זו לא הייתה, בלשון המעטה, השנה של דרקולה. באפריל יצא לאקרנים "רנפילד" שבו גילם ניקולס קייג', במידה לא מבוטלת של וירטואוזיות, את הערפד המפורסם בתבל. הסרט עלה 65 מיליון דולר, הכניס פחות מחצי מזה בשוק הבינלאומי, ונעל סופית את חזון סרטי המפלצות הקלאסיות של אולפני יוניברסל. בסוף השבוע האחרון עלה למסכים "דרקולה: מסע הדמים" (The Last Voyage of the Demeter), שמתבסס על פרק קצר מתוך ספרו של בראם סטוקר. גם הסרט הזה הופץ באמריקה על ידי יוניברסל, אבל ההפקה היא של דרימוורקס ועוד כמה אולפנים קטנים. הפעם, ההרפתקה הקולנועית עלתה 45 מיליון דולר, אבל נוכח ביצועיה הקופתיים הכושלים בסוף השבוע הראשון להקרנתה (6.5 מיליון דולר בלבד) - אפשר להוציא את הרוזן הטרנסילבני לנבצרות קולנועית.
דרקולה: מסע הדמים - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
וחבל, משום ששני הסרטים אינם רעים כלל. "רנפילד" עדכן את סיפורו של דרקולה והפך את מערכת יחסיו עם משרתו לסוג של פרודיה על גבריות עכשווית רעילה. "מסע הדמים" מזכיר בעלילתו את "הנוסע השמיני" - הפעם על ספינת מסחר במאה ה-19 - אבל הוא נראה כמו מחווה לסרטי האימה המסוגננים של חברת האמר הבריטית משנות ה-50, בהם כיכב, בין היתר, כריסטופר לי בתפקיד הערפד. ישנם גם כמה היבטים מעניינים שמעדכנים את הסיפור לשיח ה-woke האקטואלי, ואפילו קריצה ברורה לסרט הזומבים הקלאסי "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו מ-1968.
לביקורות סרטים נוספות:
הדמטר היא אותה ספינה שבאמצעותה הגיע הרוזן דרקולה מטירתו בהרי הקרפטים אל חופי אנגליה בחיפוש אחר טרפו. היא נשאה בבטנה ארגזי עפר שבאחד מהם נח בבטחה הערפד, שנהג לצאת בלילות כדי לצוד את מנת הדם הדרושה לו מקרב מלחי הספינה. כאשר נמצאה הדמטר סמוך לחופי אנגליה, היא הייתה נטושה לחלוטין למעט אותו נוסע סמוי שחמק הלאה. הסיפור הזה תופס רק כמה עמודים בספרו של סטוקר, שבנוי כידוע מסדרה של יומנים שנכתבו על ידי גיבוריו השונים, והוא מובא דרך יומנו של רב החובל של הדמטר שמתגלה בספינה הריקה. הבמאי הנורווגי, אנדרה אוברדל, והתסריטאים בראגי אפ. שוט ("השומרוני" עם סילבסטר סטאלון) וזאק אולקביץ' ("רכבת הקליע") הופכים את האפיזודה הזו שהוזנחה במרבית העיבודים - להוציא את "נוספרטו" של ורנר הרצוג מ-1979, שספינת הרפאים מעניקה לו כמה מדימוייו מעוררי החלחלה - למרכז סרטם.
גיבור הסרט הוא רופא שחור (קורי הוקינס, "הטרגדיה של מקבת") בוגר קיימברידג' שנאלץ לחפש עבודה על סיפון האונייה אחרי שלא קיבל משרה בבתי חולים בגלל צבע עורו (מסתבר שאפילו המלך הרומני קרול חזר בו מהצעת עבודה אחרי שהתברר שהרופא המיועד הוא שחור). העלילה נפתחת בורנה שבבולגריה, משם מפליגה הדמטר לאנגליה כשעל סיפונה תיבות מסתוריות מלאות עפר. באחד הלילות מתגלה על בטן האונייה נוסעת זרה (אשלין פרנצ'יוסי), כאשר היא על סף מוות. הרופא מציל את חייה רק כדי לגלות שמדובר באחת מכלותיו של הערפד הנמצא אף הוא על הסיפון. הנוסעת מזהירה את אנשי הצוות מפני הצפוי להם, ואכן בזה אחר זה, ע"ע "הנוסע השמיני", הם נאכלים על ידי דרקולה.
יש משהו בסרט שמזכיר את סרטי הפייק פאונד פוטאג' נוסח "פרויקט המכשפה מבלייר". הבמאי אוברדל עצמו זכה לפרסום בעקבות סרטו "צייד הטרולים" (2010), שעוקב בסגנון זהה – חומרים מצולמים, לא ערוכים, שנמצאו בזירת הפשע – אחר סטודנטים נורווגים המתלווים לבעל המקצוע שבכותרת. אנו יודעים איך זה נגמר, ויומנו הכתוב, בדומה לחומר הגלם המצולם בסרטים הנ"ל, של רב החובל (ליאם קנינגהאם) מספק את העדות היחידה למה שהתרחש.
"מסע הדמים" אינו סרט מתחכם או מורכב במיוחד, ותרומתו לסיפור דרקולה היא זניחה למדי, אבל זהו סרט עשוי היטב, שמנצל כהלכה את חלל ההתרחשות המוגבל. גיבורו השחור הנאבק כמעט לבדו בחי-מת מזכיר, איך לא, את השורד האחרון בקלאסיקת הזומבים "ליל המתים החיים" - גם אם סופו הזכור של סרטו של רומרו נדרש לסוגיה הגזעית בצורה ביקורתית ומתוחכמת יותר. נכון הוא שאף לא אחת מהדמויות פה, וזו כוללת גם את נכדו הקט של רב החובל, אינה מעוררת דאגה יתרה לגורלה, בין היתר משום היעדר אפיון של ממש, אבל אוברדל משכיל לעצב לא מעט סצנות אפקטיביות, בין היתר בזכות עבודת הצילום האפלולית והמשובחת של רומן אוסין וטום סטרן, שהרבה לעבוד עם קלינט איסטווד.
כישלונו של "מסע הדמים" אולי דפק את המסמר האחרון בארון המתים של דרקולה, ואין כאן כפל משמעות, אך כמו "רנפילד" לפניו, הוא מעיד על ניסיון לספר את הסיפור הזה מחדש, לחשוב אותו במונחי השיח העכשווי, ולהרהר על הפער שבין סרטי האימה הקלאסיים ואלה הנעשים היום הלוקים בעודף התחכמות. את דרקולה מגלם חבייר בוטה הספרדי שהתמחה כבר בעיצוב דמויות מפלצתיות (בין היתר ב"זה"), והוא מעוצב כתפלץ בעל כנפי עטלף שמזכיר את המפלצת המריירת מיצירת המופת של רידלי סקוט יותר מאשר את דמות הרוזן דקדנטי-אלגנטי שהתקבעה בשלל הגרסאות הקולנועיות. לחובבי הסיפור, הסרט מציע בידור מספק לשעת לילה מאוחרת.
