כשג'יי קיי רולינג כתבה את סדרת ספרי "הארי פוטר", היא העבירה את זמנה במקומות כמו בית קפה בעל אופי או חנות ספרים עתיקה, שניהם בעיר פורטו שבפורטוגל, היכן שהסופרת חיה במשך תקופה. אפשר לדמיין אותה מוקפת בהררי הכותרים, שואבת השראה למה שבהמשך יוכתר כאחד מהספרים הנמכרים בעולם. ג'ף קיני, לעומת זאת, בחר בתפאורה אחרת כמקור השראה לכתיבה - בית הקברות שליד ביתו. "אני לוקח שמיכה וקצת חטיפים ומחנה את המכונית בבית הקברות. כתבתי שם ארבעה ספרים במהלך הקורונה", מצהיר מחבר ספרי "יומנו של חנון" בריאיון ל-ynet, כאילו מדובר בבחירה טריוויאלית. הנוהג, כך עולה לאחר בירור, השתרש כשהילדים שלו למדו בזום והבית היה רועש מכדי שיכתוב בתוכו. "אם יש לי יותר מדי הסחות דעת אני לא אכתוב טוב. כשאני נוסע לבית הקברות רעשי הרקע נכבים ואז אני במיטבי".
תמוהה ככל שתהיה, לא מומלץ לפסול עצה לכתיבה מפי קיני בן ה-51, שבעבר נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של מגזין "טיימס", וספריו המיועדים לילדים ולנוער הפכו לרבי מכר בינלאומיים. 17 ספרים (כשהאחרון בהם, "מלחמת הלהקות", עושה כעת את דרכו לחנויות בתרגום לעברית) כוללת סדרת "יומנו של חנון" הבנויה כטקסט שבו שזורים איורי קומיקס. גיבור העלילה הוא גרג הפלי, תלמיד חטיבת ביניים שהבחירות שלו קצת מועדות לפורענות אבל איכשהו הוא מצליח להסתדר בחיים. לא קשה לזהות בספר את החותמת הייחודית של קיני - כל עמוד בנוי כמחברת שורות והגופן דומה לכתב יד דמוי יומן אישי, בו משתף הגיבור את הקוראים בחוויותיו של ילד-נער נורמטיבי. אומנם בעברית תורגמה כותרת הספר ל"חנון", אך בשמו המקורי באנגלית המילה היא Wimpy, כלומר יותר בכיוון של חלשלוש או רכרוכי. והרי בימינו המילה חנון היא מזמן לא שם נרדף לחלש, יותר בכיוון של הייטקיסט מצליח שיכול לעשות בית ספר לכל השאר.
ובחזרה להפלי, שמתמודד עם לא מעט אתגרים כמו בריונות בבית הספר, אח גדול שמקשה עליו את החיים, והמשאלה האחת להיות פופולארי או לכל הפחות לא מנודה חברתית. קיני הודה מזמן שדמותו של גרג מבוסס במידה רבה על עצמו. היום קיני, המתגורר במסצ'וסטס עם אשתו וילדיו, הוא כבר הורה לשני מתבגרים, והם, לעומתו, ממש לא מזכירים את הילדון המאויר. "שניהם אתלטים ומשחקים כדורסל. הם לא עשו דברים שאני עשיתי בילדות כמו להעמיד דוכן לימונדה או לשחק מבוכים ודרקונים. הם פשוט ילדים שונים מגרג", הוא מודה. כשאתה כותב על הילד שהיית, אבל אתה בעצמך כבר עברת את גיל 50, קשה להישאר מחובר לאופן שבו ילדים חושבים. קיני, שהחל לכתוב כשהיה בן 20, מעיד שההורות אפשרה לו חלון הצצה לעולם הילדים וכך הוא שמר על קשר עם מה שמעסיק אותם. "עכשיו כשהילדים שלי גדלו ואחד מהם אפילו בקולג', אני קצת דואג שלא אהיה מחובר לעולם הזה באופן עמוק כמו בעבר, אבל אני מקווה שאוכל למצוא דרכים להשתחל לחוויה הילדית".
אתה יודע, גם גרג הפלי יהיה מתישהו בן 50.
"אלוהים ישמור. זה הקסם של דמויות מצוירות, שהן לעולם לא יהיו בנות 50. אני אתבגר וגרג לעולם לא. דמויות מצוירות לעולם לא משתנות. זה מגניב שיש משהו שנותר קבוע בעולם".
בניגוד לדמויות הבדיוניות, הקוראים הוותיקים של "יומנו של חנון" לא חסינים בפני הזמן, וכבר הספיקו להתבגר מאז יצא הספר הראשון בסדרה ב-2007. "כיום הם עוקבים אחריי בטוויטר ואנחנו מתקשרים", מספר קיני, "זו כמובן דינמיקה שונה בגלל שהם התבגרו, אבל עדיין יש להם דעות על הספרים שלי. הספרים האלה הם נוסטלגיה במיטבה בשבילם, הם היו חלק גדול מהילדות שלהם, וזו פריווילגיה שלי לגלם תפקיד כזה בהתבגרות שלהם".
כתבות נוספות במדור ספרות:
כשאתה קורא היום את הספר הראשון שלך, יש דברים שהיית כותב אחרת?
"כן, הייתי משנה כמה דברים. אני חושב שהפכתי לכותב טוב יותר ולמספר סיפורים טוב יותר, אז הלוואי שיכולתי לבקר מחדש בסיפורים האלה ולספר אותם אחרת. זה מה שהסרט מאפשר לי לעשות - לקחת משהו שבעיניי נראה חובבני ולהפוך אותו יותר מקצועי".
"חלק מצופי הסרט אולי אפילו לא יודעים שהספר קיים"
הסרט אליו מתכוון קיני הוא "יומנו של חנון: רודריק שולט!", הפקה של קיני עם דיסני+, המבוססת על הספר השני בסדרה וזמינה לצפייה בדיסני+ החל מהשבוע. "מה שמעניין בסרטים הוא שיש נוסחה ומבנה מאוד ספציפיים, והמבנה הזה לא קיים בספרים שלי", הוא מסביר. "בספרים אני פשוט מנסה לספר הרבה בדיחות ברצף ולא אכפת לי מההיבט הרגשי. ובסרט אתה צריך לספר סיפור שונה, אתה צריך לגרום לאנשים שיהיה להם אכפת ממה שקורה לדמויות ואתה צריך להרגיש שהעולם השתנה עד סוף הסיפור בסרט. זה אתגר ממש מגניב לקחת את הסיפור שכתבתי לפני הרבה שנים ולהפוך אותו למשהו שיהדהד רגשית אצל הצופים".
טריילר לסרט "יומנו של חנון: רודריק שולט"
(באדיבות דיסני+)
הסרט מתמקד במערכת היחסים של גרג עם אחיו הבכור העצלן והלא ממושמע רודריק. השניים הם לא בדיוק אנה ואלזה מ"לשבור את הקרח", בלשון המעטה. כך למשל, רודריק גורם לגרג לארגן עבורו מסיבה, ולבסוף נועל אותו במרתף למשך הלילה ומשאיר אותו מחוץ לאירוע.
זו התנהגות של אח טיפוסי בעיניך? נראה שמדובר בטיפוס די מרושע.
"זה מסובך. אני חושב שמה שאני מנסה לחקור בסרט זו הדינמיקה בין אחים. אפילו שרודריק מענה את אחיו הקטן, גרג מעריץ אותו. זו האמת של מה שקורה עם אחים. אנחנו מעונים על ידי אחים בכורים אבל גם מחפשים את האישור שלהם. האם רודריק נבל? יכול להיות, אבל אני חושב שזה נוגע ללב שגרג מחפש את האישור שלו והמטרה שלו היא להתקרב לאח שלו. אני הייתי עושה את זה לאחי הצעיר ואחי הבכור עשה כאלה דברים לי, זה מעגל החיים".
מעגל החיים הוא גם זה שפותח את קיני לקהל חדש לחלוטין. כך, גם צופים צעירים שקריאת הספר קשה מדי עבורם, נחשפים ליצירתו. "חלק מצופי הסרט הם בני 5-7 שאולי אפילו לא יודעים שהספר קיים", הוא אומר. "ואלה שקראו את הספרים שלי במקור הם כיום בשנות ה-20 המוקדמות ובטח לא יצפו בסרט, אלא אם הם ירצו ללכת לטיול קטן בשביל הזיכרונות. אני מרגיש שאני מגיע לדור חדש של קוראים".
4 צפייה בגלריה
"אני הייתי עושה את זה לאחי הצעיר ואחי הבכור עשה את זה לי, זה מעגל החיים". מתוך "יומנו של חנון: רודריק שולט"
(צילום: באדיבות דיסני+)
הדור הזה שונה מזה שקדם לו?
"כן, אני חושב שההבדל הבסיסי הוא הטלפון, שהפך למרכז חיינו. אנחנו היינו יותר פעילים כילדים ועשינו מגוון של דברים. היום ילדים יותר מתמקדים בהתמחות בדבר אחד. אבל אני חושב שבגדול ילדים לא שונים כל כך. וגם בעתיד לדעתי ילדים יתמודדו עם אותם אתגרים של לגדול לצד אחים שלהם, להתנהל עם מדיה חברתית ולהיאבק עם ההורים שלהם שינסו להפחית להם זמן מסך כדי לגרום להם לקרוא ספר. זו הסיבה שהספרים שלי מהדהדים אצל ילדים ברחבי העולם, כי הסיפורים האלה הם פשוטים – על חברויות, הורים, מורים, בריונים וחיות מחמד – אלה דברים שכולנו חווים ונאבקים איתם, לכן ילדים בישראל, כמו גם באוסטרליה וסקוטלנד, יכולים לראות את עצמם בדמויות האלה".
ובכל זאת, הבדל אחד טמון בכך שהתלמידים של היום גדלו בצל הקורונה. לפני שנה וחצי אמרת בריאיון שאתה מודאג מהבריאות הנפשית של הילדים בצל המגיפה. אתה עדיין רואה את ההשפעה שלה על הילדים?
"החומות התמוטטו והמסכות הוסרו, שזה עוזר. העובדה שהילדים שלי בבית ספר במקום בחדר שלהם מאחורי מסך זה דבר טוב. אבל יש דבר שאנחנו עדיין לא יודעים, מה זה אומר בשביל ילדים להיות מבודדים במשך שנה או שנתיים. אני חושב שאנחנו עדיין מרגישים את האפקט של זה, אז אני עדיין דואג, אבל אני גם מרגיש מלא תקווה, כי אני רואה אנשים שמתקרבים שוב אחד לשני ושמחים מול ההרגשה של להיות שוב יחד".
על כריכת הספר הראשון בסדרה מתנוסס הכיתוב "הספר שהצחיק מיליונים". בהתאמה, זה הופך את קיני לאיש שגרם למיליונים לצחוק, תואר לא שגרתי עבור סופר, ומלהיב לא פחות. "במיוחד בארץ שלי, שבה זו תקופה של קיטוב חברתי, חשוב שיהיו סיבות לצחוק בחיים", הוא מזכיר כאילו את המובן מאליו, אבל גם אותו חשוב להדהד לפעמים. "צחוק הוא תמיד טוב, קומדיה היא תמיד טובה, וכשאנחנו צוחקים יחד זה מקרב אותנו אחד לשני".
