חלפו כמעט שנתיים מאז שלואיג'י מנג'יוני ירה למוות בבריאן תומפסון, מי ששימש מנכ"ל חברת הביטוח הרפואי והשירותים הרפואיים יונייטד הלת'קר. כידוע, חברות ביטוח רפואי הן מוסד שנוא במיוחד בארה"ב, בהיותן נקודת המפגש בין חמדנות קפיטליסטית ואנשים בשעתם הקשה ביותר. הרצח לווה בפרץ תגובות של תמיכה והזדהות עם הרוצח, ואלו חוללו סערה ציבורית. הנתונים הסטטיסטיים הוכיחו שלמעלה מ-40% מבני דור ה-Z בשנות ה-20 לחייהם התייחסו לרציחתו של תומפסון כ"מוצדקת" או "מוצדקת במידה מסוימת". אז אם כך הצעירים חושבים, מדוע לא לעשות מונטיזציה לסנטימנט האנטי-קפיטליסטי? "איך לשדוד בנק" (How to Rob a Bank) סרטו של דיוויד ליטץ' ("דדפול 2", "רכבת הקליע") עוסק בכנופייה ששודדת בנקים כדי לנקום במנשלים, בעודה שואפת לעורר את הדחף המהפכני של הדור הצעיר. האם זה באמת משנה שהאולפן שמשתעשע בהפצת המסר הפסבדו-חתרני הוא אמזון/MGM?
"איך לשדוד בנק" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
הכנופייה פועלת באזור פיטסבורג ומונהגת ע"י ראיין (ניקולס הולט), המכונה "הזאב". הם עוטים מסכות של בעלי חיים כדי להסתיר את זהותם, ומבצעים שורה של מעשי שוד מתוכננים היטב, שאותם הם מתעדים ומפיצים בערוץ היוטיוב שלהם, הקרוי "איך לשדוד בנק". ראיין הוא הרוח האינטלקטואלית והתקשורתית של החבורה: הוא קורא מרקס, מדבר על ניצול מעמדי ועל הפער בין בעלי ההון לשאר האוכלוסייה, ומבקש להציג את מעשי השוד כפעולה של חלוקה מחדש של העושר. לצדו נמצאים אמי (אנה סוואי), בת זוגו ושותפתו לפעילות, וינס (פיט דייווידסון), יוצא צבא ששירת באפגניסטן, והוגו (רנזי פליז), מומחה טכנולוגי שאחראי על הצד הדיגיטלי והעריכה של הסרטונים. החבורה אינה מסתפקת בשוד עצמו. היא מבקשת לבנות מותג, להגדיל את מספר העוקבים ולהפוך את מעשיה לאירוע תקשורתי מתמשך. הסרטונים שלהם מציגים את השודדים כמעין גיבורי תרבות-נגד, שמחזירים לציבור את מה שנגזל ממנו בידי בנקים, חברות ביטוח ובעלי הון.
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הכנופייה מבינה היטב את כללי המשחק של הרשתות החברתיות: כדי להפוך לתופעה צריך לייצר תוכן שאפשר לצרוך במהירות, לעורר תגובה רגשית וליצור בקרב הצופים תחושה שהם משתתפים במשהו גדול יותר. הסרטונים משלבים הסברים כמעט טכניים על אופן ביצוע השוד, התמודדות מול טקטיקות חקירה משטרתיות, הצהרות פוליטיות, בדיחות, גרפיקה צבעונית וכותרות מתפרצות. הם בנויים כמדריכים קצרים, שמבטיחים לחשוף את סודות המקצוע, ובה בעת כמופעי בידור שמטרתם להפוך את השודדים לכוכבים. במקום שהציבור יצפה בפעולת אכיפת החוק דרך דיווחי החדשות, הוא מקבל את גרסתם של העבריינים עצמם, שמנהלים את הנרטיב התקשורתי ומכתיבים את האופן שבו מעשיהם יתפרשו.
הצלם (הישראלי, במקור) ג'ונתן סלע משתמש במצלמות קטנות, מצלמות ידניות, מצלמות המחוברות לכלי רכב וזוויות צילום המדמות תיעוד אקראי או חובבני. חומרי הגלם האלה משולבים בעריכה מהירה במיוחד, עם גרפיקה דיגיטלית, כתוביות, מסגרות צבעוניות והדגשות חזותיות שמזכירות סרטוני הדרכה וקליפים ויראליים. העריכה של אליס רונלדסדוטיר יוצרת תחושה של תנועה בלתי-פוסקת, ומטשטשת את הגבול בין האירוע המצולם לבין גרסתו הערוכה המיועדת לצופים. לעיתים הסרט עובר בין נקודת המבט של השודדים בזמן אמת לבין הסרטון שהם מפרסמים לאחר מכן, כך שהצופה נדרש לראות את האירוע גם כפעולה פלילית וגם כתוצר מדיה.
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
(צילום מסך)
הפופולריות של הכנופייה מתפתחת לכדי תנועה עממית, שבה מנויי הערוץ מתחילים לראות בשודדים נציגים של האינטרסים שלהם. השודדים אינם מוכרים רק סרטונים אלא גם תודעה פוליטית, והקהל שלהם מתחיל להפוך לחלק מההתרחשות. הרעיון של מהפכה שמתקיימת באמצעות שידור חי, תגובות, שיתופים וחיקוי של מעשים פליליים הוא בעל פוטנציאל סאטירי ברור. הוא מצביע על האפשרות שהמחאה עצמה תהפוך למוצר צריכה, ושפעולה פוליטית תימדד על פי מספר הצפיות והעוקבים שהיא מצליחה לייצר. על פניו רעיון מאוד ראוי לדור שפועל פוליטית, או מדמה שהוא פועל פוליטית, דרך הרשתות החברתיות.
אבל רעיון זה לא מספיק - צריך גם לפתח אותו בדרך מעניינת. שאלת האחריות של מפעילי הערוץ, והמניפולציות שהוא מבצע, אינן נבחנות. המרד הופך למעין מופע בידורי בערוץ יוטיוב ויראלי, והסרט מתקשה להחליט אם הוא מבקש ללעוג לתופעה הזאת או לנסות לקדם אותה. הסרט מבלבל בין קצב לבין עניין, ובין אסתטיקה של תוכן ויראלי לבין יצירה קולנועית המנסחת אמירה.
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
מה האמירה, פרט ל"והדרת פני זקן"? מתוך "איך לשדוד בנק"
(צילום מסך)
בקו העלילתי השני ישנו הניסיון של סוכן ה-FBI הוותיק ג'ון ווסט (ג'ון סי. ריילי) ללכוד את הכנופייה. ניסיונו בעבודת שטח, באיסוף ראיות ובשיטות חקירה מסורתיות אינו מותאם להתמודדות עם שיטות הפעולה הטכנולוגיות של השודדים. כדי להתגבר על הפער הזה הוא מגייס את רייגן גרדנר (זואי קרביץ), מתכנתת מוכשרת שנמצאת במעצר בית בגלל שפיתחה תוכנה בלתי-חוקית המאפשרת לאתר אנשים באמצעות הצלבת מידע חזותי ותמונות ברשתות החברתיות. ווסט מציע לה לסייע לו בחקירה בתמורה לסילוק האישומים נגדה.
ריילי מגלם את ווסט כאיש רציני, מעט אבוד, שמבקש להמשיך להאמין במערכת שהוא משרת. קרביץ, לעומתו, מגלמת את רייגן כדמות צינית, מרושלת ואנטי-ממסדית, המגלה עניין מוגבל בעבודת המשטרה. הניגוד בין השניים ברור, אבל התסריט אינו מצליח להפוך אותו למקור של הומור או מתח דרמטי. חילופי הדברים ביניהם נוטים להיות מאולצים, והניסיון לבנות כימיה באמצעות עקיצות והבדלי אישיות אינו מניב תוצאות משכנעות. מערכת היחסים הזאת נטולת-כימיה במידה כזאת שהיא הופכת לעיתים להפוגה מיותרת מהסיפור המרכזי.
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
כימיה - לא בנמצא. מתוך "איך לשדוד בנק"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
גם בצד של הכנופייה ניכרת בעיית אפיון - גם אם היא לכאורה "מכוונת". השודדים אמורים להיות דמויות שטוחות שנדחקו לשוליים, ולאו דווקא גיבורים פסיכולוגיים מורכבים. אלא שהבחירה הזאת מותירה את החבורה כמעט ללא ממד אישי. ראיין הוא מנהיג כריזמטי לכאורה, אבל רוב הזמן הוא מסתתר מאחורי מסכת הזאב, וניקולס הולט אינו מקבל הזדמנות מספקת לבטא את הפגיעות והסתירות של הדמות. אמי, בגילומה של סוואי, מוגבלת לבת הזוג התומכת, וינס והוגו מוגדרים במידה רבה באמצעות הרקע החברתי והמשפחתי שלהם. הסרט מבקש שנבין את המניעים שלהם, אך אינו משקיע די זמן בהפיכתם לאנשים שהצופה יכול להכיר מעבר לתפקידם במנגנון העלילתי.
ליטץ' והתסריטאי מארק ביאנקולי מבקשים להציג את הכנופייה כתגובה לגיטימית למציאות של אי-שוויון, חובות רפואיים, הזנחת יוצאי צבא וריכוז כוח בידי תאגידים ובעלי הון. הם גם מבקשים להציג את מערכת אכיפת החוק כמערכת שאינה בהכרח אויבת של הציבור, באמצעות דמותו של ווסט, אדם הגון שמאמין בחוק אך מסוגל להבין את מקור הזעם של הפושעים שאותם הוא רודף. לכאורה, זוהי עמדה מורכבת יותר מהחלוקה המקובלת בין שוטרים לפושעים. בפועל, הסרט מתקשה להחליט אם השודדים הם גיבורים עממיים או מניפולטורים המנצלים את מצוקות הציבור לצורך בניית מעמד אישי. הקושי הזה מתעצם במחצית השנייה, שבה הסרט מבקש להחליף את הטון הקליל והמשועשע בדרמה טראגית ובחזון של התקוממות חברתית. זה רק מרחיב את הפער בין קומדיית שוד קצבית, ודרמה על אנשים שנדחקו לשוליים.
מתוך "איך לשדוד בנק"
מתוך "איך לשדוד בנק"
זאביק, על מה הסרט בעצם? מתוך "איך לשדוד בנק"
(צילום מסך)
"איך לשדוד בנק" הוא מוצר בידורי מבולבל, שמבקש להיות בעת ובעונה אחת קומדיית פשע, מותחן שוד, סאטירה על תרבות הרשתות החברתיות ומניפסט נגד אי-שוויון כלכלי. התוצאה היא סרט שיש בו הרבה רעש, לא מעט סיסמאות, ומעט מדי רעיונות שמצליחים להותיר רושם של ממש.