לפני שנים אחדות, הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון חיפש לסרטו "קיץ 85" שחקן צעיר שיגלם חובב גברים יהודי וישתתף בסצנות סקס לוהטות. "כשליהקתי את הסרטים הראשונים שלי, שחקנים אמרו לי: 'אני לא יכול לשחק תפקיד של הומו'", סיפר אוזון. "אבל לקראת 'קיץ 85' כבר שאלתי: 'יש לך בעיה עם לנשק גברים?' והם אמרו לי שלא. צעירים היום מאוד זורמים, אין להם את המעצורים שהיו לשחקנים מבוגרים יותר. עבורם זה מאוד פשוט". אוזון בחר בבחור צעיר בשם בנז'מין וואזן, שהפך במהרה לשחקן הכי לוהט, מדובר ומסקרן בקולנוע הצרפתי העכשווי.
וואזן מאשר את טענת אוזון לגבי הדור המשוחרר והלא מקובע, שהוא מייצג. "יש המון דברים רעים בחברה שלנו ובדור שלנו, אבל אחד הדברים הטובים הוא שלא אכפת לנו אם אתה סטרייט, הומו, טראנס או פלואידי", הכריז וואזן בריאיון זום ל-ynet. "גם לא אכפת לנו מהגיל. אם אתה רוצה לצאת עם בחור או בחורה בני חמישים, זה לא מזיז לנו".
ואכן בסרט "אשליות אבודות", שהתחרה בשנה שעברה בפסטיבל ונציה ומגיע אלינו סוף סוף, לוסיאן, בגילומו של וואזן, מנהל קשר רומנטי עם ברונית (אותה מגלמת ססיל דה פרנס) מבוגרת ומיוחסת ממנו בהרבה. "האמת שבחיי הפרטיים לא אכפת לי מפער גילים. יפה בעיניי האפשרות לקבל אהבה גם ממי שמבוגר ממך ויכול להעניק לך מהניסיון שלו. אחרי שאתה מבלה חמש שעות בזרועותיה של ססיל דה פרנס אתה מבין קצת יותר מה זו אהבה", אומר וואזן ופורץ בצחוק. "אחרי 'אשליות אבודות' הבנתי שהסרטים הכי גדולים תמיד מתחילים באהבה".
אשליות אבודות - טריילר
(.)
וואזן מעיד שאין לו בעיה בצילומי סצנות סקס. גברים ונשים כאחד. "מדהים בעיניי להתאהב בערב רב של אנשים, וכשיש לפניך שחקנים ושחקניות נהדרים שנותנים לך את כל כולם, גם אני נותן להם את כל מה שיש לי להציע. כשחולקים אהבה כזו, גם אם היא לא אמיתית, זו עדיין אהבה - כך שאני נהנה מהסצנות הללו. הייתי שמח לעשות סרטים רומנטיים כל הזמן, ממש מגניב לעבוד עליהם".
"אני לא רוצה להיות מפורסם"
"אשליות אבודות", שביים קסבייה ג'יאנולי הוא עיבוד לרומן של הסופר והמחזאי הצרפתי אונורה דה בלזק, שנכתב בין השנים 1837 ל-1843 ומשתייך למכלול היצירה של בלזק שזכה לשם "הקומדיה האנושית". במרכז העלילה ניצב לוסיאן, משורר יפה תואר, מוכשר ושאפתן מרקע עני שיוצא מהפרובינציה כדי לכבוש את פריז, שם הוא כובש נשים ומתקרב לחוגי העיתונאים והתיאטרון.
הסיפור של בלזק לדעתו של וואזן רלוונטי גם היום וכך גם התובנה שהוא התבסס עליה בכתיבתו, "הוא הצליח לצייר את התקופה בה הוא חי, אבל בצורה שעדיין מרגישה אקטואלית גם מאתיים שנה לאחר מכן, זה דורש כישרון אמיתי. הוא הבין למשל שכסף זו הדת החדשה - הוא הראשון בסדר העדיפויות וכולם נושאים את העיניים לכסף". על העיבוד לסרט החדש הוסיף: "זה גם מה שקסבייה רצה להעביר - הוא רצה לתת כבוד לטקסט המקורי, אבל גם להכניס לסרט אלמנטים שיאפשרו לקהל להתחבר אליו. לסייע לסרט להיות נגיש יותר לאנשים שחיים היום".
4 צפייה בגלריה
לתת כבוד לטקסט המקורי, אבל גם לאפשר לקהל להתחבר אליו. מתוך "אשליות אבודות"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב )
השחקן הצעיר (25) מעיד על עצמו כי הוא מזדהה עם דמותו של לוסיאן. "מה שמשך אותי בו זה שהוא כל כך קרוב למי שאני. הוא אומן צעיר, בדיוק כמוני, והרגע שהוא עובר לפריז למשל ומנסה למצוא את עצמו ולהראות לכולם מה הוא יכול לעשות זו בדיוק החוויה הנוכחית שלי בפריז", הוא מספר. גם קסבייה ראה את הדמיון בין הדמות למי שמגלם אותה. "הוא סיפר לי שההפקה שקלה ללהק לתפקיד כל מיני שחקנים צרפתים מפורסמים, אבל הוא רצה מישהו לא מוכר מאוד, כדי שהקהל יבין כמה קשה להיות שחקן צעיר שמבקש למצוא לו מקום בתעשייה. מעבר לזה, הדמות של לוסיאן נאיבית, ומגניב לשחק את הנאיביות הזו - כשאתה צריך לפתוח את העיניים לרווחה ולהאמין להכול".
בסרט בולט במיוחד נושא המבקרים ואנשי התיאטרון המושחתים באותה התקופה, כששאלנו את וואזן על היחס שלו עם מבקרי הקולנוע כיום הוא הסביר כי "אין לי מערכת יחסים איתם. אני לא קורא שום דבר שמתפרסם עליי. הכתבות אומנם מסבות גאווה למשפחה שלי, אבל אני לא קורא אותן כי אני לא רוצה לשמוע מאף אחד מהצדדים - לא את הטוב ולא את הרע. אני חושב שאומן צריך להאמין בעצמו. משמעות היות האדם אומן היא חוסר קונפורמיות - אל לך לנסות לעשות את מה שהמבקרים רוצים ממך. כך עושים כל האומנים שאני מעריץ".
עוד בנושא קולנוע:
וואזן, שזכה בפרס סזאר (המקביל הצרפתי לאוסקר) לשחקן המבטיח ביותר על הופעתו ב"אשליות אבודות" נמנע לא רק ממבקרים וממבקרות, אלא גם מקפיד לשמור מרחק מטורי הרכילות ומהרשתות החברתיות. "אני לא רוצה להיות מפורסם, אני רוצה לשמור על החיים שלי כפי שהם. מבחינתי החיים שלי חשובים יותר מהקולנוע, בזה אני בטוח".
"אין לי אינסטגרם. אני משתמש במדיה חברתית אחת, אבל לא תחת שמי האמיתי ורק עבור חברים ומשפחה בגלל שזה מקל לדבר עם מי שאין לו וואטסאפ. אני גם לא עושה הרבה צילומים למגזינים או ראיונות." הוא מספר, "אני מראה רק את מה שאני עושה בפן המקצועי, כך שאנשים לא באמת 'מכירים' אותי - ואני רוצה לשמור על זה ככה. מבחינתי שחקן אמור להיות 'מסתורי' - אתה חייב לגרום לבמאים לחלום עליך כדמויות שונות. אני לא רוצה שהם יכירו אותי בפן האישי".
לשחקן המבטיח והממריא חשוב גם לגוון. "אני לא רוצה לשחק את אותן הדמויות בכל סרט. לדעתי זה יהיה עקר מתוכן לתת את אותו הביצוע, זה יהיה סטריאוטיפי והקהל לא יאהב את זה כי זה לא מכבד", לכן הפרויקטים הבאים שלו הם תפקידים שלא התנסה בהם קודם. "צילמתי לאחרונה סרט עם מרינה פויס, שצולם כולו ברכב - העלילה מספרת על טיול באוטו שאורך שבוע. זה יהיה מגניב. זאת אגב הקומדיה הראשונה שלי, כך שאני מנסה ללמוד את הקצב של הז'אנר. אחרי הפרויקט הזה עשיתי סרט עם אנדרה טשינה על חייל שנפצע במאלי ושוכח הכול".
ומה עם הוליווד?
"אני רוצה לגלות הכול. להתבונן ולגעת. לעבוד עם הבמאים הכי טובים שיש. קיבלתי הצעות לפרויקטים מארצות הברית ומאנגליה, אז אני עובד על האנגלית שלי. בשנה שעברה לא הייתי יכול לענות לך באנגלית אפילו, כך שאני משתפר. אבל אני צריך להשתפר עוד, כי אני לא רוצה להיות הבחור הצרפתי המוזר, שהתפקיד שלו בסרט הוליוודי יסתיים בלומר 'בגט'".
וואזן מעיד על עצמו גם שהוא היפראקטיבי. "בתקופת הקורונה והסגרים נשארתי בבית, אבל בגלל שאני היפראקטיבי אני תמיד רוצה לעשות משהו - אז התחלתי להתעסק בצילום, בציור, בכתיבת שירה ותסריטים. אני יודע שבינתיים אני חייב להיות שחקן כי התחייבתי לסיים את הפרויקטים שאני כבר עובד עליהם ולעשות את המיטב, אבל אני לא חושב שאהיה רק שחקן בחמישים השנים הבאות. אני רוצה לעשות עוד המון דברים - יש יותר מדי תחומים באמנות שאני רוצה לחקור".
