לא פשוט להמשיך ולחלוב את הקונספט של סדרת ספרי "משחקי הרעב". הסופרת סוזן קולינס כתבה טרילוגיה (2008-2010), והיא עובדה לארבעה סרטים מצליחים – "משחקי הרעב" (2012), "התלקחות" (2013), ושני חלקי "עורבני חקיין" (2014-2015). בתום הסרט הרביעי המהלך היה שלם: קטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס) ופיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון) מיגרו את שלטון האימים של קוריולאנוס סנואו (דונלד סאתרלנד, שהלך לעולמו ב-2024), ועצרו את שפיכות הדמים של משחקי הרעב השנתיים. לא מעט דקות של דיסטופיה קולנועית וכ-4.2 מיליארד דולר הכנסות. בעולם עם תרבות פופולרית קצת פחות חמדנית זה היה אמור להספיק.
״משחקי הרעב: זריחה על האסיף״ - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
אבל קולינס לא שקטה על שמריה, ולכן החלו לצאת גם ספרים בסדרת פריקוול. הראשון שבהם "בלדה לנחשים וציפורי שיר" (2020) עובד לסרט ב-2023. עלילתו התרחשה 64 שנים לפני אירועי הספר/סרט הראשון בסדרה, והתמקדה בקוריולאנוס סנואו כאדם צעיר, שעדיין מפגין מידה של רגש אנושי, עד הפיכתו (הלא ממש משכנעת) למפלצת שעושה את צעדיה הראשונים לעבר השליטה בפאנם. קולינס עשתה עימנו חסד, וסיימה את המהלך בספר בודד - בשונה מטרילוגיית פריקוול כמו זו שליוותה את הפיכתו של אנקין סקיווקר לדארת' ויידר.
תקציב ההפקה של "בלדה לנחשים וציפורי טרף" היה יחסית צנוע, וההכנסות המאכזבות היו חצי מאלו של "עורבני חקיין - חלק 2". ייתכן שזו הייתה העלילה שמובלת על ידי דמות אפלה שעוברת תהליך שאחריתו ידועה. ייתכן שהצופים החלו להתעייף מהאלמנטים המוכרים, וחוסר עניין ב"מיתולוגיה" של הסדרה. מה שבטוח הוא שסרט הפריקוול הנוכחי, עיבוד לספר "זריחה על האסיף" (2025), יצטרך לעשות את הדברים אחרת.
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
קצת יותר מוצלח. מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הטיזר הראשון ל"משחקי הרעב: זריחה על האסיף" (The Hunger Games: Sunrise on the Reaping) הסתיים בקולו של וודי הרלסון, מי שגילם את דמותו של המנטור היימיטץ' אברנת'י בעיבודים לטרילוגיה המקורית, עם ההבטחה "אני חושב שהמשחקים האלה יהיו שונים". רמז עבה לכך שהדמות האהודה תחזור הן כגרסה צעירה של דמות אהודה, ואולי אף בגילומו של וודי הארלסון עצמו. מי שקרא את הספר של קולינס יודע היטב אלו שחקנים מארבעת הסרטים הראשונים יחזרו (ומה מידת ההיקף של חזרתם). אמנע מלהתייחס לכך בביקורת.
"זריחה על האסיף" חוזר לתקציב הפקה משמעותי (בין 170 ל-200 מיליון דולר), ומציג לא מעט דמויות שכבר הכרנו את הגרסאות המאוחרות שלהן. זוהי מהדורה מספר 50 של משחקי הרעב, כ-24 שנים לפני אירועי הסרט "משחקי הרעב". יש רמיזות רבות לאלמנטים מארבעת הסרטים הראשונים לצרכי ריצוי המעריצים (Fan Service). הבמאי פרנסיס לורנס, מי שביים את כל סרטי הסדרה מאז "התלקחות", חוזר. את העיבוד כתבו התסריטאים בילי ריי (בעבר עיבד את "משחקי הרעב") ומייקל לסלי (תסריטאי-שותף ב"משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר"). התוצאה קצת יותר מוצלחת מהפריקוול הקודם, אבל נותרת בגבולות האיכות הבינוניות המוכרות.
היימיטץ' הצעיר (ג'וזף זאדה), הוא בן 16 המתגורר במחוז 12, בחברת משפחתו ואהובתו לנור דאב ביירד (וויטני פיק). בניגוד לדמות המבוגרת והמובסת שנכיר בעתיד, זהו צעיר מלא חיים, בעל השקפת עולם עצמאית ואמונה באפשרות של שינוי. במהלך טקס האסיף הוא מתערב ומנסה להגן על אחרים, והדבר מוביל לבחירתו כמשתתף במשחקים. לצדו נשלחים שלושה צעירים נוספים ממחוז 12, שהבולטת בהם היא מייזילי דונר (מקנה גרייס), שברשותה סיכה מסוימת שעוד תהפוך לסמל חשוב באירועים עתידיים. היימיטץ' מגיע לקפיטול כשהוא אינו מתכוון להשלים עם הגורל שנכפה עליו.
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
וודי הרלסון צעיר. מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
זאדה נכנס לתפקיד שגילם וודי הרלסון, והאתגר שלו אינו לחקות את סגנון המשחק של קודמו, אלא ליצור תהליך אמין בדרך לאלכוהוליסט מובס. היימיטץ' הצעיר מעוצב כאידיאליסט, גם אם הוא ללא הכריזמה הפרועה של הרלסון. גם דמויות אחרות נבחנות דרך הפער בין הגרסה הצעירה למבוגרת. אל פאנינג מגלמת את אפי טרינקט (לעתיד נציגת הקפיטול שממונה על מחוז 12) בחיקוי לדמות שאותה גילמה אליזבת בנקס.
גם מאיה הוק היא וויירס, גרסה צעירה לדמות של מנצחת עבר במשחקים שהופיעה ב"התלקחות" (משחקי הרעב מהדורה 75) בגילומה של אמנדה פלאמר. קלווין הריסון ג'וניור מגלם את הגאון הטכנולוגי ביטי לאטייר, דמות שהופיעה ב"התלקחות" ושתהיה קריטית למרד ב"עורבני חקיין", ושגרסתה העתידית גולמה על ידי ג'פרי רייט. לילי טיילור נכנסת לתפקיד מאגס פלנארקי - אותה מתחרה קשישה שמקריבה את עצמה ב"התלקחות" ושגולמה על ידי לין כהן.
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
עוד וריאנט של פרסונת המתחכם הסרקסטי. מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
קירן קאלקין מגיע גם הוא, בעוד וריאנט של פרסונת המתחכם הסרקסטי, ומחליף את סטנלי טוצ'י כמנחה המשחקים, סיזר פליקרמן. ג'סי פלמונס הוא הדמות החמקמקה ורבת האינטרסים פלוטארך הוונסבי, לעתיד המפיק הראשי של המשחקים, והתפקיד המזוהה שפיליפ סימור הופמן (שמת במהלך צילומי "עורבני חקיין"). רייף פיינס הוא גרסה מאובנת וקרה של הנשיא סנואו, הדמות שגילם דונלד סאתרלנד המנוח בסדרה המקורית. בשונה מהם גלן קלוז מגלמת דמות חדשה: דרוסילה סיקל, נציגת הקפיטול האחראית הנוכחית על מחוז 12, קריקטורה גרוטסקית של נשיות מצועצעת ואכזרית שנדמה כי קלוז מתענגת על יצירתה.
הבעיה המבנית המרכזית היא הניסיון לדחוס סיפור עתיר דמויות, התרחשויות וקווי עלילה לסרט שאורכו 158 דקות. התסריט נע במהירות בין אירועים, דמויות ומזימות, מבלי להעניק לרבים מהם את הזמן הדרוש להתפתחות. חציו הראשון מרגיש כהקדמה ארוכה למשחקים, ואילו חלקים מההתרחשות בזירה מתקשים ליצור רצף דרמטי ברור. גם המניעים של קבוצות המתנגדים למשטר אינם תמיד מובנים דיים. התוצאה היא סרט ארוך להפליא, שלא כל אורכו מוצדק מבחינה דרמטית.
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
עלילה דחוסה מדי. מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
המשחקים עצמם מתקיימים בזירה מלאכותית המשלבת נוף פסטורלי לכאורה עם שלל מלכודות קטלניות: בעלי חיים מכניים, פרפרים חשמליים, ציפורים תוקפניות ומכשולים סביבתיים שנועדו להפוך כל ניסיון הישרדות למאבק בלתי צפוי. מכשולים אלו נשענים על אפקטים ממוחשבים ולא אמינים במיוחד, ואינם מצליחים ליצור את המתח המצופה. הסרט גם מתקשה להעניק עוצמה מספקת לעימותים בין המתמודדים. דווקא במקום שבו אמורה להתבטא האכזריות האנושית של המשחקים, מתקבלת לא פעם תחושה של אקשן דיגיטלי גנרי.
הסרט מדגים היטב את הפרדוקס המרכזי של סדרת ״משחקי הרעב״, ואולי של הקולנוע ההוליוודי שעוסק בדיסטופיות אלימות. כיצד הופכים סיפור על משטר המקדש אכזריות, ועל ילדים הנשלחים להרוג זה את זה לעיני מיליוני צופים, לבידור המיועד לקהל רחב? כיצד ניתן להציג אלימות קיצונית ברמת העלילה, ובה בעת על דירוג PG-13 המאפשר לבני נוער לצפות בסרט? התשובה נמצאת בפער בין האכזריות של האלימות ברמת המידע העלילתי והאופן הנקי והמרומז שבו היא מוצגת. במהלך הצפייה ניתן לחוות מידה של שעשוע לא מכוון בכל המחשה נוספת של פער זה.
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
עדיין מצליח לעורר מחשבה. מתוך "משחקי הרעב: זריחה על האסיף"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
״זריחה על האסיף״ אינו נטול-עניין, ויש בו כמה הופעות טובות ורגעים שבהם העולם הדיסטופי של קולינס עדיין מצליח לעורר מחשבה (למשל בהקשרים של מניפולציות על הדימוי התקשורתי). אבל קשה להשתחרר מהתחושה שהסדרה ממחזרת. במקום להעמיק את הרעיונות הפוליטיים והמוסריים זה בעיקר עוד סיבוב של טקסים, תלבושות, משחקים ומרד. כנראה שנמשיך לקבל סבבים דומים של משחקים אלו, עד שהקהל יחסל אותם בזירת ההכנסות הקופתיות.