"מישל" כבשה את וינה בקלילות אלגנטית עם שיק צרפתי ונשמה ישראלית: נועם בתן עלה לגמר האירוויזיון שייערך במוצאי שבת (שידור ישיר בכאן, 22:00), ואחרי הביצוע המרהיב שלו בחצי הגמר, הוא גם מועמד ללכת עד הסוף ולהחזיר את התחרות לישראל (ברמה העקרונית כמובן, אף מדינה מאזור מלחמה לא תוכל לארח). אחרי הכול, הוא צריך לטפס רק מקום אחד לעומת יובל רפאל משנה שעברה. הבמאי יואב צפיר כבר יודע: "נועם ראוי לקחת את התחרות, הוא הזמר הכי טוב כאן".
המשלחת של כאן ובתן עצמו עברו כמה דקות של חריגה אופיינית עד שהגיע התור להכריז על ישראל כאחת מעשר העולות לגמר, אבל לאיש לא היה ספק בהעפלה אחרי שבתן סחף את הקהל בחצי הגמר, התגבר בקלילות על שריקות בוז צורמות ועל קריאות "ג'נוסייד", היה מדויק, נינוח, מלא כריזמה, וזכה לתשואות שהעלימו את ההייטרים. בריאיון שאחרי ל-ynet, הוא מספר על החוויות הראשונות מול הקהל, ההתמודדות עם הנאצות ועל רגע אחד, לפני חצי הגמר, שבו הרשה לעצמו להתפרק בים של דמעות.
"אני שמח שהצלחתי להביא שמחה למדינה", הוא אומר. "נהניתי מכל שנייה על הבמה. היו גם רגעים שהיו פחות נעימים, כמו הקריאות מבחוץ. אבל בסך הכול באמת הייתי עם סנטר והייתי בהנאה ומרוכז. והרקדניות שאיתי על הבמה, חשוב להגיד, הן פשוט פנומנליות".
בריאיון בארץ אמרת לי שאי אפשר באמת להתכונן לקריאות בוז. אז היו גם כאלה וגם קריאות של "ג'נוסייד". מה עובר לך בראש בשניות האלה? מתכווץ קצת, נעלב?
"לא נעלב אבל מבין, כי אני יודע שזה לא מופנה באמת כלפיי, זה מופנה כלפי מה שאני מייצג. אבל כן, בהתחלה, בשנייה הראשונה, יש איזה רגע שהוא מאתגר, שצריך להכיל אותו. כמו שיש את הבוז, שנייה אחרי זה יש לך את האנשים שלנו שתומכים בנו, שרוצים להתגבר ולעקוף את הקריאות האלה - והם נותנים אהבה בכמויות ובווליומים שהם לא הגיוניים, זה היה פשוט מדהים. זה החזיק אותי ברמות על הבמה".
אמרת שחיפשת את דגלי ישראל, מקווה שלא התקשית למצוא.
"היו הרבה דגלים, וזה עשה ממש טוב על הלב, וצריך להגיד תודה לכל מי שבא, הצביע ברגליים, חתיכת השקעה, וזה באמת נתן המון המון כוח. היה איזשהו רגע בסוף של הביצוע, ממש צעקתי את הרגע הזה כדי שכולם ישמעו".
נועם בתן בגמר!
(צילום: באדיבות כאן, תאגיד השידור הישראלי ואיגוד השידור האירופי (EBU))
זו הייתה דמעה שם בסוף או שאני דרמטי מדי?
"הייתה התרגשות גדולה באותו רגע, כי ממש חשתי ששרתי לעם ישראל. הרגשתי שאני כאילו מכוון את השיר לכל אחד במדינה מהלב, הכול היה מכוון בצורה כל כך חזקה".
אתה יושב בגרין רום, מה עובר בדקות האלה עד שאתה שומע, 'ישראל בגמר'? חושש או בטוח יותר?
"הרגשתי שהבאתי ביצוע טוב, אבל עם זאת, בכל פעם שלא הזכירו אותנו היה לי כיווץ כזה בלב. פשוט עשיתי את ה-100 אחוז שלי, ואין לי שום דבר אחר לתת, אז השלמתי עם כל מה שיבוא. אנחנו בני אדם בסוף, יש לנו הרבה משתנים שגורמים לנו להיות במצב כזה או אחר. אז אני מרגיש שבחצי הגמר הייתי במצב טוב. אני מאוד משחרר מהביצוע של אתמול, כי ראיתי שהמדינה אוהבת, ראיתי שהמדינה מתחברת וזה מקבל תגובות טובות וזה מאוד הרגיע אותי, עשה לי מאוד טוב על הלב. לדעת שהמדינה אוהבת היה הדבר הכי חשוב בשבילי בסוף".
אתה נציג המדינה אבל בסוף יש פה גם את נועם הקטן מרעננה שבשבת יופיע מול 120 מיליון איש.
"והכול אפשרי. תשמע, היה לנו רגע בחזרה הגנרלית, יום לפני, שהרגשתי שאני פתאום מוצף, ונכנסתי לחדר שלנו והתחלתי לבכות ממש, ממש. הייתה לי ירידת מתח כזאת מאוד גדולה וחשובה. לאט לאט נכנסו המנהלים שלי, התחילו לבכות גם הם - ופתאום נהייתה הרמוניה של דמעות. כי כולנו עובדים המון המון שנים מאוד קשה, וזה מתנקז לרגע מאוד גדול ומרגש - ופתאום קלטנו על זה. זה היה איזשהו רגע של עיכול של הדבר. זה פשוט מדהים".
מצליח לרצות גם את עצמך בכל הדבר הזה?
"שאל את הצוות שלי לאורך כל הדרך, אפילו לא לשנייה ויתרתי על מי שאני. אני מרצה קודם כל את עצמי, מנסה לפחות להיות מי שאני, לעשות את מה שאני מרגיש איתו בנוח. כל דבר שאני לא שלם איתו - לא אעשה, בעד שום מחיר בעולם. גאה בעצמי שאני לא מוותר על העקרונות שלי".
אתה יכול להיות גם גאה בעצמך על ההתמודדות עם הקשיים בחזרה הגנרלית. רקדנית שנפצעה, מצלמות שלא עבדו.
"היו כמה דברים שהפתיעו אותנו, אבל בסופו של דבר כשזה קורה לפני רגע, אלה סימנים טובים בעיניי. אני בגישה של אוקיי, דברים כאלה קורים כדי לדייק אותנו עוד יותר, כדי להגיע באקסטרה ריכוז. יום למחרת אתה מגיע כמו פנתר ואתה פשוט עושה את זה כאילו אלה היו שיעורים אחרונים שצריך לחוות. ואני חייב להגיד שליהיא (פרויד, ר"ש) עברה את זה כמו מלכה, היא האישה הכי מקצועית שראיתי בחיי, פנומנלית. היא קיבלה מכה בראש, לא מכה קטנה, והתמודדה עם זה כמו אלופה, עלתה וכל הביצוע הייתה פלס".
היהלום לא מאתגר מדי על הבמה?
"עשינו הרבה מאוד חזרות על זה, אנחנו עם צוות מאוד מנוסה בסופו של דבר. עבדנו על זה ארוכות ודווקא יש שם משהו שעוזר לי להתרכז, ממקד אותי רגע. אני שנייה עם ליהיא בתוך היהלום עם הצלם, אנחנו רגע מתאחדים ומחזקים אחד את השנייה".
איך היחס מהמשלחות האחרות אחרי הניכור כלפי עדן גולן ויובל רפאל?
"יש אחלה חבר'ה, ממש אנשים חמודים הפעם. האיטלקים מגיעים אלינו הרבה, גם המולדובי, נציגי גרמניה, פולין, יש באמת אווירה ממש טובה מאחורי הקלעים, אני מרגיש מעולה שם. יש גם זמרים מדהימים ונרקמת חברות כזאת כיפית. עם המולדובי בכלל יש לנו קשר מגניב, ואמרנו שאפילו נעשה משהו יחד באולפן".
עברת הרבה ראיונות בחו"ל. משהו שהפתיע אותך לרעה?
"הרגשתי שעניתי מעולה ולא היה שום דבר שהפתיע אותנו, צפינו את הכול".
הבחור שצעק לך "ג'נוסייד" נעצר. עד כמה אתה חושש?
"לפני הכול אלוהים שומר עליי, אני מרגיש מוגן, אני מרגיש טוב עם המשלחת של כאן שעוטפת אותי. אנחנו מוקפים מדהים ואני לא חושש".
