סרט האימה עם השם האווילי "קוף הדם" (על משקל "קוף אדם"?) עוסק בשימפנזה מוכה-כלבת שמרטש באופן יסודי כמה סתומות אמריקאיות ואת הגברברים הדושים שמכרכרים סביבן. קל יותר להזדהות עם הקוף מאשר עם הדמויות האנושיות, רק חבל שלוקח לו כמעט 90 דקות לעשות את העבודה.
"קוף הדם" - טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
לפני שאעסוק בסרט עצמו שווה להזכיר שהחיה הרצחנית ביותר, זו שמשמידה כל שנה מאות מיני בעלי חיים, היא האדם. ב-1974 נעשה סרט תיעודי שנקרא Primate בידי פרדריק וייזמן. מעקב אחר עבודתם של החוקרים במרכז המחקר הלאומי לחקר פרימטים בירקס (ג'ורג'יה), שכלל תיעוד של האכזריות של מדענים לקרובי המשפחה האבולוציוניים שלנו. מומלץ גם לצפות ב"הפרויקט של נים" (2011), סרט תיעודי שובר-לב על שימפנזה שגודלה כילד אנושי עד שנזנחה. זו האמת על מי מסכן את מי.
אז איפה היינו? שימפנזה עם כלבת. זה כמובן לא רעיון חדש. סרטים על חיות רצחניות יש בלי סוף. באופן ספציפי הבמאי יוהנס רוברטס שואב השראה מ"קוג'ו" (1983), העיבוד הקולנועי לרומן של סטיבן קינג על כלב סן-ברנרד רצחני (גם שם הדבקה בכלבת הופכת את החיה למכונת רצח). ב"תופעה" (דריו ארג'נטו, 1985) נערה מפתחת תקשורת טלפתית עם חיות, ובראשן קופת שימפנזה שמוכנה להרוג כדי להגן עליה. ב"לינק" (ריצ'רד פרנקלין, 1986) שני שימפנזים ואורנגאוטן מתקיפים מדענים שרוצים להמית אותם, וב-Monkey Shines מ-1988 ג'ורג רומרו מביים מעשייה על אתלט משותק שהקופה שמסייעת לו הופכת לרצחנית לאחר הזרקת סרום ניסיוני. כל זה מבלי להזכיר את טרילוגיית "כוכב הקופים" (2011-17) שבה מלוא האמפתיה של הצופים נמצאת בצד הקופים וכנגד בני האדם. בגלל הקרבה הגנטית בין בני אדם וקופים, סרטי "קופים הורגים בני אדם" מהווים תת-קבוצה ספציפית. הם דומים לנו מדי, ואולי גם מנוצלים ונקטלים מדי על ידי המין האנושי, מכדי שלא ניקח את זה באופן אישי.
בתחילת "קוף הדם" מופיעה שקופית עם איזשהו טקסט אווילי על פחד ממים שהתגלה לפני 2,300 שנה, ואיך זה קשור למחלת הכלבת. הסצנה הראשונה היא של וטרינר שמגיע לטיפול בקוף שימפנזה חולה. לקוף יש בובת דובי קטנה, אבל גם מצב רוח רע במיוחד שהווטרינר מצליח לפספס. זה מסתיים בקלוז-אפ שבו נקרעות חתיכות מהפרצוף של אותו אידיוט עד שהגולגולת נחשפת. מתאבן שיחזיק את הקהל נטול-הסבלנות במשך כ-20 דקות עד שהקריזה הקופית תתחיל.
אז מה בתפריט? הדמות המסומנת כגיבורה היא לוסי (ג'ני סקויה) שזה עתה סיימה את לימודיה בקולג'. בתחילת הסרט היא חוזרת לבית אביה, בית מפואר ורחב-ידיים בהוואי שממוקם על צוק מבודד המשקיף אל האוקיינוס (הסרט צולם באנגליה). המיקום האקזוטי מבטיח שעזרה לא תמהר להגיע. בבית מחכים לה האב אדם (טרוי קוטסור, השחקן החירש שזכה ב-2022 באוסקר לשחקן משנה על תפקידו ב-CODA), ויש גם אחות צעירה ששמה ארין (ג'יה האנטר). את לוסי מלוות חברתה הטובה קייט (ויקטוריה וייאנט), ומסתפחת אליהם, מסיבה לא ממש ברורה, גם האנה (ג'ס אלכסנדר) הכלבתית, שלוסי אינה מחבבת במיוחדת. בבית מסתפח אליהם ניק (בנג'מין נק) האח החתיך של קייט שלוסי דלוקה עליו כבר שנים, אבל האנה שמה עליו את העיניים (לא לדאוג, לא יהיה צורך אמיתי להתעמק במערכות היחסים). לקינוח, במטוס בדרך להוואי יש שני גברברים מאוסים שנקראים דרו (צ'ארלי מאן) ובראד (טיאן סימון) שמתחילים עם האנה. למרות שהם לא מצטרפים לבנות, הם פוטנציאל לאספקת דם טרי שאליה הסרט עוד יידרש.
בבית אביה של לוסי מחכה גם הכוכב של הסרט: שימפנזה בשם בן, שמגולם תוך שימוש בחליפה ואפקטים פרקטיים על ידי שחקן ו"מומחה תנועה" בשם מיגל טורס אומבה. זו בוודאי נקודה לזכות הסרט, והיא תורמת לנוכחות הדי-מבעיתה של הקוף. ההצדקה לשימפנזה בבית ניתנת בסיפור הרקע שבו האמא והרעיה של המשפחה הייתה פרופסורית לבלשנות. היא ניסתה ללמד את בן לתקשר באמצעות טאבלט עם אפליקציית סימנים שמשמיעים מילים כשלוחצים עליהם. אבל האמא מתה בשנה שעברה מסרטן, והקוף ממשיך להיות "חלק מהמשפחה".
ביום שבו לוסי וחברותיה מגיעות בן נראה מאוד חביב וידידותי, אבל תוך פחות מ-24 שעות ההתנהגות שלו מתחילה להשתנות. בבוקר שלמחרת האב אדם, סופר מצליח בעיסוקו, עוזב את הבית בגלל מחויבויות מקצועיות. זה משאיר את ארבעת הבנות והבן שמתלווה אליהן עם תיכנון למסיבה שתכלול אלכוהול ו-וויד. רעיון שמתברר כלא מוצלח במיוחד כשחולקים את המרחב עם שימפנזה שננשכה על ידי נמייה מוכת-כלבת.
"קוף הדם" לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא - סרט אימה שבו העליונות הפיזית המוחלטת של שימפנזה מופגנת שוב ושוב. מדרג הריטושים מתפתח ומגיע לשיאו בסצנה שבה לסת נקרעת בהדרגתיות מפניה של אחת הדמויות. העלילה נצמדת לנוסחה שקל לנחש, והיא מכתיבה מי ישרוד ומי לא, ואיזו דרגת התעללות תעבור כל דמות בהתאם לכמה היא מעצבנת.
מדוע הבנות לא מזעיקות עזרה? מסתבר שבזמן שהן השתעשעו במסיבת הבריכה, כל הטלפונים הסלולריים שלהן נותרו בתוך הבית. כשהשימפנזה מתחרפן הן נותרות לכודות בבריכה, מכיוון שהוא לא יודע לשחות, אבל הן גם לא יכולות להגיע לטלפונים שלהן. אם יש ב"קוף הדם" דבר שבאמת עובר כל גבול של סבירות הרי הוא חבורת בנות בסביבות גיל ה-20 שמשאירות את הטלפונים שלהן מחוץ להישג יד. אך זו רק הדוגמא הבולטת ביותר לשפע התנהגויות ופעולות לא-סבירות מצד הדמויות האנושיות שרק מספקות סיבות נוספות להיות בצד של הקוף.
שימפנזה מוטרפת עם כלבת זה דבר לא סימפטי, אבל גם הקהל שהולך לראות סרטים כאלו אינו מציאה גדולה. מניסיוני, יש סיכוי רב שצפייה בסרט בבית קולנוע תלווה ברעש דיבור בלתי פוסק של בני נוער שמחווים את דעתם הקולנית על כל מה שמתרחש. מקדימה קוף רצחני ומאחור טרטרת של מתבגרים, והסנדוויץ' הזה משלים חוויית צפייה שמומלץ לוותר עליה.
