
ב-1969 מרב ניולנד ביים סרט אנימציה באורך של 100 שניות שנקרא "במבי פוגש גודזילה". ב-57 השניות הראשונות מוצגות כותרות הפתיחה לצליליה הפסטורליים של נעימת "הבוקר" מתוך "פר גינט" של גריג. ברקע נמצא במבי מצויר באנימציית שחור-לבן פשוטה ועדינה. בשנייה שבה מסתיימות הכותרות כף רגל ענקית של גודזילה נכנסת לפריים מלמעלה ומשטחת את במבי לעובי של טורטייה. המוזיקה מתפוגגת באחת להדהוד צורם. על רקע כף הרגל הענקית והבמבי המשוטח מופיעות כותרות הסיום (עם תודה מיוחדת לתושבי טוקיו שהשאילו את גודזילה להפקה).
"הטורף: הרוצח של הרוצחים" - טריילר
נזכרתי בסרטון החביב כשיקוף נאמן של יחסי הכוחות שהיו יכולים להתאים גם למפגש בין בני האדם והגזע החייזרי בסרטי הטורף (למתעניינים שם הגזע הוא יא-אוט-ג'ה). גובהם המינימלי של החייזרים הוא שני מטר ואין אדם שמשתווה להם בעוצמה פיזית ובזריזות וכושר טיפוס. עד כה נמנו 15 ווריאנטים של יא-אוט-ג'ה, אבל אף אחד מהם הוא לא משהו שתרצו לפגוש בסמטה חשוכה. הם יצורים תבוניים שמחזיקים בציוד לחימה ומעקב משוכלל הרבה יותר משל טרפם האנושי. הם מטיסים חלליות שחוצות את הגלקסיה, ויש להם גם טכנולוגיה לביצוע מסע בזמן. הפרט האחרון מובהר באנתולוגיית האנימציה החדשה "הטורף: הרוצח של הרוצחים" (Predator: Killer of Killers) שזה עתה עלתה בדיסני+. אז איך, בשם האלוהים, יא-אוט-ג'ה הם תמיד בצד המפסיד? ניתן להכריז על החייזרים הרסטפאריים, עם הלסתות המבחילות בהשראת סרטן נהרות, כלוזרים הקוסמיים האולטימטיביים.
בסרט "הטורף" הראשון והמעולה (1987) ארנולד שוורצנגר ניצח את היצור. סבבה. נאמר שאקזמפלר אנושי ולוחם קומנדו שנראה כמו שוורצנגר בשיא שריריותו זה הכי קרוב לשוויון כוחות. אבל בסרטים הבאים נראה שהרף של הסבירות רק הולך ופוחת. ב-2022 דן טרכטנברג והתסריטאי פטריק אייסון הפתיעו לטובה ב"הטרף" (Prey), הסרט השביעי בסדרה שהופק עבור הולו ודיסני+. הוא היה מוצלח חרף ההבאה לדרגת אבסורד של הפרשי הכוח בין החייזר והאדם הגובר עליו. העלילה התרחשה בתחילת המאה ה-18, והגיבורה האנושית הייתה לוחמת צעירה, ונטולת נשק חם, משבט הקומאנצ'י. למרות הפער התהומי בין שני היריבים קל לנחש מי הפסיד. לא רוצה לזלזל במה שנערות אינדיאניות יכולות להביא למאבק הישרדות מול גבריות חוצנית רעילה... אבל... בחייאת.
הביקורות הטובות להן זכה "הטרף" הפכו את טרכטנברג (ואייסון לצידו) למובילי הסרטים הבאים בסדרה. בנובמבר אמור לצאת סרט הלייב אקשן השמיני "הטורף: שטח פראי". עד שזה יקרה יש סרט הפתעה: פיצ'ר אנימציה שבו חייזרי יא-אוט-ג'ה מתמודדים עם לוחמים אנושיים מתקופות שונות. טרכטנברג ביים את הסרט בשותפות עם ג'ושוע ווסונג מחברת The Third Floor, Inc. חברה מלוס אנג'לס שהחליטה לרתום את המיומנות שצברה באנימציית מחשב כדי ליצור את פיצ'ר האנימציה הראשון של החברה. לאור התוצאה בהחלט משמח שחברה זו "משליכה את הכובע לזירה" ונכנסת להפקות אנימציה עם דירוג R.
הרעיון של "רוצח הרוצחים" מטורלל למדי, ונשמע כמו תוצר של לילה מעושן שבו הבמאי והתסריטאי זרקו רעיונות זה על זה, אבל זה עובד מצוין. בהנחה שאתם הקהל שמתמוגג מהמחשבה על "הטורף" נלחם בוויקינגית חסרת מורא, בסמוראי/נינג'ה מיומן, או בטייס אמריקאי מתקופת מלחמת העולם השניה - זה הסרט בשבילכם. הוא יצא מוצלח מכפי שהייתם יכולים לקוות.
הסגמנט הראשון, "המגן", מתרחש בחופי ולהאלה ב-841 לספירה. אם ולקירית בשם אורסה (לינדזי לאוונצ'י) מובילה כוח לוחמים הכולל גם את בנה הנער אנדרס (דמיאן האס) בפשיטה על ההיכל של זוראן (אנדרו מורגדו) שרצח בילדותה את אביה. בדרך אליו יש שלל שיסופים הכוללים גדיעת גופו של אדם במרכז גופו. לחובבי הז'אנר. האתגר האמיתי יהיה להביס את הטורף שצופה מהצד בסאגה הוויקינגית עד שהוא בוחר להצטרף. כמו בפרקים הבאים נראה שזוהי התבייתות לא מקרית על הלוחם (או הלוחמת) עם היכולות המרשימות ביותר.
הסגמנט השני, "החרב", מתרחש ביפן הפיאודלית של המאה ה-17. קיושי וקנג'י, שני בניו של הדאימאיו של שבט קאמקמי, נלחמים במצוותו של האב כדי לראות מי יירש את מעמדו. קיושי מתקיף בפראות ומנצח את קנג'י ואף מותיר צלקת על לחייו. שנים אחר כך האב מת. קנג'י, שהפך למיומן בטכניקות הלחימה של הנינג'ות, מגיע לארמון כדי לקרוא תיגר על קיושי (שניהם בקולו של לואיס אוזאווה). ושוב - לקרב הזה יש חלק שני ולא צפוי עבור שני האחים.
הסגמנט השלישי מתרחש קצת לפני ובעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה. טורס (ריק גונזלס) הנלהב הוא טייס שהושעה מטיסה, ומשמש בעיקר כמכונאי בחזית האוקיאנוס השקט. מתקפה של יא-אוט-ג'ה על מטוסי הלהק שאליו הוא שייך תחייב אותו לחזור לכיסא הטייס, ולשלב את להט הטייס עם תושיית המכונאי. למרות שכל הפרקים נבדלים מבחינת זמן ומקום, כל אחד מסתיים בדרך הרומזת על כך שאלו לא פרקים מבודדים שקובצו יחד. בחלק הרביעי נוצר קשר - שאותו לא אחשוף - בין הפרקים הקודמים. אפשר רק לציין ששם הסרט רומז על המתחולל בו.
סדרת סרטי "הטורף" הייתה מאוד לא אחידה ברמתה. יהיה מדויק יותר לומר שאחרי הסרט הראשון רוב סרטיה היו בינוניים עד כושלים. נראה שלטרכטנברג יש רעיונות טובים בנוגע לאופן שבו ניתן להפיק מהקונספט סרטים מוצלחים. "רוצח הרוצחים" הוא לא רק מתאבן לפני יציאת "הטורף: שטח פראי" אלא הארוחה עצמה - הסרט השני באיכותו בסדרת הסרטים.