בעוד 16 ימים בטי ווייט עתידה הייתה לחגוג את יום הולדתה ה-100, אולם ברחבי העולם לא התאפקו וכבר החלו לציין את המאורע. מגזין People העניק לה כתבת שער, שבה שיתפה את סודותיה לחיים מאושרים, ושכללה ברכות מחברים כמו סנדרה בולוק וראיין ריינולדס. יותר מכך, ווייט עצמה הספיקה להכריז על הקרנת "בטי ווייט: צעירה בת 100" - סרט דוקומנטרי מיוחד שנעשה על חייה, ושהיה אמור לכלול גם צילומים ממסיבת יום ההולדת הגרנדיוזית שלה. החגיגות, למרבה הצער, היו מוקדמות מדי. ווייט הלכה לעולמה בערב חמישי האחרון.
בעוד בארצות הברית היא נחשבה לאחד מעמודי התווך של הקומדיה הטלוויזיונית עם קריירה בת יותר מ-70 שנה, בישראל ווייט הייתה ידועה בעיקר בזכות תפקידה האיקוני של רוז ניילנד ב"בנות הזהב" (1985), ובזכות כיכובה בסדרה הקומית "שוות בקליבלנד" מ-2010, שם גילמה את אלקה אוסטרובסקי. באותה שנה ווייט גם התבשרה כי תקבל פרס מפעל חיים מטעם איגוד שחקני המסך (SAG). בריאיון שנתנה ל-ynet לקראת שידור הטקס, סיפרה: "כל כך התרגשתי, אבל חיכיתי שמישהו יגיד, 'עבדנו עלייך'. אולי פשוט מחלקים אותו למי שמצליח לשרוד לאורך זמן".
ווייט, שנולדה באילינוי ב-1922, סיימה את לימודיה ב-1939 ועשור לאחר מכן כבר הופיעה לראשונה בטלוויזיה, ב-Hollywood on Television. "בעלי המנוח נהג לומר שהוא התחתן עם חלוצת הטלוויזיה האילמת. ב-49' באמת הצטרפתי לתקליטן בשם אל ג'ארוויס, ששידר בתחנת טלוויזיה מקומית בלוס אנג'לס. הייתי עזר כנגדו. זו הייתה אחת מתוכניות הטלוויזיה הראשונות. אז, לרוב האנשים בכלל עוד לא הייתה עוד טלוויזיה", שחזרה באותו ריאיון.
"אל היה מנגן להיטים, ובין לבין היינו משחקים ומאלתרים מערכונים, שישה ימי בשבוע, חמש וחצי שעות ביום, הכול בשידור חי. בגלל שזו הייתה אחת התוכניות היחידות, כל מי שהגיע לעיר עבר אצלנו. זו היתה ממש אוניברסיטה של טלוויזיה. במקביל, יצרנו גם תוכנית בידור מוזיקלית בת חצי שעה ששודרה פעם בשבוע. אני שרתי, ובסוף השיר היינו יוצרים מין מערכון שהפאנץ' שלו היה שם השיר ששרתי. המערכון תמיד עסק בזוג נשוי. מנהל התחנה המקומית הציע לקחת את הבדיחה ולמתוח אותה לסיטקום של חצי שעה. לא חשבתי שאפשר למתוח בדיחה לאורך כל כך הרבה זמן".
בריאיון שנתנה ל"7 ימים" ב-2011, נשאלה עד כמה השתנתה הטלוויזיה מימיה הראשונים. "אני לא חושבת שהטלוויזיה השתנתה, הקהל הוא זה שהשתנה. כשרק עשיתי את צעדיי הראשונים, הטלוויזיה הייתה בחיתוליה. זאת הייתה קופסת פלאים שהונחה בפינת החדר ושדרכה יכולנו לצפות באנשים. עסקתי בעיקר בתוכניות אירוח כחמש שעות מדי יום, הרגשתי כמו באוניברסיטה. במבט לאחור, היה בזה משהו אחר, ראשוני, אצילי. היום זה הרבה יותר קשה. הקהל ראה כבר הכול, כל ורסיה אפשרית. הוא הרבה יותר מתקדם ולפיכך מאוד קשה לספק אותו או לכתוב לו. זה בהחלט מאוד מאתגר ולכן בימינו אנו, כשסדרה מצליחה, זה נס בעיניי".
מה את מעדיפה, קולנוע או טלוויזיה?
"אני מעדיפה טלוויזיה בגלל ריבוי המצלמות, וגם כי זה מרגיש כמו להופיע במחזה מדי שבוע. כיף לעשות סרט דרמה בקולנוע, אבל קומדיה במצלמה אחת? את פשוט רוצחת את הבדיחה, היא שוכבת שם על הרצפה ומתחננת שיחיו אותה."
על אף שנחשבה לפורצת דרך בתחומה - בגיל 28 היא כבר יצרה כיכבה והפיקה את התוכנית "החיים עם אליזבת", ובכך הייתה לאחת הנשים המפיקות הראשונות בתחום - ווייט לא מיהרה להזדהות כפמיניסטית. "לא חשבנו אז במונחים האלה", אמרה ל-ynet. "הייתה לנו משימה, ועשינו אותה. הייתה לנו אפילו במאית. היא פשוט עבדה בתחנה והייתה נהדרת, אז שכרנו אותה. לכן נלחצתי כשהתחילה התנועה הפמיניסטית, כי המונחים שלהן נהיו מאוד מיליטנטיים. אני תמיד חשבתי 'למה שלא נראה מי עושה את העבודה הכי טוב?'. תמיד נהניתי לעבוד עם גברים. המגדר לא שינה לי".
יש טענה שהוליווד מתאכזרת לנשים מעל לגיל ,40 את מסכימה עם זה?
"אני חושבת שהיום אנחנו מבינים שגיל צעיר לאו דווקא מבטיח הצלחה - ולהיפך. אני למשל לא אומרת 'לא' ולא דוחה שום דבר שנקרה בדרכי, ומאמינה שזה בהחלט מסייע לנשים אחרות בתחום. הגישה הכוללת לגיל השתנתה מאוד ברחבי בעולם, ולעניות דעתי גם הסדרה 'בנות הזהב' תרמה לכך. בינינו, מי היה רוצה לבהות בתוכנית שעוסקת בארבע זקנות שמתגוררות יחדיו בפלורידה? אבל זאת עובדה וראית מה קרה מאז."
"מאוד מוזר לי שאני היחידה שנותרה בחיים מ'בנות הזהב'. אחרי הכול, הייתי המבוגרת מבין ארבעתנו"
ואכן, על אף שזכתה להכרה כבר בשנות ה-70, כשהפכה למשתתפת קבועה בסדרה המצליחה "המופע של מרי טיילור מור" - הפרסום חוצה היבשות הגיעה רק כשמלאו לה 63 - עם עליית הסיטקום "בנות הזהב". שם היא גילמה את רוז ניילנד הנאיבית מהעיירה השמרנית, לצד רו מקלנהן (בלאנש), ביאטריס ארתור (דורותי) ואסטל גטי (סופיה). התוכנית נמשכה שבע עונות, וזיכתה את ווייט בשבע מועמדויות רצופות לאמי ובזכייה אחת.
"יש לי כל כך הרבה זיכרונות מהתקופה הזאת", אמרה ל"7 ימים" ב-2011. "בכל זאת, מדובר בשבע שנים. מאוד מוזר לי שאני היחידה שנותרה בחיים מבין כולנו. אחרי הכול, הייתי הכי מבוגרת מבין ארבעתנו. אני מתגעגעת. אוח, כמה שאני מתגעגעת".
כשנשאלה על ידי ynet על סוד ההצלחה של התוכנית, ענתה: "השורה התחתונה היא הכתיבה. שחקנים מקבלים המון קרדיט על המון דברים, אבל לא היינו יכולים לעשות זאת אם זה לא היה כתוב. כותבים לא זוכים להערכה מספקת ורשתות נוהגות לשכור תסריטאים צעירים, כדי שידברו אל לב הקהל. הבעיה עם אלה היא שאין להם נקודת השוואה, אין פרספקטיבה. הם כותבים למען הבדיחה, ובשבוע שאחרי, הבדיחה כבר נעלמת. לו היתה להם פרספקטיבה, זה היה עשיר יותר, מצחיק יותר ונותן לשחקן משהו לעבוד איתו. ב'בנות הזהב', הדמויות היו שונות לגמרי אחת מהשנייה, כמו נקודות שונות במצפן. הקהל הכיר את הדמויות וחיכה לראות איך כל אחת תגיב לכל סיטואציה, והן אף פעם לא חפפו. קשה להשיג אפיון מובחן שכזה".
בעבר ציינה כי הפופולריות של "בנות הזהב" נבעה, בין היתר, מהעובדה שקהילת הגייז צופה בה באופן קבוע. "כשהתוכנית שודרה במוצאי שבת נהגו להחליש את המוזיקה במועדוני הקהילה," סיפרה ל"7 ימים". "כולם צפו בתוכנית וחזרו לרחבת הריקודים רק לאחר שהסתיימה. אני חושבת שגייז אוהבים נשים זקנות. נהגתי לקבל מהם מכתבים והם סיפרו לי שהם אוהבים לצפות בסדרה עם האימהות והסבתות שלהם. היינו סוג של סבתות סרוגייט", צחקה.
ביוני 2010 חזרה ווייט למסך הקטן וצברה קהל מעריצים חדש, צעיר יותר, כשלוהקה ל"שוות בקליבלנד" וגילמה את אלקה, מנהלת משק בית גסת רוח המתגוררת תחת קורת גג אחת עם שלוש נשות תעשייה בוגרות ולא נשואות מלוס אנג'לס, שהגיעו בטעות לקליבלנד וגילו ששם הן יותר נחשקות. זאת פריווילגיה לעבוד לצד השחקניות בסדרה," היא פרגנה ב"7 ימים" לוואלרי ברטינלי, וונדי מאליק וג'יין ליווס. "הן מקצועיות, מגיעות לצילומים מוכנות ולא מבזבזות זמן מיותר אצל מעצב השיער שעתיים לפני הצילומים. התאהבנו כבר בקריאה הראשונה של התסריט, אנחנו מעריצות זו את זו וזה משפיע על כל מי שעובד מסביב."
שנת 2010 הביאה איתה התפתחות מעניינת נוספת, כשבעקבות פרסומת סופרבול שעשתה לחטיף "סניקרס", הפכה למושא עצומה ויראלית שקראה להביא אותה להנחות את "סאטרדיי נייט לייב" - עצומה שהגיעה ליותר מחצי מיליון חתימות. "שלוש פעמים בעבר ביקשו ממני להנחות," היא נזכרת. "וכל פעם סירבתי. פחדתי מזה פחד מוות. זאת תוכנית שמיועדת בעיקר לקהל ניו-יורקי, ואני כטיפוס קליפורני פחדתי שאהיה כמו דג מחוץ למים." עם מותה, סיפר המנחה סת' מאיירס (שהיה מכותבי SNL) על הופעתה שם כי הייתה "המנחה היחידה שזכיתי לראות מקבלת מחיאות כפיים סוערות בעמידה במהלך מסיבת אפטר פארטי - מסיבה שבה היא הזמינה וודקה ונקניקייה ונשארה עד סופה המר".
"אם אני רוצה לפגוש חברים ותיקים אני צריכה לוח סיאנס, לא חשבון פייסבוק"
ווייט הייתה פעילה עד הרגע האחרון והוכיחה, יותר מכל אחד אחר, שגיל הוא רק מספר. ועם זאת, היו דברים שפחות התחברה אליהם עם הקדמה - כמו למשל הרשתות החברתיות. "אין לי אפילו מחשב," התוודתה ב"7 ימים". "אני בורחת מהדברים האלה רחוק ככל האפשר. העוזרת האישית שלי ממיינת עבורי אפילו את המיילים שמגיעים אליי, כי אם אצטרך ללחוץ על איזה כפתור במטרה לתייק אותך, קרוב לוודאי שלא אשן כל הלילה."
למרות שמה שהזניק אותך בחזרה לתודעה נולד ברשתות החברתיות?
"אני חושבת שכל מה שקורה היום עם הרשתות הללו, ללא שום קשר להיותנו סלבריטאים או לא, גורם לנו לאבד את הכישורים החברתיים שלנו. תסתכלי על הצעירים של היום, הם לא מסוגלים לשוחח אחד עם השני, כל התקשורת שלהם מתנהלת באמצעות מסרונים. זה נורא ואיום."
כשנשאלה על ידי "פנאי פלוס" מה עם פייסבוק, לכל הפחות, השיבה: "הו, לא. אני לא מבינה את זה…אנשים אומרים לי שזו דרך נהדרת לפגוש חברים ותיקים. אני אומרת להם שבגילי, אם אני רוצה לפגוש חברים ותיקים אני צריכה לוח סיאנס, לא חשבון פייסבוק."
גם על ניתוחים פלסטיים היא העדיפה לוותר. "זה ממש מביך לפעמים, אנשים שאני מכירה שנים ניגשים אליי ומברכים אותי לשלום ואני לא מצליחה לזהות אותם עד שאני לא שומעת את קולם", אמרה ל"7 ימים".
כשהתראיינה ב-2012, בהיותה בת 90, ל"פנאי פלוס" אמרה, "האמת היא שאת לא חושבת על הגיל שלי. את בטוחה שאף פעם לא תהיי בת ,90והרי אומרים שאין תפקידים טובים לנשים בהוליווד אחרי גיל 40, אז ברור לי שיגיע הרגע שבו יגלו שאני כבר מעבר ל.40- אני חושבת שאנשים עדיין בהלם מזה שאני בכלל עוד הולכת. היה לי מזל לאורך השנים להיות בפרויקטים כל כך זכורים. יש אנשים שזוכרים אותי מהימים שהם היו כאלה קטנים, ועכשיו זה מהימים שההורים שלהם היו כאלה קטנים והסבא והסבתא שלהם היו כאלה קטנים".
על הבריאות סיפרה שהיא שומרת על ידי כך שהיא לא שומרת בכלל. "הבנות הצעירות על הסט אומרות לי שאני חייבת לאכול סלט. אז אני הולכת ולוקחת נקניקייה וצ'יפס, ואומרת להם שאכלתי סלט. אני בת 90 ואוכלת ככה כל חיי. אני לא מכניסה יותר מדי חריף ולא שמה קטשופ על הנקניקייה. למזלי, אין לי שום תשוקה למתוק ומעולם לא עישנתי. אני נהנית מקוקטייל בלילה כשאני באה הביתה, אבל אני לא זקוקה לעוד כוס. שתיתי אחת, נהניתי ואפשר ללכת לישון לארבע-חמש שעות. אני לא צריכה יותר מזה."
ווייט הייתה נשואה שלוש פעמים, האחרונה שבהן למנחה הטלוויזיה אלן לאדן ונמשכה עד למותו ממחלת הסרטן - אהבה שממנה התקשתה לשחרר. עם זאת, היא נהגה להתלוצץ בנושא ובכל פעם שנשאלה אם יש מישהו בתעשייה שהייתה רוצה לארח במיטתה היא נהגה להשיב בקביעות "רוברט רדפורד", אולם במציאות לא התחברה במיוחד למושג ה"קוגריות". "לא אהבתי גברים שהיו צעירים מגילי כשהייתי צעירה, אז עכשיו? זה משעמם!", אמרה ל"7 ימים".
ב"פנאי פלוס" המשיכה ואמרה: "תמיד נהניתי מגברים, זה אף פעם לא עבר לי וכנראה לא יעבור. בעלי תמיד היה אומר: 'בטי והדמות שלה מ'בנות הזהב' הן אותו דבר. שתיהן נימפומניות, רק שבטי לא יודעת לבשל.' בשנה שעברה קיבלתי את פרס ארגון השחקנים על הסדרה 'שוות בקליבלנד,' עליתי לבמה וראיתי מולי את כל הוליווד. תמיד הייתי גרופית של כוכבים, אני כזו עד היום. אז עמדתי שם ואמרתי 'אני מזהה את כולכם, עבדתי עם רבים מכם וגם שכבתי עם חלק מכם, אתם יודעים מי אתם.' ירדתי ועשיתי את כל הסיבוב בחזרה למקום הישיבה שלי. לפני שהספקתי להתיישב אני רואה את ג'ורג' קלוני על הבמה, מקבל פרס ואומר 'אני רוצה להודות לבטי ווייט על הדיסקרטיות שלה.' מאז אני מספרת לכולם ששכבתי עם קלוני. אחרי זה כבר לא נשאר מה להשיג."
ומה עם ילדים? "האמת היא שחיות זה הקטע שלי", סיפרה בריאיון ההוא. "אנשים תמיד אמרו שאם לבטי יהיה ילד, הוא יהיה לטאה."
מחשבות על המוות לא היו אופציה מבחינתה. "אני גם לא מרגישה בת 90", אמרה ל"פנאי פלוס" ב-2012. "אני מנצלת את כל היתרונות של הגיל, מפנקים אותי בלי הפסקה. אני חושבת שכל אדם זקן יגיד לך שבפנים הוא מרגיש בדיוק כמו בגיל .30זה רק הגוף שקמל. אבל אני לא חושבת על זה, אולי גם בגלל שאף פעם לא פחדתי מהמוות. בכל פעם שמישהו מת, אמא שלי היתה אומרת לי 'בטי, אנחנו יודעים כל כך הרבה על כל מיני דברים בעולם, אבל אנחנו לא יודעים מה קורה אחרי שהכול נגמר. אף אחד לא יודע. אבל עכשיו האיש הזה שמת, הוא יודע מה יש בסוף.' אז כשאני אמות, גם אני אדע מה יש בסוף".
