פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים הוא מהפסטיבלים היותר חביבים עליי. שנים אני מגיע למופעיו, וגם היום, 27 שנים מאז נולד, עדיין לא נס ליחו. הפסטיבל הזה, בניהולו האמנותי של אפי בניה הראוי לכל שבח, מצליח גם בימי החרם האלה להביא אורחים בינלאומיים ממרוקו, הודו ויוון, לצד הפקות בכורה ישראליות מקוריות, רובן ביוזמת הפסטיבל.
למעשה מאז שנוסד, מילת המפתח של הפסטיבל הזה היא חיבורים: חיבורי ז'אנרים מוזיקליים (מזרח ומערב), חיבורים בלתי-שכיחים בין יוצרים וחיבורי טקסטים למוזיקה מקורית, והכול תחת המטרייה המוזיקלית של המזרח הקרוב והים התיכון.
מופע הפתיחה (שנערך ביום חמישי האחרון, ושוב בשישי בצהריים), מגלם בדיוק את רעיון החיבור: דודו טסה והגיטריסט והמלחין ג'וני גרינווד (רדיוהד, דה סמייל) עם אנסמבל גדול של אמנים יהודים וערבים.
הזיווג המוזיקלי הזה החל כאשר גרינווד (שנשוי לאמנית הישראלית שרונה קטן, שמוצאה עיראקי ומצרי, והוא בעצמו בעל זיקה למוזיקה של המזרח התיכון) התארח בנגינת גיטרה בשיר "איזה יום" באלבום "בסוף מתרגלים להכל" של טסה מ-2009.
ב-2017 שיתוף הפעולה עלה מדרגה כאשר דודו טסה והכוויתים נבחרו לחמם את להקת רדיוהד בסיבוב ההופעות שלה בארצות הברית. בשלוש השנים האחרונות השניים פועלים ממש כצמד יוצרים מוזיקלי קבוע. הם הוציאו ב-2023 את האלבום המשותף Jarak Qaribak ("שכנך הוא קרובך", جارَك قريبَك) בהשתתפות זמרים ומוזיקאים מרחבי המזרח התיכון, שכלל בין השאר ביצועים מחודשים לשירי אהבה ערביים קלאסיים בצד שירים מהפרויקט המשותף שלהם, ומאז הופיעו עם שירי הפרויקט בהזדמנויות שונות.
חזון מוזיקלי מדויק לפסטיבל. דודו טסה ג'וני גרינווד במופע Jarak Qaribak, מתוך פסטיבל העוד
(צילום: גיא זגרון)
פתיחת הפסטיבל עם הפרויקט של טסה וגרינווד חורגת מהמודל שכבר התמסד - לפתוח את הפסטיבל עם מופע בכורה מקורי. אבל המופע הזה מציג חזון מוזיקלי שתואם בדיוק את הקונספט של פסטיבל העוד - פיוז'ן תרבותי מזרחי-מערבי - ולכן לגמרי ראוי לפתוח איתו.
המופע מבוצע כולו בשפה הערבית, והשירים עוסקים באהבה על געגועיה ותחלואיה, ומקצתם שירים של האחים סלאח ודאוד אל-כוויתי (דאוד הוא סבו של טסה), ממייסדי המוזיקה העיראקית המודרנית במחצית הראשונה של המאה ה-20.
החיבור של טסה וגרינווד הוא שילוב סגנוני של מוזיקה מזרחית עם רוק ואלקטרוניקה. טסה מביא את העיבודים האוריינטליים, וגרינווד מביא את הטאץ' הניסיוני, גיטרות ייחודיות ומניפולציות סאונד. והתוצאה מרתקת: את הערב פתח טסה, בקול מכשף, ב-الهجر - "אל-הג'ר" (הנטישה, העזיבה) - שיר של האחים סלאח ודאוד אל-כוויתי. זו קינה מכמירת לב על קשר מאכזב בעקבות נטישה של אדם אהוב. קינה אך גם השלמה מפוכחת והבנה שהנטישה היא מחמת אופיו של הנוטש. ביטוי מפתח שחוזר בשיר كلمن يسوگه حليبه (כֻּלְמַן יִסוּגַה חַלִיבַּה) - כל אחד מובל על-ידי החלב שינק. המקור בפתגם עיראקי שאומר בפשטות: כל אחד נוהג לפי דרכו, תשלים עם זה.
"כל אחד נוהג לפי דרכו, תשלים עם זה". משתתפי המופע Jarak Qaribak, מתוך פסטיבל העוד
(צילום: גיא זגרון)
שיר אהבה הפוך בדיוק הוא يا هلا بالضيف – "יא האלא בל-דיף" (ברוך הבא האורח), של הזמרת הלבנונית סמירה תופיק. זהו שיר בז'אנר הבדואי-לבנוני העממי, הנפוץ מאוד בחפלות, וכל עניינו געגוע עמוק וציפייה לאהוב. בלי קשר לכמה זמן הוא נעדר, הגעגוע אליו רב. וכאן קוראת האהובה: ردك من طول غيابك (רַדַּכּ מִן טוּל גִֿיָאבַּכּ) - המענה שלך (מגיע) אחרי היעדרות (כה) ארוכה. את השיר הזה שרה ג'יאנה נדאף - זמרת מעולה מנצרת שמתמחה בטרב ערבי אוריינטלי ובקלאסיקות מצריות, והופיעה כסולנית עם מיטב התזמורות המזרחיות בארץ.
נדאף, וסולן נוסף בשם קראר אל-סעדי - זמר עיראקי שחי באוסטריה – הם חלק מהפרויקט העצום הזה, ולצידם של טסה וגרינווד עלו על הבמה עוד כ-15 זמרים ונגנים.
גדולתו של הפרויקט הזה היא בעיבודים האינסטרומנטליים, המורכבים והחכמים - כולל קטעי סולו נהדרים של טאר, חליל, טרומבון וקאנון. אלה יצרו סינתזה מושלמת של מזרח-מערב. אבל עיקר גדולתם, לטעמי, שהצליחו להפוך שירים ערביים, מקצתם בני כ-100 שנים, לשירים עכשיוויים לגמרי. היה זה מופע סוחף ומעניין מאוד מוזיקלית.
מופע סוחף ומעניין מאוד מוזיקלית. דודו טסה ג'וני גרינווד במופע Jarak Qaribak, מתוך פסטיבל העוד
(צילום: גיא זגרון)
הפסטיבל נמשך עד 12 בנובמבר בתיאטרון ירושלים, בתיאטרון החאן ובבית הקונפדרציה. בין המופעים שעוד לפניו: הזמר היווני הוותיק באביס צרטוס בערב של רבטיקו וסמירנאיקה; מפגש של שלושה מאסטרים מהמוזיקה ההודית הקלאסית, ובהם חלילן הבנסורי ראקש צ'אורסיה; חמישה זמרים ממרוקו בהובלת אנאס בלהאשמי, לצד פייטנים ישראלים והתזמורת האנדלוסית הישראלית; ומחווה לאהובה עוזרי במלאת עשור למותה, בעיבודיו של אבי בללי. את הפסטיבל תחתום טיפקס עם אנסמבל החפלה וההורה, במופע שנתפר במיוחד לפסטיבל, בין חפלה להורה ובין מימונה לדיסקו. מובטחות גם הפתעות. אינשאללה.
