בתפקיד הגנרלית נאניסקה בסרט החדש בכיכובה, "לוחמת", ויולה דיוויס נוהגת לשאת נאומים חדורי התלהבות לפני שהיא מובילה את חבורת הלוחמות האפריקניות שלה לקרב. בריאיון לקראת יציאת הסרט, הכוכבת האמריקנית מפגינה את אותו הפאתוס כמפגן כוח עבור שחקניות וקלנועניות שחורות בהוליווד - קהילה שרק לאחרונה החלה למצוא לעצמה נישה, לא מעט בזכות הדרך שהיא עצמה פרצה. "זה משהו שתמיד ידענו שנוכל לעשות. זה מגיע לנו. זה משהו שהיה בתוכנו. ידענו שאנחנו מסוגלות לעשות את זה. התכוננו לזה במשך תקופה ארוכה", היא קובעת.
4 צפייה בגלריה
ויולה דייוויס
ויולה דייוויס
פרצה את הדרך לשחקניות שחורות בהוליווד. ויולה דיוויס
(צילום: AP)
ב"לוחמת", שביימה ג'ינה פרינס-בייתווד, דיוויס בת ה-57 מובילה צוות שחקניות צעירות ממנה כמו תוסו מ'בדו, לשאנה לינץ' בת ה-34 (שכבר עשתה לעצמה שם כסוכנת 007 החדשה בסרטי ג'יימס בונד), שילה אטים ומסאלי בדוזה כדי לגולל סיפור שלקוח מההיסטוריה של אפריקה. העלילה מתרחשת בממלכת דהומיי שבמערב היבשת, שהייתה מרכז לסחר עבדים, ושמערך ההגנה שלה כלל יחידה עילית של נשים לוחמות שכונתה אגוג'י. דיוויס, שגם נמנית על מפיקות הסרט, מגלמת כאמור את המפקדת נאניסקה שהיא יד ימינו של המלך הצעיר גזו (ג'ון בוייגה), ואמונה על המאבק בשבטים יריבים שניסו לפלוש לשטח הממלכה ובאנשי עסקים אירופאים שחומדים את אוצרותיה. התסריט זכה כבר לביקורת מטעם היסטוריונים ופעילי זכויות שביקשו להבהיר שבניגוד למצפן המוסרי של ראשיה בסרט, דהומיי הייתה מעצמה פעילה בסחר העבדים האפריקנים. אולם מתוך ההקשר התרבותי של ימינו בארצות הברית ובעולם, נדמה כי "לוחמת" מבקש ליצור אימפקט דומה לזה של "הפנתר השחור".
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
מ'בדו בת ה-31 שמופיעה לצד דיוויס כטירונית צעירה שמצטרפת לאגוג'י ומוצאת עצמה כבת חסותה של הגנרלית הקשוחה, מודה כי הצלחת להיט גיבורי העל של מארוול מ-2018 המתחולל בממלכת ווקאנדה הדמיונית, סלל את הדרך להפקה על ממלכה אפריקנית שהייתה באמת. "אנחנו מאוד מעריכות מה שפנתר שחור עשה בגלל שבלעדי הסרט הזה, לא בטוח שהיו נוצרות הפלטפורמות לסיפורים שכאלה", היא אומרת. דיוויס לעומת זאת טוענת כי "לוחמת", כמו "הפנתר השחור" בזמנו, היה רגע פורץ דרך בעיקר עבור קהל רחב ולבן, יותר מאשר לקהילה האפריקנית-אמריקנית והשחקניות שיצאו ממנה. "אצל צופים לבנים הסרט שלנו יתקבל אולי כבעל ערך תרבותי, אבל בשבילנו זה פשוט מרגיש נכון. זה חלק מהנורמלי שלנו", היא מדגישה. "הרגע המיוחד פה הוא בשביל הקהל, כי עכשיו אנחנו פה בקדמת הבמה וכולם יכולים לראות את היכולות שלנו. זה הזמן בו אנחנו יכולות ליהנות מכך שסוף סוף רואים אותנו".
4 צפייה בגלריה
מתוך "לוחמת"
מתוך "לוחמת"
"עכשיו כולם יכולים לראות את היכולות שלנו ואנחנו יכולות ליהנות מכך שסוף סוף רואים אותנו". מתוך "לוחמת"
(צילום מסך)

"אם העשייה שלנו תלויה בכסף, אז יש לנו הזדמנות אחת או שתיים להצליח"

"לוחמת" נהנה מתמיכה של אולפני סוני שהפיקו וקידמו, ויש בו בעיקר קטעי אקשן מרשימים ומסעירים ולא פעם גם רגעים מדממים, שאמורים למשוך קהלים רחבים ואף סיפקו את הציפיות של רוכשי כרטיסים רבים בארצות הברית. אבל לקראת היציאה שלו בארצות הברית ובעולם, היו המון חששות בנוגע לביצועי הסרט וכן חששות שכישלון קופתי אפשרי ישליך על הפקות קולנוע דומות בעתיד. בניגוד ל"הפנתר השחור", עולם התוכן של ההיסטוריה האפריקנית אינו נטוע בתרבות הפופולרית כמו סיפור המקור של מארוול ודמויותיו. בנוסף לכך, עם כל ההצלחה האדירה של "הפנתר השחור", היא נבעה בעיקר מהקהל האמריקני בעוד שבזירה הגלובלית ההתלהבות הייתה פחותה באופן יחסי. דיוויס, שבאמתחתה יש פרס אוסקר על עבודתה הקולנועית ("גדרות", 2016), פרס אמי על עבודתה הטלוויזיונית ("איך להתחמק מרצח", 2015) ושני פרסי טוני על עבודתה בתיאטרון, מודעת מאוד לחשיבות של הצלחה קופתית להמשך הדרך בהוליווד. היא גם חוותה את הטלטלות הללו מבפנים גם כמי שכיכבה בשוברי קופות מצליחים ומצליחים פחות כמו "יחידת המתאבדים" של DC קומיקס בו גילמה את הסוכנת אמנדה וולר.
"אני מרגישה את הלחץ. אני קצת חצויה אבל ברור לי שהסרט חייב להרוויח כסף", היא אומרת, "הסיבה שאני מרגישה חצויה היא שאם העשייה שלנו תלויה בכסף, אז יש לנו הזדמנות אחת או שתיים להצליח, ואם זה לא קורה אז המשמעות היא שנשים שחורות לא יכולות לחולל הצלחות מסחריות בינלאומיות. זה הכל. נקודה סוף פסוק. וזה אומר שסרטים כאלה יזכו למוות מכובד כי הנשים השחורות ניסו כך או אחרת. וזה מה שגורם לי להיות חצויה כי זה פשוט לא נכון. אנחנו לא מסתכלים כך על סרטים של לבנים. אם סרט נכשל אז עושים עוד אחד ועוד אחד. אז זו השאלה".
4 צפייה בגלריה
ויולה דיוויס
ויולה דיוויס
"אם הסרט לא יצליח בקופות, ואני בטוחה שהוא יצליח, אז לא תראו אותנו בכלל". ויולה דיוויס
(צילום: AP)
קשה לצפות מהקהל לרכוש כרטיסים כדי לטפח מגמות חברתיות כאלה או אחרות.
"אני מאמינה באנשים שממשיכים לראות סרטים בבתי הקולנוע ומוציאים כסף על כרטיסים. הם לא משלמים לי, אבל אנחנו תלויים אחד בשני לטובת תעשיית הקולנוע. אנחנו מחוייבים לגיוון. אם אתה יכול לשלם כסף כדי לצפות ב'אווטאר' או ב'טיטניק', אז אתה יכול להרשות לעצמך לצפות גם ב'לוחמת'. זה לא בהכרח בגלל כל עניין הנוכחות של נשים שחורות והחשיבות התרבותית. מדובר בסרט מאוד מבדר ואם אנחנו באמת שווים, אז אני רוצה לאתגר אתכם להוכיח את זה. וזה לא רק לשם הקריירה שלי. זה לא הסגנון שלי. תעשו את זה לטובת העולם שאתם רוצים לראות בעתיד. תעשו את זה לטובת סוג הקולנוע שאתם רוצים לראות בהמשך הדרך. יש אנשים בקהילה השחורה שאומרים 'אה, נשים כהות. למה הן חייבות להיות שריריות? למה הן לא יכולות להיות יפות יותר? למה זו לא יכולה להיות קומדיה רומנטית'. אז נחשו מה? אם הסרט לא יצליח בקופות, ואני בטוחה ב-150 אחוז שהוא יצליח, אז לא תראו אותנו בכלל. זו האמת. הלוואי וזה היה אחרת".

ערך רב משמעות לנשים שחורות ולנשים בכלל

בשלב זה, אחרי השקה מוצלחת בארצות הברית שלכל הפחות החזירה את ההשקעה הלא מובטלת בתקציב ההפקה (שעומד על פי ההערכות על כ-50 מיליון דולר), הפצת "לוחמת" מתרחבת לכל העולם ולישראל. מתוך סך כל ההכנסות שהתקבלו עד כה ושעומדים על קצת יותר מ-50 מיליון דולר, כ-93 אחוז הגיעו מהקופות ברחבי ארצות הברית. האם הסיפור והדמויות האפריקניות, וההקשר ההיסטורי שלהן ימשכו גם קהל בינלאומי? זוהי שאלה מהותית וחשובה במיוחד בתעשיית הקולנוע הנוכחית, הנאבקת על חייה. אבל על פי דיוויס ל"לוחמת" יש ערך רב משמעות גם בכל הנוגע לשינוי התודעה שלנו לגבי לנשים שחורות, נשים בכלל, ויחסי הכוחות המגדריים בעולם שכמו בדהומיי, ואפילו בווקאנדה, נשלט על ידי גברים.
4 צפייה בגלריה
ויולה דיוויס
ויולה דיוויס
"אם גברים משתיקים אותנו, או מדכאים אותנו, אז אין פה יחסי חליפין". ויולה דיוויס
(צילום: AP)
"יש לנו המון מה ללמוד אחד מהשני, אבל אם גברים משתיקים אותנו, או מדכאים אותנו, אז אין פה יחסי חליפין", היא קובעת באותו להט שמאפיין אותה כסמל תרבותי וחברתי בארצות הברית כיום, "זה הדבר הכי נורא של מה שקורה, במיוחד בתרבות האמריקנית. יש לנו כל כך הרבה לחלוק, ולהעניק ולתרום, ואם נתחבר לזה, מי יודע כמה רחוק נוכל ללכת. אפשר לראות את זה בתוך המשפחה ובכל תשתית של כל חברה. אבל הרצון הזה של להיות תמיד מעל האחר, ולשלוט על מישהו, זה מה שהורס את המטרה הזאת. גברים יכולים ללמוד מנשים, שחורים יכולים ללמוד מלבנים ולבנים יכולים ללמוד משחורים. אפשר להמשיך עוד ועוד".