פסטיבל קאן, שייפתח היום (שלישי), נודע בקהילת הקולנוע העולמי כבמה היוקרתית והמסעירה ביותר בתבל לסרטים מקוריים, נועזים ולא פעם שערורייתיים. אבל אפשר להתבונן על האירוע התרבותי הנוצץ גם מזווית אחרת - פוליטית. ומתוך נקודת המבט הזאת ניכר כי מדובר בזירת התגוששות רוויית-יצרים של משברים בינלאומיים ופנימיים.
בשנים האחרונות, קאן מקדם יצירות ביקורתיות עזות של במאים מתנגדי-משטר אמיצים שמתייצבים נגד הממשלות בארצם, מתוך גבולות המדינה או מחוץ לה כגולים. כך גם בתוכנית השנה עם בה שולבו סרטיהם החדשים של ג'פאר פנאהי האיראני, קיריל סרברניקוב הרוסי והאחים נאסר הפלסטינים. וכך גם במקרה של נדב לפיד, שמתגורר בימים כתיקונם בפריז, ושסרטו החדש "כן!" טלטל את צוות הפסטיבל עד כדי כך שהתשובה שקיבל היא "לא". ההחלטה הסופית והמפתיעה להותירו מחוץ לתוכנית הדהימה רבים. למרות זאת, היצירה הרדיקלית של הבמאי הישראלי תוצג בריביירה הצרפתית בהקרנה מיוחדת במסגרת הנלווית של "שבועיים של במאים".
"כן" הוא סרטו החמישי של לפיד, שמאז זכייתו בדב הזהב בברלין על "מילים נרדפות" ב-2019 ובפרס חבר השופטים בקאן על "הברך" ב-2001, נכנס למועדון היוקרתי של אליטת הקולנוע הבינלאומי העכשווי. על הרקע הזה, החלטת צוות הפסטיבל לא להכליל את יצירתו החדשה בתחרות הרשמית מעוררת-תמיהה, ולפי השמועות בצרפת היא נגועה במאבקי-כוח מאחורי הקלעים. כך או כך, ההתפתחויות הללו רק מגבירות את רף הסקרנות והעניין בסרט שאת התסריט שלו החל לפיד לפני מספר שנים, ואז שכתב אותו לחלוטין בעקבות 7 באוקטובר והמלחמה שאחריו. העלילה הביקורתית הנוקבת מושפעת מהאירועים האחרונים ומתרכזת במוזיקאי ג'אז ואשתו שכדי להתפרנס מתמסרים בכל מאודם לעשירי ישראל, ואף נענים לפנייה ליצור מחדש המנון לאומי לארצם כדי לרומם את רוח האומה המצויה במשבר. בהפקה המשותפת לישראל, צרפת, קפריסין וגרמניה מככבים אמן המיצג אריאל ברונז, אפרת דור, אלכסיי סרבריאקוב, שרון אלכסנדר ורעייתו של הבמאי נעמה פרייס.
סרטו של לפיד הורחק באופן לא-צפוי ממרכז הבמה, מה שמעיד בעיקר על רמת השערורייתיות שלו, ושל התגובה השערורייתית לא פחות של הנהגת הפסטיבל לפי המבקרים בצרפת. כך או כך, לא מדובר בהחרמה על רקע אנטי-ישראלי. אולי להפך. ולראייה, "מאמה" של הבמאית אור סיני יערוך בכורה כחלק מהתוכנית הרשמית של קאן, כהקרנה מחוץ לתחרות. הדרמה מהדהדת את יצירתה הקצרה והחיננית "אנה" שזכתה בתחרות הסטודנטים של הפסטיבל ב-2015, ובכך זיכתה את סיני בכרטיס חופשי לריביירה הצרפתית לכשתוציא סרט ארוך. זה לקח עשור, אבל הנה זה קורה, גם הפעם בכיכובה של יבגניה דודינה.
בניגוד ללפיד, קיריל סרברניקוב חוזר שוב ושוב לקאן שהפכה עבורו לעיר מקלט אמנותית. הריביירה הצרפתית היא אלטרנטיבה לא רעה במיוחד בזמן הפסטיבל היוקרתי בעולם. הבמאי הרוסי מוקצה מחמת מיאוס בארצו בגלל התקוטטויותיו עם הרשויות והנשיא ולדימיר פוטין. על רקע זה פוטר מעבודתו כמנהל מכון גוגול לתיאטרון במוסקבה והושם במעצר בית באשמת גזל כספי ציבור. הוא נאלץ להגר לגרמניה שם הוא מתגורר ויוצר כיום. סרטו החדש "היעלמותו של יוזף מנגלה" הוא עיבוד לרומן של אוליביה גז, ובו הוא מלווה את המדען הנאצי מאושוויץ במסלול המילוט שלו לדרום אמריקה, כשהוא חובר בחשאי לקולגות גרמנים ומסתתר מרודפיו. ביוגרפיה מדומיינת זו של הנבל הנודע לשמצה (בגילומו של אוגוסט דאהל) עלולה לעורר גם היא שערוריה כשתוקרן מחוץ לתחרות. לא משהו שהבמאי הערמומי לא רגיל אליו.
טאריק סאלח אמנם נולד בשבדיה ושם הוא חי ויוצר, אולם הוא מעולם לא התכחש למולדתו של אביו מצרים והוא חזר אליה שוב ושוב עד שנרמז לו לא בעדינות שהוא לא רצוי יותר. הרמז הפך לחרם מוצהר בעקבות סרטו "הילד מגן עדן" שיצא נגד הממסד הדתי והפוליטי בקהיר וזכה על כך בפרס התסריט בקאן לפני שלוש שנים. אך החרם נגדו לא מונע מסאלח להמשיך לעקוץ את משטר א-סיסי עם סרטו החדש "נשרי הרפובליקה", שבמרכזו כוכב קולנוע מקומי (בגילומו של פארס פארס, שחקן הבית של סאלח) המלוהק להפקת סרט תעמולה מטעם השלטון. על המסך הוא עומד לשירות הממשלה, אולם מאחורי הקלעים הוא מסתבך ברומן עם אשתו של קצין בכיר שאמון על הצילומים.
שלא כמו סרברניקוב וסאלח, הבמאי האיראני ג'אפר פנאהי ממשיך ליצור בארצו איראן מתחת לאפם של השלטונות להם הוא מתנגד באופן מוצהר. הקולנוען, שהפך לסמל עבור תנועת המחאה האיראנית ולהשראה עבור רבים בקהילת הקולנוע הבינלאומית, עשה זאת שוב עם דרמה חדשה בשם "זו הייתה רק תאונה" שגם היא צולמה ללא אישור הרשויות, והשחקניות בו נמנעו מכיסוי ראש. האם פנאהי, שנאסר בעבר פעמים רבות, שוב יסבול על ערמומיותו ההפקתית? סביר להניח שכן, אך בניגוד לחבריו מוחמד רסולוף ("זרע התאנה הקדושה") ועלי עבאסי ("עכביש קדוש") שעזבו את איראן וזכו לתהילה בינלאומית, הוא מתעקש להמשיך וליצור בארצו. כך גם במקרה של סעיד רוסטאי שהסתבך עם משטר האייטולות בעקבות סרטו הקודם "ליילה ואחיה" שהוקרן בריביירה הצרפתית ללא אישור מהממשלה. אלא שהבמאי הצעיר העדיף הפעם ללכת בצינורות המקובלים ומגיע לקאן בתמיכת הקומיסרים האיראנים עם עוד דרמת מוסר משפחתית "אישה וילד".
גם האחים התאומים עראב וטרזן נאסר, ילידי עזה, אינם חביבים על החמאס, ולא רק בגלל המראה ההיפסטרי הפרוע שלהם (זקן יש, אבל הוא ארוך מאוד). בסרטיהם הקודמים הם הטיחו ביקורת נוקבת על ראשי ארגון הטרור ואף שמו אותם ללעג. הם כמובן מתנגדים עזים לכיבוש הישראלי, אבל מורשת ההתנגדות הפלסטינית אינה זוכה לתהילה בדרמות הציניות שלהם, וכך גם במקרה של קומדיית האקשן שלהם "היה היה בעזה" שתוקרן במסגרת "מבט מסוים" של קאן.
העלילה מגוללת את סיפורם של שני עבריינים שזוממים להבריח סמים בכדורי פלאפל, מה שמעמיד אותם בעימות אלים שיוצא מכלל שליטה עם איש חמאס מושחת שרודף אותם. הסרט כמובן הופק מחוץ לעזה בארץ מגוריהם צרפת. כך גם במקרה של ספיידה פארסי, גם היא גולה איראנית, שמצאה חיים חדשים בצרפת. ביצירתה הדוקומנטרית "קח את נשמתך בידך ולך" היא מראיינת את פאטמה חסונה, צעירה עזתית חייכנית שמתארת בשיחות וידאו את ההתרחשויות בעזה והשלכותיהן על חייה האישיים. יום אחרי שהתבשרה באפריל האחרון על קבלת הסרט למסגרת Acid הצדדית בקאן, נהרגה חסינה בהפצצת ביתה.
עזבו פוליטיקה בינלאומית, מה יש לפסטיבל קאן להציע לחובבי הקולנוע האיכותי? ובכן, השנה יותר מתמיד נראה שלהיטים אמריקנים של במאים וכובים הוליוודים מוזמנים לריביירה הצרפתית, ממנה הם הוגלו באופן מוצהר, על מנת למנוע ג'נטרפיקציה תרבותית. טום קרוז ישוב העירה עם הקרנה מיוחדת של "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי", שנתיים אחרי שקיבל פרס מיוחד וכיבד בנוכחותו את בכורת "אהבה בשחקים: מאווריק".
גם התחרות גדושה בסרטים מסחריים כמו "אדינגטון" של ארי אסטר בכיכובם של חואקין פיניקס, פדרו פסקל ואמה סטון, The History of Sound של אוליבר הרמנוס עם פול מסקל וג'וש או'קונור, Die, My Love של לין רמזי עם ג'ניפר לורנס, רוברט פטינסון, סיסי ספייסק וניק נולטי, The Mastermind של קלי רייכרט עם ג'וש או'קונור (שוב), אלנה היים וג'ון מג'ארו, ו-Nouvelle Vague של ריצ'רד לינלייקטר על קורותיו של ז'אן לוק גודאר, עם גיום מרבק כקולנוען הצרפתי המהולל וזואי דויטש כשחקנית ג'ין סיברג.
כמובן שגם ווס אנדרסון מגיע לביקור עם הקומדיה The Phoenician Scheme, ואיתה כרגיל שלל כוכבים, בהם בניסיו דל-טורו, טום הנקס, ריז אחמד, סקרלט ג'והנסון, ג'פרי רייט, בנדיקט קאמברבץ' וגם ביל מאריי - בנוהל. וגם ספייק לי יחזור לקאן עם הקרנה מחוץ לתחרות של העיבוד העדכני שלו ל"גבוה ונמוך" של אקירה קורסאווה מ-1963 עם דנזל וושינגטון, ג'פרי רייט והראפרים אייס ספייס ואסאפ רוקי. אית'ן כהן השתלב במסגרת החצות של הפסטיבל בנפרד מאחיו ג'ואל עם קומדיית הפשע הנשית Honey Don't! בכיכובן של מרגרט קוואלי ואוברי פלאזה.
אם לא מספיק לקהל בקאן כוכבים הוליוודים על המסך, הם יקבלו כמה מהם מאחורי הקלעים כבמאים, לפחות במסגרת מבט מיוחד שם יוקרנו שלוש בכורות בימוי של שלושה שחקנים נערצים: "אלאנור הגדולה", דרמה יהודית ניו-יורקית בהובלתה של ג'ון סקוויב בת ה-95 שביימה סקרלט ג'והנסון, וכן "קיפוד ים" של האריס דיקינסון על חסר בית בריטי, ו"הכרונולוגיה של המים" של קריסטן סטיוארט - עיבוד לאוטוביוגרפיה של לידיה יוקנוביץ' שמצאה גאולה בחייה ככותבת, שחיינית ומורה.
