התסריטאי אריק שגב, שחתום בין היתר על כתיבה לתוכניות "ארץ נהדרת" ו"לילה גוב", הלך לעולמו בגיל 50 לאחר התמודדות עם מחלות.
"עצוב לי מאוד על מותו של אריק. היינו שותפים לכתיבה בתחילת הדרך" מסר ל-ynet ערן זרחוביץ'. "הכרנו באתר סאטירי באינטרנט. אני הייתי העורך ואריק כתב. אחר כך התחלנו לכתוב לטלוויזיה. טמירה ירדני היא הראשונה שקלטה אותנו ואחריה מולי שגב. שניהם אהבו את הכתיבה שלנו. בהמשך כתבנו לרמי ורד בערוץ 10 ול'אל תפסיק לשיר' שהיה לפני 'כוכב נולד', ואחר כך המשכנו ל'כוכב נולד', ל'ערב אדיר', ל'ארץ נהדרת', ולסדרת הנוער 'ראש גדול'.
"אריק היה כותב מבריק. אחד הכי מצחיקים ומוכשרים שהכרתי. הוא גם היה איש ספר, איש מוזיקה וידען עצום שמעטים כמוהו. אחד מהסרטים הכי אהובים עליו היה 'מלתעות'. הוא גם היה חולה על הסימפסונים. אריק היה טיפוס ייחודי, דעתן ולא מתחנף. הוא מעולם לא ניסה למצוא חן בכוח. אם הוא רוצה לכתוב משהו, הוא לא ויתר. הרבה פעמים זה היה מעורר קנאה כי הוא הלך אחרי האמת שלו עד הסוף, בלי פשרות. הוא סבל המון שנים, וזה מאוד מעציב. ל'ראש גדול' כתבנו יחד כשהוא היה מאושפז בבית החולים. תמיד ידעתי שהוא מהכי מוכשרים שהכרתי, והמוות שלו בגיל כה צעיר, מעציב מאוד".
שגב, שנולד וגדל בראשון לציון בשם אריה הרשקוביץ, התנסה בסטנד-אפ לפני שפנה ללימודי תסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 כתב שגב - שהיה אז רק בן 19 - לתוכנית "לילה גוב" בהנחיית גידי גוב, כמו גם לעונתה השנייה. בהמשך השתלב בכתיבה לתוכנית האירוח של רמי ורד בערוץ 10 ("רמי ורד"), "מועדון לילה" (2010) ו"כוכב נולד".
אחד מהמערכונים המוכרים והאהובים, שכתב יחד עם ערן זרחוביץ' (שהיה שותף קבוע שלו) - וחזר לאורך עונתה של "ארץ נהדרת" בשנת 2006 - הוא מערכון "הרומנים" שהצליח גם לעורר סערה ברשת, אך זכה לאהבת הקהל. עוד כתב בסדרות כמו הדרמה "אולי הפעם", שם היה לתסריטאי ראשי והסיטקום "בנות הזהב" (2016). במקביל השתלב גם בכתיבה לתוכניות סאטירה ומערכונים דוגמת "החטא ועונשו" (2002), "היהודים באים" (2015) וסדרות ילדים ונוער כמו "שבט צוצלת" (2018), "החפרנים" (2017) ו"ראש גדול" (2007).
כאמור, שגב התמודד בשנים האחרונות עם שתי מחלות אוטואימוניות קשות - לופוס (זאבת) ו-APLA - שהובילו בהדרגה לקריסת הכליות. את האיתות הראשון קיבל שגב כבר בגיל 29, לאחר שלקה בשבץ מוחי, אך האבחון המלא הגיע רק שנים מאוחר יותר, כשהנזק כבר היה משמעותי. לפני מספר שנים עבר השתלת כליה מאמו בת ה-68, אך הגוף דחה את ההשתלה והוא חזר לרשימת ההמתנה להשתלה נוספת. ב-2019 התראיין ל"ידיעות אחרונות" וסיפר על מצבו המורכב.
"כל המחלה שלי היא אויש-אויש-אויש. אני לא גוסס בחושניות! זה עומד להיות מגעיל! אנשים נורא אוהבים נרטיבים ברורים", סיפר באותו ריאיון. "זה שקר שיש היגיון בחיים האלו. למה אני? אין מה לעשות, אכלת אותה. לא קיבלתי תובנה חדשה על החיים ואלוהים זה עדיין קשקוש בעיניי, ואם כל יום זה מתנה אני רוצה פתק החלפה! רוצים משמעות לחיים? אין משמעות לחיים. תוציאו את הראש מהתחת. אתם לא חשובים".
גם בחודשים האחרונים לחייו שיתף בפתיחות, הומור וכאב את חיי האשפוז בבית החולים, ותיעד את הרגעים שהיוו את שגרת יומו בבית החולים איכילוב ופרסם אותם בחשבון האינסטגרם שלו.
