אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את הביטוי "הרבה זמן לא נחת פה אמן בסדר גודל כמו של ברונו מארס", כנראה שהארנק שלי היה קורס מעומס המטבעות, אבל זו האמת - נדמה שהטירוף סביב הגעתו של כוכב הפופ האמריקאי ארצה לא דמה לשום מופע שעלה על הבמה בפארק הירקון בשנים האחרונות. יצקצקו גם כל אלה שחזו בעצמם במייקל ג'קסון ומדונה שמילאו את המתחם פעמיים ברציפות עוד בניינטיז (או היו מספיק מתוחכמים בשביל למצוא ערך בוויקיפדיה שמספר אודות האגדה), אבל גם הם יודעים שלא היה מדובר באותם המספרים ובטח לא באותה המהירות. מארס מכר את פארק הירקון מהר יותר ממה שמוכר מבצע של שלושה בייגלה ב-10 שקלים בגני התערוכה.
Finesse - ברונו מארס בפארק הירקון
הזמר הגיע לישראל לראשונה אחרי קיץ עמוס למדי; היו לו הופעות בדרום ומרכז אמריקה, ועצירה אחרונה בגאורגיה לפני שנחת בארצנו. מפה הוא ימשיך גם ללוקיישנים נוספים באסיה ומתישהו ישוב גם ללאס וגאס - שם הוא עוצר לא מעט. אבל מארס הוא לא מהאמנים שמגיעים לעיר החטאים בשלהי הקריירה כדי לקבור אותה. אפילו שהוא נמצא במיינסטרים כבר מ-2010, הוא עוד גולש על נחשולי התהילה האימתניים שהטור הנוכחי מספק לו עם שואו מהודק שלא נראה כאן שנים. יעידו עשרות אלפי המעריצים שעזבו את המתחם עם חיוך מאוזן לאוזן, מזמזמים לעצמם את השירים.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
מארס הגיע חם - שלא נאמר לוהט - כשהוא מצויד בטונות של כריזמה, זז לפי הקצב (או שבעצם הקצב נמצא בתוכו), אבל חוץ מהמובים יש לו ווקאליות מעוררת קנאה וארסנל שירים שכל כוכב פופ חולם עליהם. את המסיבה הראשונה שלו מתוך שתיים (הבאה במוצ"ש עשתה סולד-אאוט מראש, למקרה שזה עוד לא ברור) הוא פתח אמש (ד') עם 24K Magic האדיר שיצא לפני שבע שנים אבל נשמע טרי כאילו הרגע נקרע מהאריזה. פתיחה משלהבת למדי, כשמארס והחבורה המחויכת שאיתו על הבמה - The Hooligans (החוליגנים) - קופצים ונעים יחד איתו לפי הביטים, בזמן שמטחי זיקוקים תכופים מאירים את השמיים לפי הקצב ובסוף הביצוע אף נראה שקצת יצאו משליטה.
אבל זו לא רק כוחה של הפירוטכניקה המוגזמת שמעטרת את המופע הזה, זה בעיקר הרפרטואר של מארס עתיר הלהיטים - החל מהוצאותיו המוקדמות, דרך הבלדות המרסקות בדרך ועד להמצאתו מחדש באלבומו האחרון An Evening With Silk Sonic - שיתוף הפעולה המבריק שלו עם המוזיקאי אנדרסון פאאק שיצא לפני כשנתיים - מחדל שבסט-ליסט הזה נמצא רק מקום לביצוע קטע קטן מ-Leave the Door Open, שהשאיר תיאבון לביקור של שניהם בעתיד. כך או כך, הבחירות המוזיקליות המגוונות של הערב הזה מוכרות היטב למאזינים.
ולפני שהערב הזה עולה על גל גרובי מתמשך - דרך Finesse (שמבוצע במקור גם עם הראפרית קארדי בי) ו-Treasure האהוב, הזמר התלוצץ עם הקהל, מנסה להכיל את 63 אלף האנשים שבאו לראות אותו, ודאג לשזור קריאות "תל אביב" פעמים רבות לאורך ההופעה.
על הבמה אין רקדניות (או נשים בכלל. מורידה על זה חצי נקודה, ובגלל שהוא הבטיח שישוב לפה בעתיד אז תהיה לו גם הזדמנות ללהק גם מוזיקאיות להרכב) אבל יש המון-המון תנועות אגן. החבורה מובילה בקטעי ריקוד וכוריאוגרפיה קבוצתית שנראית לא מתאמצת, אבל מצליחה לחלץ צרחות התלהבות. מארס הוא שיא המיינסטרים העכשווי, זה ברור, אבל כמו שהוא מצליח ב-2023 נדמה שהיה יכול גם להצליח במאה הקודמת. ככה זה כשלצ'ארמר שעוד בילדותו כיכב כחקיין של אלביס יש את התנועות בעצמותיו. בעצם, מה שמארס עושה על הבמה בתל אביב די דומה למה שעשה עוד מתחילת הדרך - כמו אלביס וכוכבי הרוקנ'רול של הסיקסטיז תנועות הרגליים שלו עלולות להפיל עשרות אלפים מרגליהם, או לפחות לגרום להם לרקוד בטירוף.
והערב לא עוצר לרגע. מארס מפליא בשירה ומתגלה כזמר מצוין גם בלייב שלא ניכר שנשען על פלייבק, אלא רק על חבורת החוליגנים שמעבה את חומת הסאונד שמאחוריו, תוך כדי כולם מפזזים במהלך השירה או הנגינה, כשהזמר נחוש להוכיח לעשרות האלפים שאין דבר שהוא לא יכול לעשות. ב-Liquer Store Blues הוא תפס את הגיטרה, המשיך לסולו מחשמל ומשם גם לביצוע של Billionaire, מהשירים שהזניקו את הקריירה שלו והביאו אותו עד הלום. ברור שהכוכב לא פועל בחלל ריק, ולצידו על הבמה - מתופף, בסיסט, קלידן, גיטריסט וחטיבת נשיפה משולשת - וכולם רוקדים לצידו ודואגים שהכול יישמע הכי טייט שיש - חם, עשיר וצפוף, כמו האווירה בקהל. הלהקה המצוינת מקבלת את מלוא תשומת הלב בחזרה בזכות מארס שמפנה את הזרקור כלפי הנגנים שוב ושוב.
ברונו מארס בפארק הירקון - 24K Magic
(צילום: רז גרוס)
לפני שהצופים הספיקו להסדיר נשימה ולהתכונן לבאנגר הבא, מארס שלף מהכובע הפתעה - כך במהלך הביצוע לשיר Calling All My Lovelies הוא מדמה שיחת טלפון, שבה הוא קורא בעברית לדוברת בצד השני: "הלו מאמי, It's Me. חביבי ברונו!". הקהל לא מאמין שמארס יודע לשלוף כל כך הרבה טקסט בעברית, הרבה מעבר לקריאות "תל אביב", והמחווה הופכת עוד יותר היסטרית כשהוא ממשיך לשיר בעברית "אני אוהב אותך!" שוב ושוב. ישראל קיבלה תשומת לב מיוחדת באירוע הזה, כשהסולו של הקלידן מוקדש כולו לביצוע אינסטרומנטלי של "שלומית בונה סוכה". מי היה מאמין ששיר החג הוא כזה שלאגר?
כאמור כל שיר בסט-ליסט היה לרגע או לכמה רגעים להיט אימתני, אבל כנראה ששיא הערב עבור הרבים בקהל הוא הרצף הסכריני שכולל את It Will Rain על הגיטרה החשמלית, ו-Marry You שהמאזינים מאוד אוהבים, ומארס אולי קצת פחות. בכל מקרה זה כנראה באמת עניין של טעם, איך אפשר בכלל להתעכב על השירים האלה כשבדיסקוגרפיה שלו יש רגעים שדורשים fast forward, כמו הביצוע המושלם שהעניק ל-Versace on the Floor שלא הצליח להשאיר אף אחד אדיש? "זה מספיק סקסי עבורכם?", הוא כמו שואל שאלה רטורית במהלך אחד הביצועים.
ברונו מארס שר בעברית: "אני אוהב אותך"
(צילום: רן בוקר)
למרות שהחומרים שיצאו מ-2014 ואילך הם המוצלחים ביותר (לפחות לטעמה האישי של כותבת שורות אלה) מאחורי מארס יש גם רפרטואר בלדות מכובד, וכשהוא מבצע מהן הוא מתגלה כפרפורמר שרמנטי, גם אם מדובר בסוכריות הרדיו השחוקות ביותר.
ומקלישאה אחת לבאה - באופן מפתיע למדי, אחד החלקים החזקים ביותר במופע הוא הרגע שבו מארס נשאר לבדו על הבמה, ומנגן על הקלידים רצף של שירים שהיה שותף בכתיבתם. Fuck You של סי לו גרין, Young Wild and Free שביצע במקור עם וויז קאליפה ואפילו Grenade - המיינסטרים של המיינסטרים, אבל בשירה משותפת בציבור מול ירח כתום ענקי שזורח מעל הקהל, קשה שלא להצטרף אליו בשירה.
"אני רוצה לנגן לכם את ארבעה האקורדים ששינו את חיי", הוא אמר בחיוך ביישני (אחרי שהודה בעברית שהוא ביישן קודם לכן - קריאה שזיכתה אותו בצרחות אימתניות מהקהל), ופנה לנגן את Nothin' on You שהיה מהשירים הראשונים שסללו עבורו את הדרך לאוזן של רבים מאלה שהגיעו לפארק וגם ממאזיניו בעולם, ואפילו שנקודת החוזק של מארס היא הסאונד המתקדם שגיבש בעשור הקודם - הרטרו-פופ הווינטג'י, הדרך שעבר והעובדה שכולם מכירים את המילים עושים את שלהם ומהלכים קסם.
4 צפייה בגלריה
להקה שדואגת שהכול יישמע הכי טייט שיש - חם, עשיר וצפוף. ברונו מארס בהופעה בפארק הירקון
(צילום: באדיבות B.M.)
מי שטרם התמסר לכוחו הייחודי ודאי הצליח להתאהב במארס איפשהו בשלושת השירים האחרונים. נדמה שלא היה מישהו אחד בקהל שלא הצטרף בשירה ב-When I Was Your Man, שאף זכה לעיבוד מחודש בגרסה העכשווית של מיילי סיירוס בשירה Flowers, והודות לעוד קצת זיקוקים וביצוע סוחף, עיניהם של רבים בפארק זרחו בביצוע של Locked Out of Heaven. את ההופעה הוא סיים עם פצצת סוכר נוספת מתחילת הקריירה, Just the Way You Are, אבל אחרי שהוא ולהקתו המצוינת נפרדו מהקהל וחזרו - הכול נסלח.
נדמה שלא היו פה הרבה כוכבי פופ כמוהו, כאלה שבאים קרוב לשיא שלהם ונותנים מופע שמתקרב לאלה שרואים רק מעבר לים. לפחות לא בעשורים האחרונים. ומארס שנתן את כל כולו לקהל הישראלי - בביצועים ווקאליים מרשימים, בתנועות מהודקות וכריזמה שאי אפשר ללמוד אותה באף בית ספר למוזיקה, אותו הילד בן ה-10 שהופיע כחקיין אלביס - הפך במרוצת השנים לסוג של כוכב רוקנ'רול בעצמו. אז מה אם המוזיקה הפופולרית עברה מתיחת פנים רצינית בזמן שחלף.
כשהתחיל השיר האחרון בהדרן, Uptown Funk, המסכים התמלאו באימג'ים של להבות ומארק רונסון שחתום על השיר לצד מארס אומנם נעדר אמש, אבל במקומו עלו לבמה כמה חבר'ה לבושים בתחפושות כבאים. ולא סתם: בתום שעה ו-40 דקות מארס אכן שרף את הבמה בפארק הירקון. אחרי שערימות הקונפטי ייאספו מהדשא, יש לקוות שבמוצ"ש הוא יעשה את אותו הדבר בדיוק.
