אומרים שאין דבר כזה צירופי מקרים, ואירועי השבוע האחרון בפופ בישראל הוכיחו את האימרה הזאת - המקוריות מתה, או לפחות יצאה לחופשה. בשבוע שעבר החלה אפרת גוש לקדם את אלבומה החדש ״לרדוף אחרי השמש״, ובתמונת העטיפה שקודמה אז, היא נראית קופצת ממקפצה של בריכה כשהיא לובשת בגד ים שלם בצבע שחור. אותה התמונה, במקרה (או שלא), כמעט זהה לחלוטין לשער המגזין "הרפרס באזאר" משנת 2019 בכיכובה של ג'ניפר לופז - גם היא מצולמת בקומפוזיציה דומה - קופצת ממקפצה וגם היא לובשת בגד ים כמעט זהה.
"צירוף מקרים" נוסף עלה גם בעטיפת אלבומו האחרון של מרגי, "ציפור כחולה", שבו רואים את הצל שלו כשהוא קופץ על רקע שמיים כחולים, ושלוש העטיפות האלו הדהדו גם את עטיפת האלבום "שירי מרפסת" של רועי כפרי וטל טירנגל. כשגוש הוציאה אתמול (ראשון) את האלבום באופן רשמי - היא כבר החליפה את העטיפה באחרת בעקבות הביקורת שעלו ברשת.
אבל זה לא הסוף של הסיפור: בשנה שעברה עומר אדם ועדן גולן "במקרה" השתמשו שניהם באותו הדימוי. באלבום "תסמינים של פרידה" של אדם ובקליפ לשיר You and I של גולן, הזמרים צולמו כשהם יושבים על כיסא בסטודיו צבוע בלבן ומביטים לעבר טלוויזיה שמציגה את דמותם. שניהם, ככל הנראה, העתיקו את הדימוי במדויק מקמפיין של חברת הלבשה שהועתק והסתובב קודם לכן באתרי השראה כמו פינטרנט וטאמבלר.
במקרה של אודיה, הזמרת הפכה את כל עניין "צירופי המקרים" לבדיחה - בעטיפת האלבום "ילדה של אמונה" היא קרוב לוודאי שאבה השראה מעטיפת האלבום SOS של SZA (שהוא בעצמו מחווה לתמונה איקונית של הנסיכה דיאנה), אבל זה לא נגמר שם. ביצירת עטיפת הסינגל "פאפי" הזמרת כבר הלכה רחוק יותר, והעתיקה את עטיפת האלבום Dtmf של באד באני במדויק - רק שאת כיסאות הפלסטיק הריקים מילאה דמותה שכמו הודבקה על הכסאות.
כשהקהל הצביע על העניין, הדבר הפך מבחינתה של הזמרת לבדיחה משעשעת. אחרי שמעריצי באד באני מפורטו ריקו התלוננו לספוטיפיי על הפרת זכויות היוצרים, השיר הוסר מפלטפורמת הסטרימינג, והוחזר בשילוב עטיפה אחרת וחדשה - שבה אודיה יושבת מלפני דגלי חילות צה״ל. "זו מחווה", אמרה הזמרת בתגובה, "זה מאוד מקובל בחו"ל".
ואכן במוזיקה, ובאמנות בכלל, יש מסורת ארוכה של מחווה, רפרנסים ואזכור. חלק מביצועים הכי יפים אי-פעם הם קאברים לשירים אחרים, אך המוצלחים ביותר שבהם הם דווקא כאלה שלקחו את גרסת המקור ועשו בה שינוי.
גם בתקופה שלנו במאה ה-21, שנדמה שהכול כבר הומצא, יש מקום לחיבורים חדשים בין סגנונות ובין אמנים שונים. גם אם כל הלחנים נגמרו - לא בהכרח נגמרו האפשרויות לשזור אותם ביחד. באד באני הפך לאמן הכי מצליח בעולם בזכות סינתזה של המוזיקה המסורתית הפורטוריקנית שעליה גדל יחד עם סגנונות חדשים כמו רגאטון.
המסורת האמנותית תמיד נשענה על מה שקדם לה בהיסטוריה, אבל שחזור מדויק הוא ההפך מחדשנות ויצירתיות. כמו שאפרת גוש ומרגי יודעים לכתוב שירים מקוריים, כאלה שלא נכתבו בעבר, כך הם בוודאי יכולים לחשוב על דימוי חזותי מקורי ומרענן, שאולי מהווה מחווה לרפרנס כלשהו - אבל מכניס פנימה גם את הייחוד שלהם. כמו שעומר אדם יודע לייצר סגנון שירה ייחודי לו ומשתמש בגוון קול המאוד-מאוד-מאוד מזוהה שלו, ככה הוא יכול לייצר גם עטיפות מקוריות שיהפכו למזוהות איתו. כל "צירופי המקרים" האלה הם לא מחוות, אלא סתם העתקות לא מעניינות.
במקביל אי-אפשר לנתק את התופעה הזאת מהעלייה בפופולריות של מנועי AI ליצירת תמונות ומוזיקה. ייתכן שאנשי מקצוע רבים עבדו על עיצוב תמונת האלבום של מרגי והיא נעשתה בעבודת יד ובהשקעה רבה, אבל זה לא משנה את העובדה שניתן היה לייצר בדיוק את אותו העתק גם במנוע בינה מלאכותית ולהשתיל את התמונה של מרגי על עטיפת אלבום קיימת.
בשנים האחרונות חברות התקליטים דרשו שוב ושוב מהחוק להכיר באימון שעשו מנועי AI על יצירות קיימות כהפרה של זכויות יוצרים ופגיעה בקניין רוחני, וגם בתחומי האמנות החזותית מעצבים גרפיים ואמנים חזותיים מבטאים חשש הולך וגובר שהבינה המלאכותית תחליף אותם, ואף אחד לא ירצה לשלם ל"עין אנושית" כדי ליצור יצירות אמנות. אם זה המצב - למה שאנשי המקצוע שעמלו על עטיפת האלבום של אפרת גוש ישתפו פעולה עם כזו העתקה בוטה, ולא יתעלו את העשייה שלהם ליצירה מקורית?
בסופו של דבר העתקות כאלה אולי מייצרות כותרות לשתי דקות - אבל מנמיכות את היוקרה האמנותית של המוזיקאים ושל הצוותים האמנותיים שסביבם. בניגוד למה שנהוג לחשוב ליצירתיות אין סוף, לא נגמרו כל הלחנים וגם לא כל הדימויים החזותיים. רואים לכם את העצלנות וזה מביך.
