בתור סרט על מלכת העצמה נשית, Swiped בוחר להציג בכל פעם גבר אחר שמציל את העלמה מצרה. אף שוויטני וולף, מייסדת אתר ההיכרויות באמבל, לא הייתה מעורבת ביצירת הסרט על אודותיה – או כך לפחות טוענת כתובית המופיעה בסופו – Swiped, שזמין לצפייה בדיסני תחת הכותרת העברית ההולמת "אנמאצ'ד", מתייחס אליה כאל אייקון פמיניסטי נטול-רבב. זהו עוד סיפור על מי שהפכה משום דבר לשם דבר, עלייתה המטאורית של מי שיצרה מהפכה בכל מה שקשור לאפליקציות הדייטינג. אבל הוא מציע עוד מאותו דבר, את השחוק והמוכר, מבלי שיהיה לו הרבה מה לומר – סליחה על החריזה – על המכניזם שבבסיס תעשיית ההיכרויות הווירטואליות.
"אנמאצ'ד" - טריילר
(קרדיט: באדיבות דיסני+)
שמעתי על באמבל לראשונה דרך מכר שעבד עם וויטני וולף בעבר, ולכן הסרט עורר את סקרנותי. הסרט נפתח כאשר וולף (בגילומה של לילי ג'יימס) מתפלחת לאירוע של תעשיית ההייטק – אנחנו מדברים על העשור השני של המאה הנוכחית – ופוגשת שם באקראי בשון ראד (בן שניצר), יזם סטרטאפ ששוכר אותה לעבודה כמנהלת שיווק. שם היא מתמנה לסמנכ"לית שיווק של אפליקציית היכרויות בתחילת דרכה בשם טינדר, והשאר כמדומה היסטוריה. וולף הנחושה הופכת את האפליקציה לפופולרית מאוד בקמפוסים – בין היתר משום שהיא עצמה לא הרבה יותר מבוגרת מהסטודנטים הגודשים את האחוות השונות, ומבינה את כוחה של האפשרות שמעניקה האפליקציה להחליק ימינה או שמאלה, תלוי בהעדפה, את תמונתו/ה של דייט פוטנציאלי.
כאן מתעוררות כמה בעיות. ראשית, האפליקציה הזו משרתת בעיקר צעירים לבנים. שנית, היעדר רגולציה מביא לכך שהיא מוצפת בדיק-פיקס. ושלישית, נוכחותו הרעילה של ג'סטין (ג'קסון ווייט), אחד המייסדים-שותפים שוויטני מנהלת עמו רומן עד לרגע שבו היא מגלה מי הוא באמת. או-אז ייכנס לתמונה אנדריי אנדרייב (דן סטיבנס), מייסדה הרוסי של אפליקציית ההיכרויות האירופאית באדו, שמציע לוולף לשתף עמו פעולה. כך באה לעולם Bumble, אפליקציה שפונה בעיקר לנשים בזכות גימיק שנקרא WMTFM (נשים עושות את הצעד הראשון) – האישה היא זו שפונה ראשונה לגבר שמוצא חן בעיניה, ולא להיפך. האפליקציה זוכה לפופולריות רבה ומכונה בתקשורת כ"טינדר פמיניסטי". וולף אז היא בת 25 בלבד.
אבל הצלחה, כידוע, אינה מגיעה בלי מחיר. ראשית, עזיבתה של וולף את טינדר בשל ההטרדות המיניות שחוותה שם מלווה בתביעה ובהתעללות מקוונת שכמעט ממוטטת אותה נפשית – שוב, כך על פי הסרט. בנוסף, דווקא בשיא ההצלחה, מתפרסם תחקיר במגזין פורבס שמאשים את אנדרייב ביצירה של אותה סביבת עבודה גברית רעילה שממנה וולף נמלטה כאשר הועסקה בטינדר. אבל Swiped, שבוים בידי רייצ'ל לי גולדנברג, מציג את וולף כמנהיגה פמיניסטית, פורצת-דרך, שמקפידה לשמור על טוהר המידות וההליכות גם מול מצבים גבריים שכאלה. לרגע יש מקום לתהות אם היא עצמה בוסית כל כך מושלמת, אבל התהייה הזו חולפת חיש מהר – ברור שכן!
לעיתים נדמה שאנחנו צופים בגרסת הלא-רק בלונדינית של "הרשת החברתית". אבל הסרט נמנע כמעט לחלוטין מלעסוק בהיבטים המעניינים יותר שהוא מציע. באמבל, אחרי הכל, כמו טינדר, מייצגת שוק בשר וירטואלי המבוסס בעיקרו על נשים לבנות. הסרט לא ממש אומר משהו משמעותי על בסיס המשתמשים של אפליקציות ההיכרויות, ולמעשה מציג את וולף עצמה כמי שמשתמשת בטינדר לצרכי מחקר שוק יותר מאשר למטרה שלשמה הוקמה. וולף נתפסת אמנם, ובצדק, כאשת חזון שביקשה לייצר סביבת עבודה נוחה יותר לנשים בהייטק – אבל הסרט על אודותיה לא ממש מפרק את החזון הזה כדי לחשוף את היבטיו הבעייתיים.
באופן מאוד נוח, הסרט מצוות אותה עם בת ברית שחורה, טישה (מיהא'לה), שמובילה את יציאת מצרים של נשות טינדר אל הארץ המובטחת באמבל, שאכן נשענת על הנהלה בעלת דומיננטיות נשית. וויטני וולף של הסרט היא דימוי – דימוי של קורבן MeToo# ודימוי של בלונדינית לבנה מצליחה. בגיל 31 היא הפכה למנכ"לית הצעירה ביותר שהנפיקה חברה בנאסד"ק, כשבנה בן השנה וחצי צמוד אליה בחולצה עם לוגו באמבל. החברה אף העלתה באינסטגרם תמונה שלהם עם הכיתוב "ככה נראית מנהיגות". הסרט, למרבה הצער, נותר ברמת הכיתוב המעצים הזה. אנחנו לא יודעים כמעט דבר על הרקע של וולף, שנולדה וגדלה ביוטה שם חוותה התעללות רגשית חמורה מבן הזוג שלה בתיכון – חוויה שעיצבה לדבריה את ההבנה שלה לגבי דינמיקה מגדרית.
Swipe מותיר בשוליים גם את חוויית הדייטינג המקוון עצמה. ב-2012, השנה בה נפתח הסרט, אנשים צעירים היו יושבים יחד ומחליקים תמונות. החיפוש הרומנטי נהפך לשעשוע וירטואלי בקרב המילניאלס. בימי הקורונה, כשאת האהבה חיפשו בבית – באמבל הייתה בשיאה. אבל ג'ן Z כבר החלו לנטוש את האפליקציה, ואחרי הקורונה המנייה שלה צנחה. וולף עצמה התפטרה מתפקידה, אבל חזרה בהמשך כדי להציל, לטענתה, את החברה – בין היתר באמצעות שילוב של AI. כל הדברים האלה לא ממש נוכחים בסרט, שהיה יכול להיות הרהור על משמעות הרומנטיקה בעידן הווירטואלי ולא רק שיר הלל למי שהיטיבה לקרוא את רוח הזמן (גם אם לא ידעה את הגבול).
אני משער שוויטני וולף במציאות היא דמות מעניינת יותר מזו שמשרטט הסרט על אודותיה. אבל Swiped הוא סרט על סביבת עבודה גברית כגיהינום ועל באמבל כגן עדן לנשים עובדות. משום מה, מייקל הרד שהפך לבעלה מוצג פה כקאובוי מצודד שהסטטוס הכלכלי שלו נמוך בהרבה משלה (בפועל, זה היה להיפך. הרד הוא בן למשפחת איילי נפט טקסנים). זה אולי לא מפתיע, בהינתן העובדה שהסרט חוגג סוג מאוד מסוים של פמיניזם: סיפור על אישה שמה שמגדיר אותה הוא היכולת להפוך למיליארדרית, בלי סביבת עבודה רעילה. מעבר לכך, הסרט לא מציע הרבה.
