הנסיך צ'רלס, יורש העצר הבריטי, הוא לא בדיוק אחד האנשים הכי פופולריים במשפחת המלוכה הבריטית. היו שנים שנסיך וויילס היה שק חבטות של התקשורת בפרט והאנושות בכלל, ואף דבק בו הכינוי "הנסיך הנצחי". רבים היו מעדיפים שלא יירש את הכתר וימלוך אחרי לכתה של אמו האהובה. אבל כל מי שצפה בעונה השלישי והרביעית של "הכתר" לא היה יכול שלא לחבב את בנה של המלכה אליזבת השנייה, להזדהות איתו ולחוש אמפתיה כלפי הסבל שהוא חווה בארמון.
וזה קרה הרבה הודות לדרך בה השחקן ג'וש אוקונור גילם את הנסיך צ'רלס הצעיר. כשפגשתי את אוקונור בפסטיבל קאן הוא הפתיע כשגילה לי שהוא בכלל לא חשק בתפקיד שהוצע לו ב-2018 ובסופו של דבר העניק לו פרסום בינלאומי. "בהתחלה לא רציתי להשתתף בכלל ב'הכתר' ולא רציתי ללכת לאודישן", הוא מתוודה. "באותן שנים הופעתי בסרטים בריטים עצמאיים ובתיאטרון וחשבתי שהסדרה 'הכתר' לא מתאימה לי ולא מרגשת אותי. כמו כן לא התעניינתי בבית המלוכה - הם היו קיימים מבחינתי ולא הפריעו לי יותר מדי. במובנים מסוימים כיבדתי אותם. הרגשתי שמעבר לכך שהנסיך צ'רלס הוא איש עשיר ונכבד מאוד, מה הטעם בלגלם אותו? איפה המיץ העסיסי?
לריאיונות נוספים:
ואיך בסוף השתכנעת להופיע בסדרה?
"רק אחרי שנפגשתי עם כותבי הסדרה, שאמרו שהתפקיד כן עסיסי ומרתק ושעליי לחשוב על חוסר המטרה וחוסר התכלית המשמעותיים של חיי צ'רלס כיורש העצר - שהעבודה היחידה שלו היא לא למות. התבקשתי גם לקרוא שתי סצנות, ואחרי כל זאת, חשבתי שהפרויקט נשמע מעניין ורציתי להשתתף בו. בסופו של דבר, מאוד נהניתי מהעבודה על 'הכתר'".
"יום האם" - טריילר
יצא לך לפגוש את הנסיך צ׳רלס במסגרת ההכנות לתפקיד או אחרי שהעונות איתך שודרו?
"לא, מעולם לא פגשתי את הנסיך צ'רלס. קשה לי לדמיין שהוא היה רוצה לפגוש אותי".
אחרי שהופעת ב"הכתר" ושיחקת בן מלוכה, אנשים התחילו להתייחס אליך אחרת?
"האמת שלא. אם היית רואה את איך שאני מתלבש ביומיום - סווטשירט, ג'ינס וכובע – היית מבין שאין מצב שיתייחסו אליי כבן מלוכה".
"הכתר" זכתה לתהילה ולחשיפה אימתנית, גם בעקבות מגפת הקורונה, כשגם אנשים שלא טרחו לראות אותה לפני ולא התעניינו בבית המלוכה, מצאו את עצמם מתמכרים. פתאום אוקונור, שלא היה ממש מוכר לקהל הרחב, קיבל חשיפה כלל עולמית. הוא אף זכה באמי ובגלובוס הזהב על משחקן בסדרה.
איך אתה מתמודד עם התהילה והפרסום?
"'הכתר' לקחה, במצטבר, שנתיים מחיי, בעוד שהשנים לאחר מכן היו מלאות בלדבר על הסדרה. זו דינמיקה מוזרה, בגלל שלפעמים אתה מדבר על הפרויקט, יותר משאתה עובד עליו. זה רק מוכיח את ההצלחה האדירה של 'הכתר' - שאנשים רוצים לשמוע עליה, להבין את התהליך ואת הסיפור. אלה היו שנתיים מדהימות, אבל אני נרגש שעכשיו אני יכול לדבר גם על פרויקטים חדשים".
וכאלה יש לא מעט. "הכתר" פתחה לו דלתות ואוקונור מוצף כעת בהצעות. אחד הסרטים שקיבל בעקבות הופעתו ב"הכתר" הוא "יום האם", עיבוד לרומן עטור הפרסים של גרהאם סוויפט, בו הוא מככב לצד קולין פירת' ואוליביה קולמן. אחד הדברים שהרשימו את צופי "הכתר" היא הפגיעות שאוקונור הפגין בגילום הנסיך צ'רלס, שגרמה לנו לחוש אהדה והבנה לנסיך המתייסר. והפגיעות הזאת דיברה אל הבמאית אווה הוסון, כשליהקה אותו ל"יום האם". "הפגיעות והרגישות היא אחת הסיבות שהתחברתי לג'וש כבר מהפגישה הראשונה", סיפרה הוסון. "יש לו גם את הכישרון להביא את הפגיעות הזאת למסך - והיכולת להעניק משהו כזה לצופים היא נדירה ויקרה מפז".
"מעניין אותי להתעסק בחוויה הגברית"
"יום האם", שעולה מחר (ה') בבתי הקולנוע בארץ, מתרחש בכפר אנגלי, בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. ביום האם, כל המשרתות עוזבות את האחוזות והולכות לבקר את האימהות שלהן, אבל לג'יין (בגילומה של אודסה יאנג) – משרתת יתומה – יש תוכניות אחרות: ג'יין מתכננת לנצל את היום החופשי שלה לביקור באחוזה השכנה, שם היא תפגוש את פול שרינגהאם (אותו מגלם אוקונור), המאהב הסודי שלה, פילוסוף בן אצולה, שמאורס לאחרת. ארוסתו של פול כמובן נמנית על המעמד והמעגל החברתי שלו. ג'יין שואלת זוג אופניים ויוצאת לדרך, בלי לדעת שאירועי אותו יום עתידים לשנות את חייה לנצח. "במהלך העבודה על 'יום האם' אווה ואני דיברנו הרבה על 'גבריות', ומצאתי שאני - מבלי מחשבה תחילה - נוטה לשחק תפקידים שמתעסקים בגבריות וכוח, כולל במקרה של הנסיך צ׳רלס. מעניין אותי להתעסק בחוויה הגברית, מה זה אומר להיות גבר ומה המקום של זה בחברה שלנו.
"כמה שאני מרגיש פגיע בחיי האישיים וכולנו פגיעים לדעתי - השאלה האמיתית היא כמה אתה טוב בלהסתיר את הפגיעות הזו. גברים רבים לדעתי מצוינים בזה, וזו בדיוק הנקודה - איך אנחנו חושפים אותה ובפני מי. מבחינת פול שרינגהאם, הדמות שלי ב'יום האם', האדם היחיד שהוא מראה בפניו את הצד הפגיע שלו הוא ג'יין, המאהבת שלו. הסרט חוקר באיזה אופן פול חושף את הפגיעות הזו".
ב"יום האם" אוקונור נדרש לחשוף לא רק את הפגיעות שלו. חלק ניכר מהעלילה הוא גם חושף את גופו, כשלא מעט מהסצנות הוא נמצא במיטה או מסתובב מעורטל, כולל עירום פרונטלי נועז. "ובכן, שיחקתי בלא מעט סצנות סקס בקריירה שלי ורובן היו מאוד לא מיניות. זה דבר טכני. כמובן שהסצנות צריכות להיות מיניות עבור הקהל, אבל כשחקן מדובר בתהליך טכני".
ומבחינת אוקונור לעירום ב"יום האם" יש משמעות אמנותית והוא מוצדק בגלל העלילה. "יש המון משמעויות לעירום בסרט הזה", הוא מכריז. "פול שרינגהאם מתלבש בצורה מסוימת, לא בגלל שיש לו ביטחון עצמי. אני גם לא חושב שזו הסיבה שהוא מרגיש כל כך בנוח להיות עירום ליד המאהבת שלו. זה קשור לדעתי לנושא המעמדות, אחד הדברים שעניינו אותי בסרט הזה - פול כלוא במעמד שלו בעוד ג'יין המשרתת מוצאת דרך לפרוץ את הגבולות ולהרוויח ממעמדה שלה. זו דינמיקה מעניינת שהופכת את היוצרות.
"אחד הדברים המדהימים בחדר בו אנחנו מבלים את רוב הסרט הוא שהעירום משווה כוחות. הם נותרים בני אדם, בלי בגדים או מלכודות - מעבר לחדר עצמו, כמובן. יש משהו בהיות שני אנשים יחד באותו החדר, בעירום. תמיד הרגשתי שעבור פול לבישת הבגדים היא בבחינת טיהור. בדרך כלל רואים דווקא בהתפשטות - הסרת הביגוד - את התהליך המטהר, אבל במקרה של פול הרגשתי שזה ההפך. העירום היה נחוץ - הרגשתי שהסרט לא היה מחזיק מים בלעדיו".
אוקונור צאצא למשפחת אמנים ויוצרים; הוא נולד בעיר ניוברי ובגיל חמש עקרה המשפחה למחוז גלוסטרשייר בדרום-מערב אנגליה, ויש לו אפילו שורשים יהודים (מצד אמו, ספרדים ואשכנזים כאחד), לצד אירים, סקוטים ואנגלים. אוקונור מעיד שאם הוא לא היה שחקן, הוא היה עוסק בקדרות. "אני עדיין רוצה להתעסק בתחום, גם תוך כדי עבודת המשחק. סבתא שלי פיסלה בקרמיקה והיא הייתה מדהימה, אבל אני הייתי רוצה לעשות דווקא צלחות, כדים וספלים".
"לא הייתי מסרב לסרט גיבורי על"
מאז שסיים את לימודי המשחק ב-2011 הוא לא מפסיק לעבוד ואפילו עבד עם סטיבן פרירס בשני סרטים: "התוכנית" ו"פלורנס פוסטר ג'נקינס" לצד מריל סטריפ.
רגע לפני "הכתר", אוקונור פרץ ב-2017 עם "ארץ אלוהים" – תפקיד שזיכה אותו בהרבה שבחים ופרסים. בסרט החזק והמרגש הוא גילם חקלאי - מגדל כבשים בחווה יורקשייר, שחייו מטולטלים בעקבות מפגש עם מהגר עבודה מרומניה, שבא לעבוד בחווה בעונת ההמלטה של הכבשים. החוואי שהדחיק את רגשותיו לגברים בעזרת אלכוהול והסתפק בסטוצים, מפתח רגשות לפועל החדש ומרשה לעצמו להיות נאהב בפעם הראשונה.
כסטרייט, מה אתה חושב על הטענה שרווחת היום ששחקנים הומואים הם אלה שצריכים לגלם דמויות הומואיות?
"אני חושב שזו שאלה מורכבת. כשנבחנתי ולוהקתי לתפקיד לא שאלו אותי מה הנטייה המינית שלי. אני חושב שמבחינת הבמאי פרנסיס לי, השאלה שהובילה אותו היא מי הכי טוב או מתאים לתפקיד. בכל מקרה, עלינו להמשיך להיאבק עבור שוויון בכל התפקידים".
ואיך הסתדרת עם סצנות הסקס עם גברים?
"מה שמדהים הוא כמה שהרגשתי בטוח בסצנות הסקס. לקראת צילומי אחת מהן, נפגשתי עם אלק סקאריאנו, שהופיע בתפקיד המאהב הרומני שלי, כדי לעשות כוריאוגרפיה של ממש לסצנה - עם כל הפרטים. הייתה לנו תוכנית עם 20 שלבים, משהו בנוסח: 'ג'וני תופס אותו במפשעה, דוחף את גורגה לרצפה מהכתף, הם מתגלגלים'. ואחרי ש'ארץ אלוהים' יצא למסכים אחד המבקרים כתב שזו הייתה הסצנה הכי סקסית שהוא ראה בקולנוע באותה השנה. גם אני חשבתי שהיא סקסית. זו סצנה שנראית מחוספסת אבל האמת היא שכל התהליך היה מאורגן ומסודר, ונראה לי שזה מה שתורם לתחושת הביטחון. שנינו עברנו אותה יחד שלב שלב".
גם בטלוויזיה אוקונור לא מפסיק להרשים: תפקיד ראשי ב"משפחת דארל", גילום מריוס במיני-סדרה "עלובי החיים" וכמובן "הכתר", שבעקבותיה גם הוליווד שמה עליו עין. לאחרונה הוא הצטלם לסרט חדש של לוקה גואדאנינו ("קרא לי בשמך"), על רקע עולם הטניס, בו מככבת לא אחרת מאשר זנדאיה ("אופוריה"). "כל הזמן מגיעים לידיי תסריטים של סרטים אמריקאים, כולל מותחני אקשן - אפילו שאני לא בטוח שאני מספיק בכושר בשביל תפקידים כאלה. יחד עם זאת, לא הייתי אומר 'לא' לתפקיד בסרט גיבורי על, אף שנראה שיש לא מעט שחקנים בריטיים שכבר משחקים תפקידים כאלה".
אוקונור חגג לאחרונה 32 והוא בהחלט מרגיש שהוא מתבגר. "כבר ביום ההולדת ה-30 שלי ירד לי האסימון והבנתי שאני לא באמת חייב לאהוב יציאות למועדונים או חבורות, וגם שאני לא צריך להעמיד יותר פנים שאני מגניב. ביום אחד החלטתי שאני לא חייב לאהוב שום דבר מאלה. אם אני בן 30 אני יכול להיות אדם מבוגר ולהודות בזה שאני מעדיף מפגשים של אחד על אחד, לשבת בבית ולקרוא - ושזה מי שאני. זה היה רגע שבו נתתי לעצמי פשוט להיות. הניסיון להעמיד פנים שאני כיפי ומגניב היה עול שנשאתי עליי תקופה ארוכה".
