אחת המשימות שעמדו בראש סדר העדיפויות שלי בתור ילדה, ושאת הדחיפות שלה אני יכולה לחוש באותה חריפות עד היום, הייתה לסדר לעצמי הזמנה מחברים שבבית שלהם ניצב המוצר הנחשק, "טלוויזיה צבעונית", כדי לצפות אצלם ב"בית קטן בערבה". עברו מאז יותר מארבעים שנה, ומה אתם יודעים, "בית קטן בערבה" חוזרת, ולא רק אלינו אלא לכל העולם, באדיבותה הנוסטלגית של נטפליקס: שמונה פרקים שמבוססים על הספרים שעליהם התבססה גם סדרת המקור. היוצרים מצידם נשבעים שהעיבוד הנוכחי יהיה נאמן לספרים אפילו יותר, ושהתוצאה היא סדרה אפלה, מורכבת ומגוונת יותר מהסדרה שחלקנו זוכרים מהימים שהיה פה רק ערוץ אחד.
"בית קטן בערבה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
גם עבור היוצרת, רבקה זוננשיין (שחתומה כתסריטאית וכמפיקה על "יומני הערפד", כמה פרקים ב"הבנים" "וארכיון 81" שעלה בנטפליקס), מדובר בסגירת מעגל: ספרי "בית קטן בערבה" החצי אוטוביוגרפיים, שכתבה לורה אינגלס ויילדר על ילדותה באמריקה החלוצית, היו אלה שבאמצעותם למדה לקרוא בגיל חמש. עכשיו היא נותנת פרשנות משלה לעלילותיה של משפחת אינגלס - ההורים צ'רלס וקרוליין (לוק ברייסי וקרוסבי פיצג'רלד), שניהם שודרגו קצת לסטנדרטים של היום, צ'רלס הוגדר כ"אבא של בנות" שממוקד באושרן של הצאצאיות שלו וקרוליין היא אישה חזקה ודעתנית יותר מהגרסה של שנות ה-70 - והבנות לורה ומרי (אליס הולסי וסקייווקר יוז), כשנאלצו לעזוב את ויסקונסין ויצאו לבנות להם חיים חדשים בערבות קנזס.
כמו כל רילוקיישן גם האינגלסים עזבו בתקווה למצוא אדמה, פרנסה ועתיד טובים יותר מאלה שהשאירו מאחור. זה לא היה פשוט, כמובן, והם נאלצו כבר מהרגע הראשון להתמודד עם מכשולים תקופתיים כמו איתני הטבע, זאבי CGI או סתם יוקר מחייה, אבל הם גם ניחנו בערכים הישנים והטובים של אמריקה הישנה והטובה, בתקווה ובאופטימיות ותהיו בטוחים שהם לא מפחדים מדרך ארוכה. או כמו שהגדיר את זה אדוארד, אחד השכנים החדשים של האינגלסים בקנזס, "אנחנו פה כדי לבנות אמריקה חדשה, מה שזה לא יהיה שזה אומר".
היוצרים מדגישים שוב ושוב שלא מדובר ברימייק לסדרה הנוסטלגית והמיתולוגית ההיא משנות ה-70 אלא בעיבוד מחודש לספרים, פרט חשוב גם עבור מי שצפה בסדרה ההיא ומצפה לחוויה משחזרת אבל גם כדי להבהיר הבדלי טון, גישה ועלילה. הטבע בסדרה עוצר נשימה ובראשיתי (הסדרה צולמה במרחבים הפתוחים של וויניפג, קנדה) כמו שרק שמיים אינסופיים, שדות ונהרות גועשים יכולים להיות, אבל העלילה קשוחה יותר: קשיי ההישרדות ריאליסטיים מאוד וכמוהם גם הבחירה להקצות נפח עלילה לא מבוטל לילידים משבט האוסייג', בעליהם הראשונים של אדמת הערבה (תוך למידה אינטנסיבית של שפתם המקורית והקפדה על הדיוק), והרופא שחור העור של העיירה, מיסטר טאן (ג'וקו סימס, "ניו אמסטרדם"), שהציל את כל המשפחה ממלריה.
"בית קטן בערבה" כבר הספיקה להרגיז לא מעט אנשים בארצות הברית אפילו לפני שעלתה לאוויר (חפשו את הדיאלוג בין מייגן קלי המשפיענית השמרנית ובין מליסה גילברט, שגילמה את לורה בסדרה הראשונה). אבל מהרבה בחינות אחרות הגרסה של נטפליקס מעניקה חווית צפייה דומה מאוד לזאת של הסדרה האהובה ההיא. גם היא מתאפיינת בקצב סלחני, דיאלוגים תמימים ודינמיקה משפחתית אוהבת, חמה וכמעט נטולת פגמים, האנטיתזה המוחלטת למשפחות הלא מתפקדות שמציפות את הטלוויזיה בימינו.
דינמיקה משפחתית אוהבת, חמה וכמעט נטולת פגמים. מתוך "בית קטן בערבה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
העובדה שבשנת 2024 הסדרה המקורית רשמה 13.3 מיליארד דקות שידור בפיקוק מרמזת על הרצון של אמריקה להיות גדולה שוב. אם אמריקה אכן מתגעגעת לסיפור שסיפרה לעצמה על עצמה, לאוריג'ן סטורי שלה על קהילות קטנות, ערכיות וקולגיאליות, על עבודה קשה והתחלה מאפס בלי רשתות חברתיות וקיטוב פוליטי, WOKE ובינה מלאכותית, "בית קטן בערבה" הוא בהחלט המקום שבו היא יכולה לנוח ולהתרפק.
האסונות שפוקדים וימשיכו לפקוד את משפחת אינגלס אומנם הופכים את החיים שלהם לקשים ולא פשוטים, אבל זאת אי-פשטות חלוצית, חבלי לידה של משהו חדש. האינגלס הם אנשים טובים. הם אומנם קצת סטריאוטיפיים אבל קל לחבב אותם, והשחקנים שמגלמים אותם עושים עבודה ראויה. הפסקול של הסדרה שיצר דן רומר מצליח לעטוף את הניואנסים הרגשיים של הסיפור ולרגעים תוכלו לפגוש בה גם רגעים איקוניים מהסדרה ההיא (שגם מופיעים בספרים) כמו חציית הנהר, השריפה, גניבת הסוסים, הבובה של לורה ושאר הרפתקאות ערבתיות, וכשתרגישו שקצת קשה, תנו לחיוך של לוק ברייסי להאיר לכם את החדר. אל דאגה, העונה השנייה כבר בדרך.
