חיים יבין היה וולטר קרונקייט של הטלוויזיה הישראלית. הוא היה שם כשהיא רק התחילה לשדר, הוא הגיש את מהדורת "מבט לחדשות" בקול סמכותי ואמין, והיה נוכח כמעט בכל אירוע חדשותי גדול שעיצב את ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. עם הידיעה על לכתו, חזרנו לרגעים הטלוויזיונים הגדולים שהגדירו את הקריירה העשירה שלו - וליוו את חיינו לאורך עשורים רבים.
שידור החדשות הראשון, אוגוסט 1968
השידור הראשון של מהדורת חדשות שנקראה "מבט חדשות היום בארץ ובעולם". חיים יבין, בן 35 עם פני תינוק, פתח את המהדורה במה שיהפוך לסימן ההיכר שלו במשך עשרות שנים: קול עמוק, מבט רציני, כריזמה שקטה. הכותרות הראשונות של המהדורה שנמשכה 20 דקות עסקו בחטיפת מטוס אל על לאלג'יריה, מלחמה וברעב בביאפרה, שיחות בין ברית המועצות לצ'כוסלובקיה ופתיחת עונת אופנת הסתיו בלונדון ופריז. "נושאים אלה ואחרים נגיש במסגרת המגזין הראשון של הטלוויזיה הישראלית", אמר יבין.
חיים יבין בשידור החדשות הראשון בערוץ הראשון
(צילום מסך, באדיבות כאן)
משדר הבחירות, מאי 1977
יבין היה שליח רשות השידור בארצות הברית בין 1971 ל-1974, ולאחר מכן חזר להגיש את "מבט לחדשות", הישר לתוך מה שיהפוך כנראה לרגע הזכור ביותר מהקריירה שלו - הובלת משדר בחירות 1977. זו היתה הפעם הראשונה בה נערך מדגם קלפיות טלוויזיוני - "לקחנו סיכון לא קטן", אמר יבין, "ובמבצע פרטי משלנו ננסה לחזות את בחירות 77'". המדגם התברר כמדויק להפליא והבהיר כי בפעם הראשונה מאז קום המדינה ניצחה מפלגת מחל, היא הליכוד, את מפלגת המערך. "גבירותיי ורבותיי, זה לא פחות ממהפך, מהפכה חלה בישראל", אמר יבין וטבע ביטוי נצחי.
למרות הרצינות והאמינות של יבין, הוא לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות אפילו סתם בהבעות פנים קטנות, מה שהכניס אותו לפעמים לצרות. אחרי שפעם אחת הרים גבה במהלך דיווח שהיה קשור בליכוד, התחוללה סערה שלמה. יבין טען שמדובר היה בסך הכל בתגובה ספונטנית לתקלה טכנית באולפן, אבל ראש הממשלה מנחם בגין לא שכח ולימים אמר כי ״פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן“.
ביקור סאדאת, נובמבר 1977
חצי שנה אחרי שמנחם בגין הקים ממשלה היסטורית, הגיע נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לביקור היסטורי עוד יותר. יבין הוביל מבצע שידורים ישירים חסר תקדים מבחינת הטלוויזיה הישראלית, שליווה את סאדאת מהנחיתה בנתב"ג ועד לנאום המכונן בכנסת. מאוחר יותר סיפר יבין על גודל ההלם בציבור ובקרב התקשורת מהגעתו של אויב מלחמת יום הכיפורים לישראל, אירוע שדרש מהעיתונאים לשים את עצמם בעמדת צופים כדי להעביר את ההיסטוריה בזמן אמת.
רצח רבין, נובמבר 1995
יבין הוביל באולפן את שידור ליל רצח ראש הממשלה יצחק רבין. בדרכו הרגועה הוא ניסה לברור בין מידע אמין לשמועות, אבל ככל שנקפו הדקות והיה ברור כי רבין מת, אפשר היה לראות אותו מתקשה למצוא מילים. "אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו קצת", אמר יבין כשהגיעה ההודעה הרשמית, וגם בהמשך לא הצליח לומר את המלים "מת" או "נרצח", ובקול חנוק אמר למצלמה: "ראש הממשלה יצחק רבין אינו עוד בין החיים".
מהדורת "מבט" האחרונה, ספטמבר 1997
כמה חודשים אחרי שקיבל את פרס ישראל, עזב יבין את הערוץ הראשון ועבר לערוץ 2, אחרי שהנהלת רשות השידור הציעה לו חוזה להמשך הגשת מהדורת "מבט" בלבד. יבין רצה לצאת לשטח ולביים סרטי תעודה ותחקירים. במהדורה האחרונה שלו העביר את הלפיד למחליפתו, גאולה אבן בת ה-25, שאמרה לו: "למרות שאתה עוזב, אתה תמיד תהיה הראשון בערוץ הזה".
פרישה סופית, פברואר 2008
ב-1998, פחות משנה אחרי שעזב, חזר יבין לערוץ הראשון, בעיקר בכלל כשלון תוכנית התחקירים "הערב החמישי" שהוביל בקשת, והצעה מפתה של המנכ"ל החדש של רשות השידור אורי פורת. החוזה החדש שלו שילב את הגשת "מבט" עם אישור מיוחד להפיק ולביים מספר סרטים דוקומנטריים עצמאיים בשנה. קשת שיחררה אותו מהחוזה המקורי, ויבין חזר לכיסא שתמיד היה שלו ונותר עליו עד 2008. ב-20 בפברואר הוא פרש סופית עם מהדורה אחרונה שבה נפרדו ממנו בערך כל הפוליטיקאים ואנשי התקשורת בישראל.
בנימין נתניהו, עוד כשהיה באופוזיציה, נפרד מיבין כשפרש מהגשת "מבט" ב-2008 ופתח בהלצה: "זו אגדה. חיים יבין איננו בן 75, הוא בן 44. הוא יהיה פה עוד 30 שנה לפחות. והוא יגיש ערב-ערב את 'מבט'. הרי כל אחד יודע את זה. לכן אני מקבל את כל ההטיה הזו והולכת השולל הזו. חיים הוא נדבך יסוד בחיינו, לא ייתכן שהוא סתם ייעלם, ודאי לא ייעלם".
לאחר מכן, יבין המשיך לעשות סרטים דוקומנטריים, לימד תקשורת וב-2018 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "עובר מסך".
