לפני שלוש וחצי שנים, עמד השחקן-מחזאי-מגיש-תסריטאי ריצ'רד או'בריאן, יוצר תופעת "מופע הקולנוע של רוקי" ומי שגילם את ריף ראף על הבמה והמסך כאחד, לחגוג יום הולדת 80. לרגל הגעתו לגבורות החליט בנו ליינוס - קולנוען, מוזיקאי ודי.ג'יי - ללקט קליפים עבור אביו, שחי בניו זילנד. ואז ליינוס הבחין בתגובות הרבות שהצטברו ביוטיוב מתחת לקליפ של I'm Going Home המרטיט - שזימר טים קארי ב"מופע הקולנוע של רוקי".
"מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי" - טריילר
(קרדיט: יחסי ציבור)
"אחרי שקראתי את התגובות, הרגשתי שאני חייב להקדיש משהו למעריצים ולמעריצות של הסרט", מספר ליינוס בריאיון וירטואלי חוצה-אוקיינוס מלוס-אנג'לס. "אחר כך חשבתי שבעצם אין סרט דוקו על 'מופע הקולנוע של רוקי' וכדאי לעשות אחד כזה".
מה היה בתגובות ביוטיוב שכל כך הפעילו אותך?
"התגובות הראו כמה המעריצים אוהבים את הסרט וכמה הוא שינה את חייהם, כמה הוא סייע להם למצוא אנשים שדומים להם. ואני לא מדבר כאן רק על זרים שהפכו לחברים, אלא גם על בני משפחה שהתקרבו: הבת והאמא שהיו צופות בו ביחד בכל שנה, למשל, במועד מיוחד. הסרט חיבר גם בין משפחות וגם בין קהילות. אבא שמח על כך שהסרט נהפך להיות, כפי שהוא עצמו אומר, מקום עבור 'אנשי הקשת בענן' לפגוש אחד את השנייה. הוא רואה בזה מתנה".
ליינוס החליט לפנות לחברו הטוב אבנר שילוח (42) - עורך ישראלי שעושה קריירה מרשימה בהוליווד, כולל עריכה של סרטים תיעודיים נחשבים (למשל "העיתונאי" על העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י שנרצח באיסטנבול). שילוח גם נשוי לאיימי, מוזיקאית שעבדה בעבר עם ליינוס.
שילוח בא מרקע מפואר שלא בדיוק מתחבר לחומרים של "מופע הקולנוע של רוקי": סבו המנוח ראובן שילוח הקים את המוסד והיה מפקדו הראשון, וסבו מצד אימו המנוחה היה קולין גילון, פרקליט המדינה. בעוד ליינוס נטל את מושכות הבימוי, שילוח לקח על עצמו לא רק את תפקיד העריכה - הוא גם חתום על התסריט וההפקה.
"כשליינוס פנה אליי, אמרתי לו: 'אוקיי, סבבה, יש לפולחן סביב הסרט חשיבות, אבל מבחינתי יש פה משהו מעבר לטריפ של נוסטלגיה", מצטרף אבנר לשיחה. "ולכן אמרתי לליינוס שחייבים לעשות משהו עכשווי יותר ולבדוק מהי הליבה הרגשית של 'מופע הקולנוע של רוקי'. התחלנו גם לדבר על אבא שלו, שיצר בעצם מחזמר וסרט שעזרו לכל כך הרבה אנשים לצאת מהקונכייה שלהם, לגבש ולבטא את המיניות והזהות שלהם. הוא בעצמו נאבק לקבל את עצמו כמו שהוא.
"מהשיחה עם ליינוס הבנתי גם שיש כאן עניין של אבא ובן ושיש כאן משהו חשוב לדבר עליו. בהרבה סרטים שאני עובד עליהם, אני נכנס אליהם בתור אאוטסיידר, וכך היה גם הפעם".
מתי בעצם ראית לראשונה את "מופע הקולנוע של רוקי"?
"גדלתי ברעננה וכשהייתי בתיכון, חברים רבים שלי הלכו להקרנות שלו שהיו מלוות בהופעות והתערבות הקהל, בקולנוע כוכב ברמת השרון. אבל אני הייתי אז כל כך ביישן, ולא הייתי מסוגל ללכת לכאלה הקרנות. מאחר והייתי חובב קולנוע מושבע, צפיתי בקלטת וידאו של הסרט. אני לא חושב שהבנתי אותו בזמנו. חשבתי שיש בו דברים מרשימים. אבל שהוא קצת איטי. לא הרגשתי אז נוח בזמנו להבין משמעויות של מיניות וזהויות מגדריות. התייחסתי אז רק להיבטים הקולנועיים שלו".
זמן קצר אחרי שעלה הרעיון לעשות סרט תיעודי, ליינוס ואבנר כבר היו על מטוס לניו זילנד, לפגוש ולראיין את ריצ'רד או'בריאן. וזה היה רק ראשיתו של המסע, שהתוצאה שלו היא "מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי" - סרט תיעודי מרתק ומעניין, שהבכורה שלו נערכה השנה בפסטיבל SXSW, באוסטין, טקסס. וזה קרה בעיתוי מושלם: חגיגות היובל של סרט הפולחן האולטימטיבי והמפורסם ביותר. מאז, הסרט התיעודי עשה סבב פסטיבלים והקרנות מסחריות, ועכשיו הוא מגיע לישראל: השבוע הוא יוקרן בפסטיבל סאונדטראק 2025 בסינמטק תל-אביב, בנוכחות אבנר שילוח (שישי ב-19:30). אחרי ההקרנה תתקיים איתו שיחה בהנחיית ד"ר ניר פרבר. שילוח גם יעביר כיתת אמן (שישי ב-18:00).
"הזמנתי להקרנה חבר ילדות מרעננה, שבשעתו הופיע בטלוויזיה לבוש כד"ר פרנק נ. פורטר, גיבור העלילה. כשעבדתי על הסרט, תמיד חשבתי על החבר הזה", אומר אבנר . "מסקרן אותי מה תהיה התגובה שלו. כשעבדנו על הסרט, הייתי מאוד חרד לתגובת המעריצים והמעריצות. זה היה אחד הדברים הכי חשובים מבחינתי. תהיתי האם הם יחשבו שהסרט עושה צדק לסיפור שלהם. לא רציתי שהם יכעסו עלינו. לשמחתי הם מאוד התרגשו ואמרו לנו: 'יצרתם משהו שמאוד חשוב לנו'. הצלחנו ללכוד את החוויה של ההערצה כמו שהיא, וזה מספק אותי".
ליינוס: "בכל יום ניגשים אליי אנשים שאומרים לי כמה הם אוהבים את 'מופע הקולנוע של רוקי' וכמה הוא הציל את חייהם, ושאלמלא ראו את הסרט, הם לא היו בין החיים היום".
8 צפייה בגלריה
גלגל הצלה. טים קארי, מתוך "מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי"
(צילום: יחסי ציבור)
איך נראית תופעת ההערצה בעידן הרשתות החברתיות והטיק טוק?
אבנר: "זה מוזר שהקהילה של המעריצים לא כל כך פעילה ברשתות החברתיות, בגלל שלקהילה חשוב להיות נוכחת בהקרנות, ולכן הקשר הוא אנושי ופנים מול פנים, שזה לא מתאים לרשתות החברתיות. הלכתי להקרנות בלוס אנג'לס ובניו יורק וזה היה מדהים לראות איזו קהילה יש עדיין סביב הסרט. וזה הרגיש לי אותנטי. פגשתי אנשים שמשתנים כל שבוע. אחד המרואיינים אומר בסרט: 'עכשיו אני גבר, בשבוע הבא אישה, שבוע אחר כך אני הם'. ואף אחד לא שופט אותו".
ליינוס: "'מופע הקולנוע של רוקי' שורד בתוך בועה משל עצמו, והוא לעולם לא ייעלם, היות ותמיד יהיו אנשים שמרגישים שונים".
"הסרט קירב ביני ובין אבא"
ואכן, "מופע הקולנוע של רוקי" הקדים את זמנו בכל מה שנוגע למיניות. ריצ'רד או'בריאן כתב אותו בעידן טרום האיידס, שנים של מהפכה פמיניסטית ושל מיניות, ובעיקר יציאה מהארון. או'בריאן יצר תחילה מחזמר שנקרא "מופע האימים של רוקי" שעלה לבמות ב-1973, וג'ים שרמן שביים את ההפקה הלונדונית, הפך אותו לסרט ב-1975. בהתחלה הסרט נכשל, ואז הוא הוצג בהקרנות חצות בניו יורק ובטקסס, והחל לצבור תאוצה. המכורות והמכורים זרקו אורז, הדליקו נרות, הביאו מטריות ועיתונים, קראו קריאות ביניים - וכמובן, שרו את השירים הנפלאים. וכמו ששרמן אמר פעם: "'מופע הקולנוע של רוקי' התחיל כמחווה לסרטי חצות והסתיים כסרט חצות".
העלילה עוקבת אחר זוג מאורס, בראד וג'נט, שנקלע בליל סופת גשמים לטירה עתיקה, שם מקבל את פני השניים ד"ר פרנק נ. פורטר המציג עצמו כ"טרנסווסטיט מתוק מטרנסקסואל, טרנסילבניה". מסתבר שבטירה מתנהל משתה של הוללות מינית קינקית וחגיגה של זהויות, בימים שבהם עוד לא פעל לקסיקון מגדר. פתאום חברי הקהילה הגאה יכלו לצאת מהארון, וצייתו למסר של אחד השירים: "אל תחלום את זה – היה זה". לישראל, אגב, הסרט הגיע רק בשלהי 1979 בגלל ענייני צנזורה ושיקולי הפצה - ובהמשך, תופעת הקאלט נולדה בקולנוע "פריז" המנוח בתל אביב.
מה שמפתיע ואירוני בכל הסיפור זה שאו'בריאן - מי שהיה נשוי שלוש פעמים ויש לו שלושה ילדים (ליינוס הוא בנו הבכור, מהנישואים לשחקנית קימי וונג) - התמודד במשך שנים עם זהותו המגדרית. "כיום, אבא רואה בעצמו טרנסג'נדר", מגלה הבן ליינוס. "הוא מחשיב את עצמו 30% אישה ו-70% גבר. כל השנים, הזהות שלו תמיד הייתה ברקע. כמובן שהוא ידע שהוא מרגיש אחר - ויכול להיות שהוא הרגיש יותר 'נשי' - אבל מדובר היה בשנות ה-60 וה-70 וכולם נדבקו אז בחיידק החופש, התנסו, ואנחנו לא ידענו שהיו ימים שבהם הוא הרגיש שהוא לגמרי אישה. זה גם לא משהו שהוא ידע. והוא לא ידע איך לדבר עם מישהו על העניין הזה.
"אבא היה מאוד מתוסכל שהוא לא חש בנוח להיות הוא עצמו והתסכול הזה בא לידי ביטוי באופנים שונים, לאורך 30 השנים שלאחר לידתי. ברגע שהוא חש בנוח להרגיש את שהרגיש ולהיות מי שהוא - מבלי לנסות להתאים את עצמו למה שהחברה אולי דרשה ממנו - נדמה לי שאז הוא התחיל להירגע, וכך גם אנחנו. מערכת היחסים שלנו השתפרה מאותה נקודה והלאה".
8 צפייה בגלריה
הזהות שלו תמיד הייתה ברקע. מימין: ריצ'רד או'בראיין וליינוס או'בראיין, מתוך "מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי"
(צילום: יחסי ציבור)
ואיך היה בכלל לגדול כבנו של ריצ'רד או'בריאן?
"זה נחמד מאוד. הוא אבא תומך ואדם טוב-לב. אני זוכר איך ראיתי את ההפקה הבימתית של 'מופע הקולנוע של רוקי' בגיל חמש ואיך אבא לקח אותי לאתר הצילומים של סרטו 'פלאש גורדון'. מה שכן, הוא היה זקוק לזמן שיוכל להקדיש רק לעצמו - עובדה שלילד קשה לקבל. אבא היה נוכח, והוא היה טוב אליי, אבל לפעמים חברה אנושית הקשתה עליו. אני לא מתכוון שהוא אדם א-חברתי, או נזיר מתבודד, אבל אבא כן מעדיף את שכבת ההגנה שלהיות לבד מספקת לו. לפעמים העולם שבחוץ מאתגר עבורו.
"אתה מכיר את המונח "נוירודיברג'נט"? (מדובר במונח מטרייה של מגוון נוירולוגי או גיוון עצבי שכולל בתוכו הפרעות קשב, אוטיזם, ביפולריות וכו'). אנחנו כמשפחה - אחי, אבי וככל הנראה גם אחותי - כולנו נוירודיברג'נטים במידה מסוימת. זו תופעה שלמדתי עליה רק שנים האחרונות. בכל אחד מאיתנו היא באה לידי ביטוי בצורה אחרת, ונכון הדבר לכל בני האדם. בעבר אף אחד לא ידע מה זה אומר. רק לאחרונה נהיה נפוץ יותר שמדברים על בעיות נפש ועל קשיים".
ליינוס סבור שרוב מעריצי "מופע הקולנוע של רוקי", הם אנשים מאוד נוירודיברג'נטיים. "כשאנשים מספרים שהם 'הרגישו שונים' או שהם 'הרגישו זרים לחברה', אני לא חושב שהם מדברים רק על מגדר ומיניות, אלא גם על איך שהמוח שלהם פועל.
"לפעמים בעיות קשב, כפי שאתה ודאי יודע, יכולות להיות כוח-על של ממש. לפעמים אנשים עם בעיות קשב יכולים לעשות דברים שאדם רגיל ו'נורמלי' מתקשה לעשות. המטרה היא לוודא שהאלמנטים השליליים שנלווים להפרעות קשב ונוירודיברג'נטיות לא ישפיעו לשלילה על החיים בכללותם. כולנו משתדלים למצוא את הדברים שגורמים לנו לחוש בטוחים ובנוח. אבא שלי, לדעתי, התקשה לאורך החיים למצוא את הדברים שיאפשרו לו לחוש בטוח. במובן הזה היה מאתגר לגדול איתו, אבל הוא כן ביטא אהבה גדולה והעניק לי המון תמיכה".
8 צפייה בגלריה
חברה אנושית הקשתה עליו. ריצ'רד או'בראיין וטים קארי, מתוך "מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי"
(צילום: יחסי ציבור)
עשיית הסרט התיעודי השפיעה על היחסים ביניכם?
"הממ, אני לא יודע אם היחסים השתנו, אבל הסרט ללא ספק קירב בינינו עוד, אם כי לא היינו מרוחקים מלכתחילה. זו פשוט הייתה הזדמנות נוספת לחוות ולחלוק יחד את כל הדברים והאנשים הטובים אליהם הגענו. זו הייתה חוויה מקסימה בכללותה".
מה אבא חשב על הסרט שלך?
"אבא מאוד אהב אותו וחשב שהסרט עשוי היטב. בסך הכול הוא מאוד נהנה ממנו".
"כמה שהוא סקסי, יש משהו בסרט מאוד תמים. אפילו אנשים קצת שמרנים חשו איתו בטוח"
"מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי" משופע בקטעי ארכיון נוסטלגיים, בקטעים מסרטים עלילתיים כמו "תהילה" שהנציחו את הפולחן ובראיונות עכשוויים עם הנפשות הפועלות. אחד המרגשים שבהם הוא הריאיון עם טים קארי, כוכב הסרט שלפני 13 שנה חטף שבץ בעיצומו של עיסוי ומאז כמעט לא נראה בפומבי. "מצבו הפיזי של טים לא טוב", מעיד אבנר. "מדובר בריאיון נדיר. לא ידענו אם הוא יסכים לדבר. לאחרונה הוא שוב יוצא מהבית ומופיע בפסטיבלים ומדבר עם אנשים. אבל כשצילמנו אותו, זה היה הרבה זמן אחרי שהוא הופיע בפומבי. בגלל השבץ, לוקח לו זמן להוציא את המילים, וזאת בעיה, אבל המילים שם. ההומור והשנינות נשארו ורואים את זה בסרט שלנו. הוא חד מאוד".
וליינוס מוסיף: "לראות אדם כמו טים קארי, שהיה כל כך מלא חיים ושהייתה לו נוכחות כל כך עוצמתית, מוחלש כל כך, זה בהחלט שובר את הלב. אבל טים לא מרחם על עצמו. הוא מנסה לטרוף את החיים, חרף המצב שבו הוא נמצא. גם אם הוא לא 100 אחוז בואו נשמח שהוא חי ושאנחנו יכולים עוד להקשיב לו".
מרואיינת נוספת היא סוזן סרנדון, מי שגילמה בסרט את האהובה הטרייה, ג'נט וייס. כזכור, זמן קצר אחר 7 באוקטובר הכוכבת ההוליוודית השתתפה בהפגנה פרו-פלסטינית ואמרה "עכשיו יהודים מבינים איך זה מרגיש להיות מוסלמי". לאור התגובות הנזעמות על ההתבטאות האנטישמית, ואחרי שהסוכנות שלה ניתקה איתה קשר, השחקנית חזרה בה מן הדברים ופרסמה פוסט, בו אמרה: "לאורך שנים רבות יהודים חוו אפליה ואלימות על רקע דתי. מתחרטת מעומק לבי על שהמעטתי בכך". ומאז המשיכה לתקוף את ישראל על המלחמה בעזה ולחתום על עצומות.
אבנר, איך סרנדון הגיבה לעובדה שאתה ישראלי?
"אני מכיר את סוזן הרבה לפני 7 באוקטובר, בגלל שעבדתי עם הבן שלה – ג'ק הנרי רובינס, ואני חבר טוב שלו. החתונה שלי עם איימי הייתה אפילו בבית שלו. כך שאני בעצם ארגנתי את הריאיון עם סוזן. יכול להיות שהיא לא הייתה מסכימה להתראיין בלי החיבור שלי עם הבן שלה.
"מאחר וסוזן כבר מכירה אותי, לא ממש דיברנו על ישראל והרקע שלי, מה גם שהייתי שם כדי לדבר על 'מופע הקולנוע של רוקי', אז לא פתחתי את הנושא. לא רציתי לעורר אנטגוניזם. סוזן היא אישה נורא אינטליגנטית ואומרת דברים יפים על 'מופע הקולנוע של רוקי'. בין היתר היא טוענת שמדובר בסרט פוליטי".
אתה מסכים איתה לגבי הקביעה הזאת?
"כן. סוזן אומרת שסרטים או שהם מאתגרים את הסטטוס קוו או שהם לא. ו'מופע הקולנוע של רוקי' מאתגר, אז זה הופך אותו לסרט פוליטי. הוא סרט פוליטי לא בכוונה. ריצ'רד או'בריאן לא ניסה לעשות אותו כזה. ריצ'רד אמר לנו שהוא וחבריו רצו לעשות משהו כייפי עם שירים טובים והם לא חשבו על אימפקט חברתי. 'מופע הקולנוע של רוקי' פוליטי מעצם קיומו. אם הוא היה דידקטי הוא היה נכשל לגמרי. הוא פשוט אותנטי".
הסרט של ליינוס ושילוח יוצא על רקע התעצמות השמרנות והטרנסופוביה בעידן טראמפ. "בפלורידה נאסר לאחרונה על צעירים מתחת ל-18 לראות את 'מופע הקולנוע של רוקי', בגלל שזה נחשב למופע דראג", מיידע אבנר. "בשנות ה-70 וה-80 בעבר אף אחד לא זעם נגדו והסרט הפך לתופעה גם במיד ווסט ובדרום ארצות הברית. כמה שהוא סקסי, יש משהו בסרט מאוד תמים, שהופך אותו מקום בטוח לאנשים לבטא את עצמם, לאו דווקא מהקהילה הלהט"בקית. אפילו אנשים קצת שמרנים חשו איתו בטוח".
8 צפייה בגלריה
קינק שאפילו שמרנים יאהבו. טים קארי וידידות, מתוך "מסע מוזר: סיפורו של מופע הקולנוע של רוקי"
(צילום: יחסי ציבור)
וליינוס מסכם: "הפוליטיקה באמריקה, והאמת שגם בשאר העולם, בדרך כלל מתנהלת כמטוטלת. היא מתנודדת ימינה ואז המדינה שמרנית יותר, ואז היא מתנודדת שמאלה והופכת ליברלית יותר. המצב כרגע הוא שהמטוטלת הזו הופכת להיות יותר ויותר קיצונית. כולם ממהרים להגיד: 'אתה צריך לעשות ככה' או 'לחיות ככה' - באמת? כך אני צריך לעשות? אנחנו לא מפגינים מספיק חמלה לא כלפי עצמנו ולא כלפי אחרים. במצב אידיאלי הייתי רוצה שהמטוטלת תשב באמצע, ושכולנו נצמח ונלמד יחד, כחברה אחת, כמין האנושי".
