המושג האמריקני GOAT הוא קיצור של Greatest of All Time. ראשי התיבות הופיעו לראשונה ב-1992 בשמה של חברה שהוקמה על ידי לוני עלי, אשתו של המתאגרף מוחמד עלי, לשם ריכוז נכסיו הרוחניים תחת גוף אחד. משם המושג התגלגל להתהדרות עצמית בתרבות ההיפ-הופ (כשם אלבום של אל. אל. קול ג'יי משנת 2000), וכמטבע לשון בוויכוחים אינסופיים לגבי מעמדו של ספורטאי כזה או אחר.
"להעז בגדול" - טריילר
(קרדיט: באדיבות פורום פילם)
האם סטפן קרי הוא ה-GOAT של ה-NBA? לא מתפקידי להכריע בסוגייה. אבל בין פעילויותיו מחוץ למגרש יש לכדורסלן חברת הפקה שנקראת Unanimous Media, ומאז 2018 היא חתומה על חוזה רב-שנתי להפקה מול אולפני סוני. לא מפתיע ששיתוף הפעולה בין חטיבת האנימציה של סוני לחברת ההפקה של קרי הוליד סרט שעוסק בכדורסל ונקרא GOAT. עלילתו מתרחשת בעולם של חיות "אנושיות" נוסח "זוטרופוליס", אבל עם התמקדות בספורט דמוי-כדורסל שנקרא "כדור-שאגה" (Roar-Ball). מטבע הלשון מהווה כעת השראה לשם הסרט שגיבורו הוא עז שחולם להיות שחקן כדור-שאגה, דבר שאינו מקובל בספורט שבו החיות המשחקות הן הרבה יותר גבוהות וחזקות (ממש כשם שהארנבת ג'ודי הופס ב"זוטרופוליס" נחשבה לקטנה מדי לתפקיד של שוטרת). העז הצעיר, ששמו הוא וויל האריס (קיילב מק'לאפלין מ"דברים מוזרים"), הוא האנדרדוג שבכל זאת מעז - ולכן שמו העברי של הסרט הוא משחק המילים "להעז בגדול".
"כדור-שאגה" הוא כדורסל - צריך לנצל זריזות, עוצמה ותכנון כדי להקפיץ כדור ואז לזרוק או להטביע בתוך החישוק. אבל לא רק שהשחקנים הם חיות מסוגים שונים (ולחיות שונות יש אופני משחק שונים), אלא שלכל קבוצה יש סביבת טבע משל עצמה שיוצרת אתגרים המשולבים במגרש (סלעים שנופלים, אש וכו'). הקבוצות גם מייצגות אזורי מחייה שיש ביניהם הבדלים מעמדיים - ממש כמו החלוקה לרובעים שהייתה ב"זוטרופוליס". אם "זוטרופוליס 2" היה סרט גדוש בעלילה ובפרטי האנימציה, הרי ש"להעז בגדול" מעלה הילוך ודוחס פנימה לא מעט התייחסויות לכדורסל מקצועני עכשווי. בה בעת כל הגודש הוויזואלי והרפרורים המחוכמים יושבים על מבנה עלילתי מוכר וצפוי. גם אם הרבה מתפספס ברמת המיקרו של הפרטים וההתייחסויות, צופים צעירים יוכלו לנחש לאן מתקדמת העלילה.
בפרולוג מוצג הגדי וויל כשהוא גדל עם אם חד-הורית בשם לואיז (ג'ניפר הדסון) באזור המכונה "וויינלנד" - שהוא גרסת הסרט ל"גטו" האפרו-אמריקני. בהתאם לשמו ("ארץ הכרמים") העזובה העירונית מומחשת באמצעות גפנים לא מטופלות, מדרכות מתבקעות, בתים לא מטופחים ומגרש כדורסל שכונתי שבו הבריונים קובעים מי ישחק. בתקופת הילדות ניצת בוויל החלום לשחק בקבוצת "השאגה" המקומית, הקרויה "קוצי הוויינלנד". את הקבוצה מובילה אלילתו הפנתרה השחורה ג'ט פילמור (גבריאל יוניון), שנחשבת לשחקנית הגדולה של המשחק.
קפיצה קדימה בזמן לוויל שהפך לעז צעיר: בשנים שחלפו אמו מתה ממחלה, הוא מתפרנס בקושי מעבודה בדיינר ובשעות הפנאי מתאמן במגרש השכונתי ב"שאגה". הוא מרושש אבל יש לו אמונה בכישרון שלו, אמונה שכמעט אף אחד אחר לא חולק עימו. גם מצבה של קבוצת "קוצי הוויינלנד" בכי רע. ג'ט אולי נחשבת לשחקנית גדולה, אבל היא כבר בשלהי הקריירה ומעולם לא זכתה באליפות. מלבדה, הקבוצה מונה גם את לטאת הכוח הביזארית מודו (ניק קרול) – מעין מקבילה לכדורסלן מזרח-אירופאי ב-NBA, את הקרנף השחור ארצ'י (דיוויד הארבור), היען אוליבייה (ניקולה קוכלן) והג'ירפה לני (סטפן קרי). בין ג'ט לשאר הקבוצה אין הרבה חיבה או שיתוף פעולה. את המאמן, קוף חוטמני בשם דניס (פאטן אוסוולט), ג'ט בכלל לא סופרת. היחידה שהיא מנהלת איתה סוג של דיאלוג היא חזירת-היבלות פלו (ג'ניפר לואיס), בעלת הקבוצה הנכלולית.
למגרש השכונתי של ה"וויינלנד" מגיע שחקן הליגה המקצועי - סוס אנדלוסי שחצן בשם "מיין אטרקשן" (ארון פייר), שמזמין את הלא-מקצועיים לתחרות של אחד על אחד. וויל מצליח להחזיק מעמד לכמה דקות, אך כשאלו מונצחות ועולות לרשת הדבר הופך לסנסציה. פלו, בעלת "הקוצים", מחתימה את וויל על חוזה שמטרתו הגלויה היא למשוך תשומת לב מחודשת לקבוצה (יש מטרה נוספת שתתגלה בהמשך). היוזמה מעוררת את זעמה של ג'ט, וכעת וויל צריך למצוא דרך להשתלב בקבוצה חרף התנגדותה העזה של אלילתו.
זוהי התשתית לעלילה שכוללת מספר שלבים בהתפתחות היחסים בין וויל וג'ט, וכמובן שגם שינוי שיתחולל במצבה הירוד של קבוצת "הקוצים". לא בכך מצוי ערכו של הסרט. "להעז בגדול" נוצר באולפן האנימציה שחולל מהפכה בסרטי "ספיידרמן: ממד העכביש" - והשפעותיו מבחינת קצב וסגנון אנימציה ניכרות בסרטים שנעשו לאחר מכן בסוני אנימיישן ("ציידות השדים של הקיי-פופ") ובאולפנים אחרים ("החתול של שרק: משאלה אחת ודי", "צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים"). לכן ניכר כאן הקצב המהיר והמחוספס (שימוש בפחות פריימים לשנייה) שמועצם לדרגת שיא בקטעי המשחק "השאגה". בשפה הוויזואלית המעודכנת יש לא מעט נוכחות לאסתטיקת רשתות חברתיות (בדומה ל"משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" - עוד סרט של סוני אנימיישן). לכך מתווספת הדחיסות העיצובית של המרחבים החברתיים השונים על ומחוץ למגרשי ה"שאגה". זה הרבה מאוד, ואולי הרבה מדי ליכולת הקליטה של לא מעט צופים. ברמה הטכנית זאת עבודה מרשימה, אבל הסרט היה נשכר מיותר סצנות שבהן הקצב פוחת.
4 צפייה בגלריה
אז אתה חושב שאתה יכול לנצח אותי ב"שאגה"? כי קייטי פרי ניסתה ונכשלה. מתוך "להעז בגדול"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
זה סרט שבו סטפן קרי מעורב כמפיק - והדבר ניכר. יש הדים ללא מעט אספקטים בעולם הספורט המקצועני עתיר הכסף והאגו. הזירות שבהן מתנהל העימות הספורטיבי חורגות מהמגרש. במידה רבה אלו גם מערכות תקשורתיות ממוסדות, כמו גם אלו של הרשתות החברתיות, והמעגלים החברתיים שקשורים למגרש (למעריצים הנאמנים של "הקוצים" יש תפקיד חשוב). בצד של השחקנים עצמם, זאת לא רק שאלה של ביצועים על המגרש, אלא גם של קידום עצמי ברשתות החברתיות. ניהול הקבוצה הוא לא רק "אנחנו רוצים לנצח", אלא כרוך במניפולציות כלכליות ותקשורתיות. כשם ש"זוטרופוליס" עסק במסגרת "סרט ילדים" בשחיתות עירונית וגזענות, כך "להעז בגדול" מייצר גרסה "חייתית" של כדורסל מקצועי עכשווי כמערכת כלכלית ותרבותית מורכבת. כמה מתוך זה מסוגל להבין קהל שרואה את הסרט בגרסתו המדובבת? אם יורשה לי לנחש - לא יותר מדי.
