מהביטלס, דרך אלטון ג'ון וגאנז אנד רוזס, ועד אנוק ואפילו משינה: לא מעט אמנים ואמניות מצאו איזו "מישל" לכתוב עליה, הרבה לפני שישראל החליטה שדווקא "מישל" תעזור לנעם בתן להתגבר על כל מה שהוא צריך להתגבר עליו - מעניין כמה עוד מכשולים יתווספו בדרך - באירוויזיון 2026. בהינתן שגם בתן עצמו לא ממש הסתמן ב"הכוכב הבא" כמו מטאור של מקוריות יוצאת דופן, ובעקבות מצב הרוח נוכח העובדה שיש, נו, מלחמה עם איראן - הציפיות מהשיר לא נסקו לשמיים. המשדר המייגע של תאגיד השידור הציבורי, שנמתח כאילו יש לאנשים זמן וסבלנות עם כל האזעקות האלה, בטח שלא עזר.
אבל אז, בשעה טובה ומאוחרת, השיר נחשף ומה אתם יודעים: אחלה מישל. צליל קליפי, נדב אהרוני, יובל רפאל ובתן רקחו שיר אירוויזיון מצוין, בקלות מהטובים של ישראל בעשור האחרון (ואפילו ללא עזרת קרן פלס!): פשוט מאוד אך לא פשטני מדי, תפור כמו חליפת יוקרה למידותיו של הזמר החתיך והכריזמטי, מופק בהתאם לרוח הזמן התזזיתית ומאידך נושא ניחוח של עשן סיגריות מתקתק של בראסרי פריזאי בסבנטיז, ואפילו שילוב השפות (עברית, צרפתית, אנגלית) לא נשמע כמו כינוס חירום של מומחי AI. אומנם נדמה שתיירים ותיירות ישובו לישראל יחד עם המשיח, אבל אולי נראה זינוק במספר החיפושים של Florentin בגוגל. הקליפ המסוגנן בבימויו של אופיר פרץ משלים חבילה אמנותית אטרקטיבית למדי, ולא רק בתנאים ובנסיבות של הטרלול הישראלי.
זה כמובן לא אומר שההצלחה בתחרות עצמה מובטחת, ולא רק בגלל שכולם אנטישמיים. האתגר המקצועי המרכזי הוא שאופיו של השיר מחייב את בתן לתצוגת שיא ווקאלית ברגע האמת של הביצוע החי. ייתכן שמוטב להקרין לו שוב ושוב את הזיופים של הראל סקעת בגמר 2010, כדי לצרוב בתודעתו מה קורה כשמנסים להרגיש על גג מגדל אייפל אבל הגרון נותן את האורחן של "משיח". בהקשר הזה, ייתכן שהניסיון שבתן כבר צבר בקריירה יקל עליו, גם אם במה כמו האירוויזיון היא לא משהו שהוא חווה קודם לכן וספק אם יחווה בהמשך.
בסיום המשדר, המגישה הילה קורח (אגב, מתברר שהפרסומת שלה לבנק היא לא הכי רחוק שאפשר ללכת מהגשת חדשות) התגאתה ב"שיר אהבה, שנשמע כמו מדינה שחיה חיים נורמליים". כמובן שתוך זמן קצר שוב נאלצו המונים לרוץ למרחבים המוגנים, שכן האזעקות הן המנגינה האמיתית שאי אפשר להפסיק כרגע. מצד שני, יש מצב שהלהיט הבא במקלטים הציבוריים יהיה "איי-איי-איי-איי/או-או-או-או". גם זה משהו.
