לפני שניתן להתחיל את הביקורת על "חברה מושלמת" (Companion) , סאטירת אימה-מד"ב שכתב וביים דרו הנקוק, יש לספק הוראות הפעלה. בנקודת הסיום של הרבע הראשון יש תפנית ז'אנרית חדה, ולכן לא ניתן לומר יותר מדי על העלילה ונושאיו של הסרט. שתי הפסקאות הבאות של הביקורת תתייחסנה למה שקורה ברבע הראשון, ומהפסקה הרביעית ואילך אתייחס לקונספט המתגלה מיד לאחר מכן מבלי להרחיב יותר מדי על המשך התפתחות העלילה. ביקורת מודולרית הן עבור אלו שלא רוצים לדעת כמעט דבר על העלילה, והן עבור אלו שמוכנים להכיר את הקונספט אבל מעוניינים לגלות את התפניות שיגיעו בהמשך בכוחות עצמם.
"חברה מושלמת" – טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הסרט מתחיל במה שנראה כפגישה מקרית בסופרמרקט בין אייריס (סופי תאצ'ר – סדרת הטלוויזיה "הצהובות") צעירה עם ראש גדוש במחשבות פסימיות, וג'וש (ג'ק קווייד) נעים ההליכות. קצת מבוכה, קצת תפוזים מתגלגלים בגלל השלומיאליות שלו, והם מסתכלים זה לעיניה של זו והאהבה ניצתת. בהמשך נגלה שהאופי המלאכותי של הפגישה הראשונה אינו מקרי. מנקודה זו העלילה קופצת קדימה בזמן, לפרק זמן של כמה שבועות או חודשים, לביקור של הזוג במפגש חברים הכולל גם את קאט (מייגן סורי) שמחמיצה פנים לקראת אייריס, והזוג הקווירי הכולל את פטריק (לוקס גייג') הגבוה והנאה, ובן הזוג שלו אלי (הארווי גווילן) בעל מבנה הגוף המאוד שונה. גם להם יש סיפור של התאהבות בהרף עין, והיקסמות קצת מפתיעה של פטריק שרואה את אלי כאדם הכי יפה בעולם. האכסניה היא ביתו המרוחק והמאוד מפואר של סרגיי (רופרט פרנד), המבוגר באופן ניכר משאר הנוכחים, טיפוס גס המעלה צחנה קריקטורית של גנגסטר רוסי.
בשכבה הראשונה שלו "חברה מושלמת" משתמש בסיטואציית המוצא של לא מעט קומדיות אימה מדממות שקהל היעד שלהן הם צופים בגילאי העשרה. חבורה של אנשים, בדר"כ חברים, מתכנסים בסביבה מפוארת - מבית פרטי ועד אי פרטי – לאירוע חברתי. פעמים רבות מעורבים בכך לא מעט אלכוהול וסמים. יש גם דינאמיקות זוגיות שמטלטלות בעקבות מה שקורה ומתגלה במהלך העלילה. בגלל סיבה כזו או אחרת, בטעות שמובילה לטעות, או בכוונת מכוון, מתחילה שרשרת של מיתות/מעשי רצח. סרטים כמו "אמת או חובה" (2017), "מי שעומד מאחורי" (2019) "משחקי רצח" (2022) "מה שבפנים" (2024) "צאי מזה" (2024) – ואלו רק דוגמאות ספורות. לשאפתנים שבסרטים אלו יש יומרה לנסח אמירה אודות מניפולציות ואינטרסים ביחסים חברתיים ובאופן ספציפי יחסי כוח בין גברים ונשים. קהל שנהנה מסרטים מסוג זה צפוי להיות מסופק גם מ"חברה מושלמת". יש בו לא מעט תפניות עלילתיות, הומור שחור ומסר של "העצמה נשית" התואם את רוח התקופה. עכשיו אני קופץ למה שמתגלה בתום הרבע הראשון – אז מי שלא רוצה לדעת – שלא ימשיך.
אלו שצפו בטריילר של "חברה מושלמת" ראו סצנה שבה ג'וש יושב ליד שולחן ארוחת ערב שמצידו השני נמצאת אייריס, במה שנראה כחלק מדייט רומנטי. אבל לא רק שהוא פוקד עליה לפשוט את ידה קדימה והיא מצייתת, הוא גם מניח נר בוער מתחת לכף היד שלה. הלהבה חורכת את הבשר. למרות שהדבר כואב לה עד דמעות היא לא מזיזה את היד. מה שעומד מאחורי סצנה זו מובהר כאשר מתרחשת תקרית אלימה שבה מעורבת אייריס ומסתיימת בהרג של אחת הדמויות. הסרט, כך אנו מגלים, נקשר לעולמות התוכן של סרטי מד"ב כמו "נשות סטפפורד" (1975), "אקס-מכינה" (2014) "אל תדאגי יקירתי" (2021) – סרטים שבמרכזן דמות של אישה, בשר ודם או רובוטית, שנתונה לשליטתו וחשקיו של גבר. בעוד "אקס-מכינה" עוסק בסוגיה מפרספקטיבה של מד"ב - התמקדות בספקולציה לגבי משמעות יחסינו עם טכנולוגיה, שני הסרטים האחרים משתמשים בסיטואציית מד"ב-רובוטית כדי לשים דגש על בחינה סאטירית של היחסים בין המינים. "חברה מושלמת" קרוב יותר לסרטים אלו.
אנו מגלים שאייריס היא למעשה "רובוטית אהבה" שהוזמנה על ידי ג'וש, ושהתכונות והיכולות שלה ניתנות לשליטה באמצעות אפליקציה בטלפון הסלולרי שלו. גם הזיכרון הרומנטי מהפגישה הראשונה בסופרמרקט, כמו גם ההתמסרות המוחלטת שלה לאהבתה אליו, הן פיקציות של שליטה. מאחר ואייריס הייתה הגיבורה המובהקת של הרבע הראשון של הסרט, ושצפינו בה מתוך הנחה שהיא בת אדם, היא לא נתפסת כמכשיר נטול תודעה שלגורלו אין חשיבות, אלא כאישה צעירה שעברה צורה קיצונית של גזלייטינג.
היכולות הפיזיות והקוגניטיביות של הרובוטית התמימה נבחרו בדרך שתותיר אותן בטווח הפחות מאיים. כל זה נעשה לא רק כדי לספק את צרכיו הפיזיים של ג'וש, אלא גם כדי להשתמש בה, ללא ידיעתה, במזימה שנרקמה. לכן, מלבד הזעם המאוד מובן על המניפולציה שקיימת ביסוד קיומה, יש גם סכנה משמעותית לשלומה הפיזי. לאייריס הרובוטית יש אינטליגנציה מלאכותית ומנעד רגשי שאינו נופל מזה של אדם "רגיל", והיא תפעל כפי שבת אדם תפעל בסיטואציה זו כדי להיחלץ ממצב הביש אליו נקלעה. לעבור מהאפיון הצייתני שלשמו היא נבנתה לאישה-רובוט מהסוג המסוגל לפעול בדרכים קטלניות כנגד מי שמסכן אותו.
בהצבה של רובוטית כמי שחווה מניפולציה רגשית יש שימוש בטכנולוגיה כדי לעצב סיטואציה שבשינוי קל גם "אישה אמיתית" הייתה עשויה להיקלע אליה. בכך, לכאורה, הסרט מנסה לנסח מסר פמיניסטי. אך את דרו הנקוק, יוצר שעד היום כתב וביים לטלוויזיה, מעניין בעיקר הומור שחור ומדמם. מיתות משונות המתרחשות בחטף וסיטואציה שמתפתחת כך שאנו אמורים לא לצפות מי יצליח לשרוד אותה. בכללותו "חברה מושלמת" הוא סרט מבדר אבל שטחי, שיספק את קהל היעד.
