך כל דבר שתבקש. ובגלל שהשירותים האלה כל כך פופולריים, אנשים מרגישים בנוח להשתמש בהם.
"כשאדם חווה בדידות, אופן הטיפול המסורתי והבסיסי המוצע לך ביפן, כמדינה, אינו פופולרי בקרב האוכלוסייה כפי שהוא באמריקה, למשל. אני לא בטוחה מה המערך התומך שיש לכם בישראל לאנשים שחווים קשיים מהסוג הזה, אבל ביפן כשאדם נזקק לתמיכה, המערך התומך פשוט לא קיים - ולכן מימים ימימה תמיד היו לנו אלטרנטיבות: כשאתה יוצא לשתות, אז נשים שיגישו לך משקה או בעל הבר יטו אוזן לצרותיך.
"אם תחשוב על כך, משפחה להשכרה היא הרחבה של התופעה הזו. גם כאן, כמו במקרה של המארחת בבר, אתה יכול לשלם לשחקן הנשכר תעריף פר שעה. הדבר גורם לחלק מהלקוחות תחושת הקלה - כי אתה משלם עבור הזמן המוקדש לך. זה יכול להיות בלהעביר שעה-שעתיים בשיחות על החיים, בהתקנת וויי תלייה בבית. ואם אני אישה מבוגרת, אני יכולה לשכור את שירותיה של אישה צעירה יותר שתגיע לסייע לי וגם תעביר איתי זמן יחד. אלה סוג השירותים שאנשים כאלו מציעים. גם בתקופה שבה אנשים מחפשים חברה דרך בינה מלאכותית, השכרת אנשים למילוי חללים רגשיים תמיד תהיה מבוקשת, אני לא חושבת שהמקצוע הזה ייעלם. בכנות, הוא כנראה רק יתרחב".
והיקארי ממשיכה לנסות לפצח את הנושא. "ביפן לעיתים קרובות יחפשו כיצד להימנע מלהוות נטל על אחרים. ליפנים רבים נוח יותר לשלם מאשר להטריח בני משפחה, היות ועם נותני השירות ניתן לשמר מערכת יחסים מקצועית. גם ללהעמיד פנים שאתה אדם אחר יש היסטוריה ענפה בתרבות שלנו, לדעתי עוד מתקופת תיאטרון הקבוקי. תיאטרון הקבוקי החל את המסורת הזו משום שבראשיתו היו שוכרים אנשים רגילים כדי שיגיעו לשבת בירכתי האולם ולצעוק כאילו היו מעריצים של השחקנים המופיעים על הבמה. בגלל שהעמדת הפנים כאילו אתה אדם אחר היא דבר שנטוע כה עמוק בשורשים שלנו, השימוש בשחקנים בחברה כמו 'משפחה להשכרה' הופך ליותר קל ויותר טבעי עבור מי שצומח מהתרבות הזו".
איך היה לחזור למולדת שלך ולצלם בטוקיו? היא מאוד השתנתה בעשור האחרון: יותר מתוירת, צפופה, תורים של שעות לדוכן גלידת בטטה סגולה או מאצ'ה בגלל האינסטגרם.
"אתה לגמרי צודק, לכל מקום שאליו תלך יש תור ענק. אתה רוצה ללכת לקנות קפה, אבל בגלל האינסטגרם זה בלתי אפשרי, ואז אתה חייב ללכת לבית קפה אחר. אתה כבר לא יכול לאכול את הפסטה או לשתות את הקפה האהוב עליך. לצלם ביפן זה תמיד מאתגר ולו רק בגלל מידת ההתחשבות שמצופה מאיתנו. בפרט כשמצלמים באזורים המרכזיים והעמוסים בטוקיו - כי אתה לא יכול לשלוט בתנועה. אם אתה מצלם ברחוב - אלא אם אתה חוסם את כולו, מה שנורא יקר ולרוב לא עושים את זה - אתה חייב לאפשר לאנשים לעבור. אתה לא יכול לעצור את התנועה וחייב לצלם בתוך מה שקורה בעיר".
נתקלת בבעיות?
"לפעמים צילמנו בפארק ואנשים התלוננו עלינו - ואז היינו חייבים להפסיק לצלם ולהבין מה עושים. יש כל מיני דברים שעליך לשקול כשאתה מצלם ביפן. אבל לדעתי זו גם הזדמנות לחשוב על אפשרות נוספת שכן אפשרית לך. תמיד צריך לשמור על אופטימיות כשמצלמים סרט ביפן", היא אומרת וצוחקת.
למה בחרת דווקא בברנדן פרייזר?
"צפיתי בסרטו 'הלוויתן' על מסך גדול והבנתי כמה הוא מדהים, פגיע, לא מפחד להראות את הרגשות שלו. והוא כל כך אקספרסיבי - בפנים, בעיניים. הוא לא מפחד לחלוק את מה שעובר עליו. נפגשנו באחד הטקסים ויצא לנו לשוחח והוא היה מקסים, אדיב וכל כך נחמד, והתאהבתי במי שהוא כאדם. לא צריך להכביר במילים על יכולות המשחק שלו, אבל מה שתפס אותי באמת היה ברנדן כאדם, וזה גם מה שגרם לי לרצות ללהק אותו לתפקיד".
פרייזר גר ביפן חמישה חודשים לפני שהחלו הצילומים, "ובמהלך התקופה הזו הוא לקח שיעורי יפנית. יפנית היא שפה שקשה לדבר, אבל לדעתי הוא היה מצוין. דאגנו שהוא ירגיש בנוח ביפן, ושהוא אוכל נכון. והוא כל כך אוהב אוכל יפני. יום אחד הוא אמר: 'אני חושב שאכלתי יותר מדי'".
איך הוא התמודד עם תופעת ההערצה?
"כשצוות גדול היה סביב ברנדן, אנשים הסתכלו עליו וביקשו ממנו חתימות והוא תמיד היה אדיב מאוד. אם לא הייתה לו סצנה אינטנסיבית לצלם הוא תמיד היה שמח לחתום למי שביקש. אבל כשהוא לא עבד על הסט, זיהו אותו פחות. כידוע, אנשים מכל העולם מבקרים ביפן, אז לפעמים הוא היה נטמע בעיר הגדולה ואף אחד לא היה מציק לו. כולם עסוקים מדי בלפלס את דרכם בעיר מכדי לשים לב אליו".
"אף אחד לא יצר תוכן כזה לקהילה האסיאתית"
היראקי, שנולדה תחת השם מיטסויו מיאזאקי, תחגוג בשנה הבאה יום הולדת 50. היא נולדה באוסקה. בגיל 17 היא נסעה במסגרת חילופי סטודנטים ליוטה, ארצות הברית, במטרה ללמוד תיאטרון, אמנות ומוזיקה. "בהתחלה הייתי האסיאתית היחידה בכל בית הספר. אחר כך כבר גיליתי שיש בבית הספר ילדה יפנית-אמריקאית, אבל היא לא דיברה יפנית. הרגשתי קצת בודדה בהתחלה. אבל עם הזמן התחברתי לאנשים. החברות והחברים הכי טובים שפגשתי באותה תקופה הפכו למשפחה שלי. אז היה לי ממש חשוב להביא את החוויה הזו בסרט 'רגשות להשכרה', כי עכשיו העולם כל כך מפולג".
אחרי ששבה למולדתה, היא עבדה בעבודות מזדמנות ובסופו של דבר עברה ללוס-אנג'לס, שם היא חייה כיום. היקארי עבדה כניצבת ורקדנית בסרטים, פרסומות וקליפים. בגיל 30 היא החלה ללמוד קולנוע באוניברסיטת לוס אנג'לס. אחרי שורה של סרטים קצרים, היא ביימה את סרטה העלילתי הארוך הראשון "37 שניות", שהשתתף בפסטיבל ברלין 2018.
ב-2023, היקארי ביימה שלושה פרקים - כולל הפיילוט - של "עצבים" (BEEF), שהתפוצץ בנטפליקס וקיבל ביקורות מהללות. מדובר בדרמה שחורה פסיכולוגית, שכתבה לי סונג ג'ין על סכסוך בכביש, שמתפרץ בין שני זרים – קבלן שיפוצים ויזמית. הסכסוך מתדרדר למלחמת נקמה. "מאוד נהניתי לעשות את העונה הראשונה. אני חושבת שהסיבה שהסדרה הצליחה הייתה שלפני כן לא היה אף אחד שיצר תוכן כזה שיפנה לקהילה האסיאתית.
"באמריקה הוכנסנו לקופסה והייתה דרך אחת בלבד להסתכל על אסיאתים, ואילו הדמויות בסדרה יוצאות מהקווים, הן כמו כל אחד מאיתנו. אנשים רגילים. לא השבלונה שהותוותה לנו. אף אחד לא יצר סדרה כזו קודם. גם התסריט מבריק, הביצועים טובים. סטיבן יואן אדם שמדהים לעבוד איתו - שחקן חכם ומוכשר - והקהל מת עליו. אלי וונג קורעת מצחוק, מדהימה, ויש לה קהל מעריצים גדול. לראות אותם מתכסחים הרג אותי מצחוק. בסופו של דבר גם על הסדרה הזו אפשר להגיד שהיא עוסקת בחיבור האנושי".
"עצבים"- טריילר
(קרדיט: באדיבות נטפליקס)
את מעורבת בעונה השנייה שתגיע בקרוב?
"לצערי לא הייתי מעורבת בה, בגלל שהייתי חייבת לעבוד על 'רגשות להשכרה'. אני מתה לראות את העונה השנייה. היא תהיה מדהימה".
היארי מבטיחה, ש"יש לי הרבה פרויקטים חדשים בקנה. סיימתי את הטיוטה לסרט חדש, עליו אני עובדת בימים אלה. מדובר בעיבוד לסרט קלאסי מפורסם ואני מקווה שנוכל להכריז עליו בקרוב. יש עוד כמה סרטים. אחד מהם הוא סיפור כריסמס מקסים - סיפור אנושי חזק, כזה שמעורר בך אמוציות, סוחף אותך למסע. מקווה שאקבל אור ירוק ואוכל לביים אותו".
עולם טוב יותר
במהלך השיחה שלנו, המילים "גשר", "להחזיק ידיים" ו"חיבור אנושי" חוזרות לא אחת. "יש כל כך הרבה דברים שקורים כעת בעולם שאינם בשליטתנו, אבל מה שאני כן יכולה לתת הוא מסר חיובי, אנרגיה חיובית, דרך האמנות, ושמי שיצפה בה יחוש טוב יותר", מכריזה היקארי. "'רגשות להשכרה', למשל, מדבר על חיבור אנושי שאינו מותנה ברקע שלנו, אלא מבוסס על כבוד הדדי. פיליפ מגיע למדינה שאין לו שום קשר אליה, גם ברמת המראה, אבל לאורך הסרט נבנה שם כבוד הדדי. מבחינתי, החיבור האנושי הזה הוא דרך אחת - או לכל הפחות צעד אחד - לכיוון להפוך את העולם למקום טוב יותר.
"כיוצרי קולנוע, אנחנו מנסים הרי לשנות את הפרספקטיבה של אנשים בודדים. לפני כמה שנים שמעתי, למשל, על החיילים הרוסים שנשלחים לאוקראינה והם לא רוצים להיות שם בחזית, הם לא מבינים מדוע שלחו אותם. להם עצמם יש חברים באוקראינה, והם בכלל לא רוצים לצאת לקרב, אבל המדינה כופה זאת עליהם. כשדבר כזה קורה בתקופה כמו שלנו, אתה לא יכול לומר 'לא, אני לא רוצה ללכת' - אחרת תושלך לכלא. זו תופעה שמתרחשת ברוסיה כבר הרבה זמן. במידה מסוימת היא התקיימה גם בתקופה הטרופה ההיא, בה יפן כבשה את סין, קוריאה ומדינות נוספות. הייתה קבוצה של אנשים שלא רצתה לצאת למלחמה, אבל אם אלו היו מסרבים הם היו נשלחים לכלא. אז הם היו חייבים לצאת להילחם.
7 צפייה בגלריה
"כיוצרי קולנוע, אנחנו מנסים הרי לשנות את הפרספקטיבה של אנשים בודדים". היקארי
(Kevin Winter / Staff, Getty)
אני מקווה שבכך שאני מציגה את החיבור האנושי בין גזעים שונים, אולי יום אחד נהיה חזקים מספיק לומר 'לא' ולא נצא לקרב, כי אני מכבד את מי שנמצא מולי. אני רוצה לשנות קצת את הפרספקטיבה, קצת יותר מסרט לסרט, מצופה לצופה. זו הגישה שלי".
ומה חשבו ביפן על "רגשות להשכרה"?
"היפנים אהבו אותו, לדעתם הצגנו את יפן בצורה יפה. אנשים מרקעים שונים - נציגים רבים בממשלה, בתוכניות למטרת חילופי תרבות, בעמותות לטובת הגיל השלישי - כולם שלחו לנו הודעות וסיפרו כמה הם אוהבים את הסרט. גם במקומות אחרים בעולם. זה סיפור אוניברסלי. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, אנחנו פשוט מתחילים לאבד יותר ויותר. אנחנו מבלים יותר זמן בטלפון, לא מתחברים לאנשים, וזה חבל ועצוב. ואם אתה בודד, פשוט תעלה בסולם ותראה את העולם מבחוץ, ותעשה את הצעד הראשון ותתחיל לדבר עם אנשים, או פשוט תעשה משהו חדש. זה יכול לעזור לך. אולי תגלה משהו, אף פעם אי אפשר לדעת".
