מהפכת ה-AI המתקדמת בקפיצות נחשוניות מאפשרת לכל אחד מאיתנו לקחת קטע מצולם ולהמיר אותו לשלל סגנונות אנימציה. באופן דומה, אפשר גם לעשות את הדבר ההפוך - לקחת דמויות מצוירות ולהמיר אותן לצילום פוטו-ריאליסטי. זו הדרך הטובה ביותר להבין את הפעולה הטכנית שאפשרה את יצירת "הדרקון הראשון שלי" (How to Train Your Dragon) גרסת הלייב-אקשן לסרט האנימציה האהוב מ-2010. יש להדגיש-– זה לא מה שיוצרי הסרט עשו בפועל: הסרט עלה סכום לא מבוטל של 150 מיליון דולר ואין, למיטב ידיעתי, תוכנת AI שמסוגלת לבצע המרה בהיקף ובאיכות המוצגת בסרט. אבל בהחלט יכול להיות שתוך פחות מחמש שנים ההמרה ל"לייב אקשן" הייתה נעשית "ללא מגע יד אדם" ובשבריר מהעלויות הנוכחיות.
"הדרקון הראשון שלי" - טריילר
(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
עיבוד הלייב-אקשן ל"דרקון הראשון שלי" נשאר נאמן ב99% למקור. מבין הסרטים הרבים שביצעו המרות דומות זוהי הדוגמה הקיצונית ביותר להמרה שאין בה כל שאיפה להשיג דבר שונה ו/או משופר ביחס למקור. למעשה, יש סיכוי שאם תראו לילדים גרסה ערוכה ששותלת לסירוגין שוטים של אנימציה בתוך ה"לייב-אקשן" הילד הממוצע לא ירגיש זאת, ואם ירגיש ספק אם זה יעורר בו תמיהה או יפריע לו להיות מרותק לסרט.
מי שעומד מאחורי הגרסה החדשה הוא אותו במאי של גרסת האנימציה – דין דבלויס, רק שהפעם הוא עשה זאת ללא השותף כריס סנדרס. דבלויס חתום גם על התסריט, כשבגרסה הקודמת היו חתומים עליו גם וויל דייוויס וסנדרס. לאור ההתאמה הכמעט מוחלטת של הטקסטים בשני הסרטים, שלא לדבר על העלילה, לא ברור כיצד ניתן לשמוט את הקרדיטים של שני התסריטאים האחרים.
לא נראה שיש טעם מיוחד לפרט את העלילה. סביר להניח שכל מי שקורא את הביקורת הזה כבר צפה, לפחות פעם אחד, בגרסת האנימציה. העלילה מתרחשת באותו כפר ויקינגים שהחיות הפושטות עליו הן דרקונים. מנהיג השבט סטויק (ג'רארד באטלר – מי שעשה את דיבוב הדמות במקור) חולם למצוא את המקום שממנו הם מגיעים כדי לסגור איתם את החשבון באופן סופי. הגיבור הוא בנו היקאפ (מייסון ת'יימז) שבאופיו הוא ממציא רב-דמיון, ולא ויקינג לוחם. מערכת היחסים בין השניים נעה בין עימות להשלמה של האב עם החזון של בנו.
בהמשך לתכנים בספריה של קרסידה קוואל, גם בסרטים יש קטלוג של דרקונים משעשעים. אבל יש דרקון אחד מסתורי ונדיר במיוחד ששייך לזן המכונה "זעם לילי". היקאפ יצליח לפצוע דרקון שכזה, ומאוחר יותר להתחבר איתו. חברות עזת-נפש שמתבססת על מהלכים מוכרים היטב מסרטי ילדים קלאסיים, ושתהפוך את היקאפ לדמות מפתח בשינוי היחסים בין הוויקינגים והדרקונים. בשעת ויכוח בין היקאפ ואביו על האפשרות להשכין שלום האב יטיח בבן "הם הרגו מאות מאיתנו" והיקאפ יענה "ואנחנו הרגנו אלפים מהם". חכו, חכו מה יקרה כששר התרבות מיקי זוהר ישמע על היקאפ הסמולן שלא מבין את חשיבותו של "הניצחון המוחלט".
3 צפייה בגלריה
אין שום צורך לעדכן את המקור, אלא למחזר קונספט מנצח. מתוך "הדרקון הראשון שלי"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
בדריוומרקס התאפקו עד כה מללכת בדרך של דיסני. שם, כזכור, עברו כבר מזמן למתכונת אינטנסיבית של עיבוד קטלוג הפיצ'רים של האנימציה לגרסאות לייב-אקשן. חלק מהם נותרו יחסית נאמנים למקור ("היפה והחיה", "אלאדין") וזכו להצלחה גדולה. חלק מהעיבודים עידכנו פוליטית את המקור ("שלגייה") ונענשו בהפסד הון עתק. אף אחד לא יכול להאשים את המנהלים בדיסני שאינם רודפי בצע, אבל שם יש עוד יומרה להותיר בעיבוד מידה של יצירתיות (רק חבל שיצירתיות זו כה עלובה). הקהל הרחב הוכיח את נכונותו לחזור ולצפות בעיבודים שצועדים עקב בצד אגודל בעקבות המקור. חברה שבבעלותה סרטי אנימציה מוצלחים ואהובים ושלא מנסה לעשות דבר דומה "משאירה כסף על הרצפה".
אם העיבוד הלייב-אקשן הראשון של דרימוורקס מבשר את הבאות, הרי ששם פועלים ללא שמץ רגשות אשם. אין שום צורך לעדכן את המקור (למעט אותו 1% שאליו אתייחס בהמשך), אלא למחזר קונספט מנצח. בערכים של 2025 סרט האנימציה "הדרקון הראשון שלי" עלה 242 מיליון דולר, והכניס 726 מיליון. ויש לזכור כי לא מדובר רק בהכנסות מסרט בודד, אלא בטרילוגיה (2010-2018) שהכנסותיה המשולבות, בערכי 2025, הן 2.225 מיליארד דולר. עיבוד הלייב-אקשן לסרט ההמשך "הדרקון הראשון שלי 2" כבר מתוכנן ל-2027.
היו כבר בקולנוע אינספור עיבודים חוזרים לסרטים. עיבודים לסרטים של אותו במאי שביים את המקור – הם מטבע הדברים נדירים יותר. בכל זאת כמה מהבמאים הגדולים של הקולנוע עשו זאת. בין אם חרגו משמעותית מהמקור (יאסוז'ירו אוזו ב"עשבים צפים"), שינו פרטים ומקום התרחשות (אלפרד היצ'קוק ב"איש שידע יותר מדי") או נשארו צמודים לחלוטין למקור עד רמת הקומפוזיציה והעריכה (מיכאל האנקה ב"משחקי שעשוע"). העבודה של דבלויס דומה למידת ההיצמדות של האנקה, אבל כאשר מדובר על מעבר בין אנימציית מחשב, לסרט "לייב-אקשן" שממילא רובו נוצר באנימציית מחשב (בכל זאת דרקונים), אז הרעיון שיש כאן "סרט חדש" הוא כמעט מגוחך.
3 צפייה בגלריה
הרעיון שיש כאן "סרט חדש" הוא כמעט מגוחך. מתוך "הדרקון הראשון שלי"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אם לסכם: ראיתם את המקור, ראיתם גם את העיבוד מחדש. העיבוד מחדש הוא סרט מוצלח ומהנה, שאינו נופל ולא מתעלה באופן ניכר על המקור. הצלם הגדול רוג'ר דיקינס תרם ליופי הוויזואלי של המקור, ואילו כאן הצילום של ביל פופ ("המטריקס") מצלם לעיתים קצת חשוך מדי. מצד שני יש ערך לעבודת משחק של שחקנים בשר ודם שחסרה במקור. כלומר, סטיות קלות לטוב ולרע שמאזנות זו את זו. ישנם הבדלים הנובעים מהמעבר מאנימציית מחשב "קריקטורית" לאנימציה "פוטו-ריאליסטית". לדרקון "שום-שן" יש קשקשים מודגשים יותר ושיניים חדות יותר. ברמת הדיאלוג יש שיחה בין הוויקינגית הנאווה אסטריד (ניקו פארקר) והיקאפ שבמקור התרחשה בלילה, וכאן היא מתרחשת ביום. השינויים הם ברמת משפט בודד של דמות, או מחווה קטנטנה בעיצוב ההתנהגות של "שום-שן". לדמות המשנה סנוטלאוט (גביראל האוול) יש סקיצה של מוטיבציה שלא הייתה בסרט הקודם. צריך זיכרון צילומי, או צפייה בשתי הגרסאות זו מול זו, כדי להרכיב את הרשימה המאוד צנועה של שינויים.
ההבדל הכי בולט הוא הנוכחות (ברקע) של שלושה ויקינגים שחורי עור (יכול להיות שלאחד מהם יש רבע משפט), ו-ויקינגית אסייתית. יש שני משפטים שסטויק זורק באספת ויקינגים שבמהלכה הוא מתייחס למקום ממנה הגיעו ויקינגים מיוחדים אלו, ובזה זה נגמר. דרך כל-כך לא מושקעת ולא רצינית לעדכן את הדמויות לפי מפתח פוליטיקת הזהויות העכשווית, עד שזה יותר משעשע ממעצבן. נראה שיוצרי הסרט רוצים שנרגיש שזוהי יציאה לידי חובה – וזה לא נאמר לגנותם.
גרסת הלייב-אקשן מוקרנת גם בתלת-ממד ובאיימקס. זה כייף גדול לראות את הסרט, ולחוות כך את מעוף הדרקונים לצלילי המוזיקה המוכרת של ג'ון פאוול. יש סיבות מצוינות לחזור ולצפות ב"הדרקון הראשון שלי" בבתי הקולנוע הן למי שלא צפה בו בסרט מאז יציאתו או רוצה לערוך הכרות עימו לדור חדש של ילדים.
