ההשקעה בבלוקבאסטר מבוסס קניין רוחני מחייבת תקציב מינימלי של 150 מיליון דולר, והיא עשויה להניב רווחי עתק או הפסדי ענק. לעומת זאת באולפני בלומהאוס, המתמחים בז'אנר האימה, נוקטים בגישה של פיזור סיכונים. עלות רוב הפקות האולפן היא מספר דו-ספרתי נמוך של מיליוני דולרים. גם אם אין לסרטים רווחים מרשימים הם בדרך כלל לא מפסידים, ומדי פעם אחד מהם פורץ ומשיג מכפלות משמעויות על תקציב ההפקה.
"אובססיה" - טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
כך קרה עם "אובססיה" (Obsession) סרטו השני של קורי ברקר. הוא עלה פחות ממיליון דולר, ואחרי סוף השבוע השני להקרנתו בארה"ב כבר הרוויח את עלות ההפקה כפול 74 פעמים. באופן מרשים ונדיר אף יותר, ההכנסות שלו עלו בכ-30 אחוז מסוף השבוע הראשון לשני, דבר המעיד על הפידבק החיובי שלו הוא זכה בקרב הצופים שעודדו את חבריהם להגיע לאולם הקולנוע. צופים אלו, כך ניתן לנחש, משתייכים ברובם המוחלט לדור ה-Z. "אובססיה" הוא סרט אימה שמתבסס על רעיון ונושא שיראו חדשניים ורלוונטיים בעיקר לבני נוער.
לעיסוק בכישוף אהבה ו/או משאלה שלא עולה יפה יש גרסות רבות משחר התרבות המערבית: במאה השלישית לפנה"ס החץ של ארוס גרם למכשפה מדיאה להתאהב ביאסון (הנישואים לא מסתיימים בטוב), במאה ה-12 הטרגדיה הרומנטית של טריסטן ואיזולדה שמתאהבים לאחר שהם שותים שיקוי אהבה, ובתרבות ההווה השפעותיו של שיקוי האמורטנציה בספרי הארי פוטר. ומה לגבי משאלות שמתהפכות על מי שמבקש אותן? המוטיב של "כף הקוף" - קמע מכושף שמגשים משאלות אבל עושה זאת באופן אירוני ושטני – הופיע בסיפור הקצר שכתב וו. וו. ג'ייקובס ב-1902. גם רעיון זכה לגילומים רבים (למשל, הווריאציה על המוטיב ב"הקוף" של אוז פרקינס מ-2025). בקיצור, קשה לומר ש"אובססיה" סולל דרכים חדשות.
כתחליף למקוריות הסרט מציע גרסת אקסטרים לתהפוכות הלב המוכרות מגיל הנעורים. גיבור הסרט הוא בארון "בר" ביילי (מייק ג'ונסטון), בחור ביישן רגיש ומהוסס שמאוהב בניקי פרימן (אינדי נוורט). הוא מכיר אותה מילדות, ומעריץ את השילוב שיש בה בין רגישות לזולת ומגניבות. בסצנה הפותחת הוא מתרגל את המשפטים שיאמר לניקי כשיספר לה סוף-סוף את אשר על ליבו. מולו יושבת שרה (מייגן לאוולס)ו ידידה קרובה שבסתר לא כל כך נסתר מאוהבת בעצמה בבארון. בצד איאן (קופר טומלינסון), חבר נוסף של בארון, שמחווה דעה על דבריו הכנים של הבחור המאוהב. שרה מתרגשת כמעט עד דמעות, ואיאן מנסה להמליץ על טקטיקה שונה – להיות קצת רע כלפי ניקי כדי לערער את רוטינת ה"פרנד-זון" ביניהם.
כל ארבע הדמויות עובדות יחד בחנות כלי מוזיקה בבעלות אביה של שרה (אנדי ריכטר, הסייד-קיק הנשכח של קונאן או'בראיין). בלילות יש מפגשים משותפים, בין אם במשחקי טריוויה או כשהם יוצאים לשתות ברביעייה. אבל בהיותם אנשים צעירים עם חלומות (לפחות לבנות יש חלומות), הסידור הזה לא יחזיק מעמד עוד זמן רב. ניקי רוצה להפוך לסופרת, ושרה מנסה להתקבל לבית ספר יוקרתי לקעקועים. נראה שזמנו של בארון קצוב. ניקי הודיעה על התפטרותה מהחנות, והיא מחויבת לתקופה של עוד שבועיים. זהו חלון הזמן המאולץ שמדרבן את בארון לפעול.
כשניקי מאבדת את שרשרת הקריסטלים שלה בארון מוצא הזדמנות למחווה רומנטית. הוא מגיע לחנות שמונצס כדי לקנות לה שרשרת, אבל יוצא ממנה עם מתנה אחרת: One Wish Willow, ענף צמח ערבה שמובטח כי בעת השבירה שלו ניתן להגשים משאלה אחת. כשבארון מסיע בערב את ניקי הביתה יש ביניהם שיחה שבמהלכה היא שואלת אותו ישירות אם יש לו רגשות כלפיה. הוא מהסס והרגע מתפספס. לבד במכונית הוא שובר בתסכולו את ענף הערבה ומביע את המשאלה שניקי תאהב אותו יותר מכל אדם אחר בעולם.
את תהליך ההסלמה שמתרחש מרגע זה ניתן לנחש. למעשה הטריילר של הסרט חושף לא מעט ממנו. מה שמתחיל בשינוי מידי בהתנהגות של ניקי כלפיו, נראה בשלב ראשון כהגשמת החלום של בארון. נכון שיש כמה גליצ'ים מוזרים בהתנהגות שלה, אבל עדיין אפשר להתעלם מכך. מהר מאוד הדברים נעים למקומות פחות נעימים. התנהגויות מוזרות ומחרידות של ניקי, שמלוות בדברי התנצלות שנשמעים כנים, רק כדי לחטוף עוד מופרעות לפנים. דפוס מוכר היטב לכל מי שיצא לו (או לה) להיות במערכת יחסים אינטימית עם אדם לא יציב מבחינה נפשית – רק עם אלמנטים קיצוניים יותר של תלות וקנאה, תנודות קיצוניות במצב הרוח, בישול דברים שאותם לא צריך לבשל, היגיינה אישית מפוקפקת, וניסיונות אגרסיביים למנוע כל אפשרות של התרחקות.
"אובססיה" לא מזדרז להוביל את העלילה לקליימקס הדי צפוי, אבל הקונצנזוס של הביקורת האמריקאית על הסרט היה חיובי למדי. לטעמי הסרט עשוי בדרך מספקת עבור קהל היעד שלו, חרף הקושי שלו להצדיק את מלוא אורכו (109 דק'). שני השחקנים הראשיים עושים עבודה טובה, בעיקר נוורט בתפקיד ניקי, שצריכה פעם אחר פעם לעבור בהרף עין מדמות נחמדה ומצודדת, לאדם האחרון שתרצו להיות איתו באותו חדר. סביר להניח שהסרט יקדם אותה מבחינה מקצועית.
הבמאי-תסריטאי קורי ברקר בן ה-26 החל את הקריירה שלו עם סרטיו הקצרים (אימה וקומדיה) שעלו ביוטיוב. "אובססיה" הוא הפיצ'ר השני שלו לאחר Milk & Serial (2024), סרט אימה שנעשה בתקציב של 800 דולר (ושבו הוא גם שיחק). "אובססיה" הוא סרט האימה השני שעולה השבוע בישראל ושיצר יוטיובר בדימוס (השני הוא "באקרומס" של קיין פרסונס בן ה-20). זוהי מגמה שהחלה ב-2016 עם דיוויד ס. סנדברג ("כיבוי אורות") ודן טרכטנברג ("דרך קלוברפילד 10"), המשיכה עם האחים פליפו ("נגעת רצחת" מ-2023).
בארה"ב הוקרן בתחילת השנה גם סרט האימה Iron Lung שביים היוטיובר "מארקיפלייר" – ויש עוד יוטיוברים בדרכם לפיצ'ר הראשון . התפקיד של יוטיוב כמקור הנביעה המרכזי של במאי אימה חדשים כבר חרג מזמן מרמת הקוריוז. הם מגיעים לעשייה קולנועית עם מוניטין שצברו ביוטיוב, ויכולת מוכחת לעסוק בפחדים שמעסיקים את קהל היעד שלהם. גם אם הסרט לא מבריק, כמו במקרה של "אובססיה", קל להבין כיצד הוא יזכה להצלחה בקרב הקהל בגיל הנכון.
