קתרין ביגלו נכנסה להיסטוריה של הקולנוע בתור האישה הראשונה שזכתה באוסקר על בימוי על סרטה "מטען הכאב" (2009). כיוצרת שסרטיה עוסקים בעולם הגברי או בדימוי נשי-גברי (למשל, ב"פלדה כחולה") היא מגדירה מחדש, אפילו מאתגרת, את מושג הקולנוע הפמיניסטי. לכאורה מסרבת לדימוי שנכפה על יוצרות (בידי גברים) לעסוק בנשים, להתמקד בדרמות רומנטיות תקופתיות, ולעצב דמויות נשיות הנלחמות על מקומן בעולם גברי. ביגלו היא במאית שעוסקת בשדות קרב – בין אם מדובר בתוכניות שוד מתוחכמות שמוציאה לפועל חבורה של גולשים ("נקודת פריצה"), ובין אם בלוחמה האמריקאית בעיראק ("מטען הכאב"), או במבצע לחיסולו של אוסמה בין לאדן ("כוננות עם שחר"). גם כאשר היא מעמידה במרכז סרטיה דמויות נשיות – הן נוכחות במרחב אלים, מול סיטואציה קיצונית, ומפעילות מערכות של כוח מדינתי או אחר. אלה לא נשות שרירים אלא גיבורות שמתמודדות עם מציאות מורכבת במסגרת מבנים ממוסדים של גבריות.
"על סף פיצוץ" - טריילר
( באדיבות נטפליקס)
עתה, שמונה שנים אחרי סרטה הקודם "דטרויט" (2017) שכמעט ולא זכה לתשומת לב – הסרט עסק במהומות שפרצו בעיר שבכותרת בשנת 1967 בעקבות אלימות משטרתית גזענית – נוחת בנטפליקס סרטה החדש, "על סף פיצוץ" (A House of Dynamite) שרשם את בכורתו לפני כחודשיים בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה. הסרט מציב מציאות שנהפכת לקיצונית באופן מיידי, כאשר הוא סוקר את 20 הדקות שנותרו לפני שטיל גרעיני ששוגר ממקור בלתי-מזוהה עומד להחריב את אחת הערים המרכזיות בארצות הברית. קשה שלא להיזכר בסרטי המלחמה הקרה – במיוחד "ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק ו-Fail Safe של סידני לומט – כאשר צופים בתיאור הפרטני עד אימה של התמודדות מערכות השליטה וההגנה האמריקניות עם הסיטואציה האפוקליפטית. העובדה שסרט כמו "על סף פיצוץ" מופק היום אינה נעדרת חרדה אקטואלית – אבל מקורה של זו אינו בביקורת סאטירית של שיכרון הכוח הצבאי האמריקני (שבסרטו של קובריק קיבלה מימד פאלי קומי), אלא דווקא בהצבתה כקורבן של מעצמות גרעיניות זרות, אנונימיות.
"על סף פיצוץ" מספק ניתוח מדוקדק של דינמיקה של משבר. הוא מתאר את אותה התרחשות באמצעות שלוש אפיזודות שכל אחת מהן מתמקדת בדמויות אחרות שהופכות למשניות באפיזודות האחרות. האפיזודה הראשונה מתרחשת בחדר המצב של הבית הלבן. קפטן אוליביה ווקר (רבקה פרגוסון) נפרדת לשלום מבעלה ובנה הקט ומגיעה למקום עבודתה – הבעל הוא זה שנשאר עם הילד החולה בבית – רק כדי להבין שהיום לא יהיה עוד יום שגרתי בעבודה, אלא קרוב לוודאי ראשיתה של אפוקליפסה מתקרבת. דיווח על טיל בליסטי נושא ראש גרעיני שנורה מאי-שם על ידי מקור לא ידוע ועושה את דרכו אל לב אמריקה מחולל כאוס מוחלט בניסיון להבין מה בדיוק קורה ואיך להגיב – מה גם שהרוסים טוענים שאין להם כל קשר לדבר ושתגובה אמריקנית עלולה להצית מלחמה כוללת. האם טיל יירוט אמריקני ששוגר בכיוונו של הטיל הגרעיני ישנה את מהלך העניינים?
שתי האפיזודות האחרות מתארות את אותן דקות גורליות מנקודות מבט שונות. באפיזודה השנייה זהו גנרל בכיר (טרייסי לטס) שהוא יותר מאשר להוט לתגובת-נגד חריפה. כאן נכנסת לתמונה דמות נשית נוספת, זאת של מומחית לענייני צפון קוריאה – המדינה החשודה מיידית בשיגור הטיל – בגילומה של גרטה לי הנמצאת דווקא באותו יום גורלי בחופשה עם בנה ובצפייה בשחזור חי של קרב גטיסברג במלחמת האזרחים האמריקנית. האפיזודה השלישית מעמידה במרכזה את נשיא ארצות הברית (אידריס אלבה) שהקטסטרופה מתרחשת בעיצומו של ביקור שהוא עורך בבית ספר, במה שמזכיר את הרגעים שבהם דווח ג'ורג' וו. בוש על מתקפת 11 בספטמבר בעודו מתארח בגן ילדים. אשת הנשיא נמצאת באותה עת בספארי בקניה, והאיש היחיד שהוא מסוגל להיוועץ בו באותן דקות גורליות הוא קצין חיל ים צעיר (ג'ונה האואר-קינג).
"על סף פיצוץ", שמבוסס על תסריט מאת נואה אופנהיים – מי שהיה נשיא חדשות רשת NBC, וכתב בין היתר את התסריט של "ג'קי" על ג'קי קנדי – בהחלט יוצר תחושה של אותנטיות, של "להיות שם" בעיצומו של המשבר. הסרט כמעט ואינו יוצא מחדרי המצב השונים עמוסי המסכים והתמונה עצמה מתמלאת בראשי תיבות מסתוריים שנחשפים לצופים באופן שמעצים את הדרמה. רק בעיצומה של הצפייה הבנתי שהמסך השחור שעל גביו מופיע הכיתוב המסתורי POTUS מתייחס בעצם לנשיא ארה"ב (President of the United States). כולם מתקשרים לכולם, התמונה מתמלאת בפרצופים מודאגים, מפה גדולה מתארת את מסלולו הגורלי של הטיל המסתורי, והמצלמה (של בארי אקרויד) נעה בתזזיתיות כאילו-ספונטנית, ומזכירה לנו שזה האיש שצילם בסגנון כמו תיעודי גם את "טיסה 93" של פול גרינגראס שתיאר את מתקפת הטרור של 11 בספטמבר תוך כדי התרחשותה.
לעומת קור-הרוח של הדמות שמגלמת פרגוסון באפיזודה הראשונה, הגברים שמאכלסים את שתי האפיזודות האחרות נדמים בעיקר ששים אלי קרב (הגנרל) או אובדי עצות (הנשיא). מול סרטים שמעמידים את המנהיג הצבאי או הפוליטי בעל היוזמה שבכוחו לעצור את ההשמדה – הסרט מציג בעיקר מצב של חוסר אונים. האם כך גם נראו הדברים בבוקר 7 באוקטובר כאשר אנשי צבא וממשל לא הבינו מה לעזאזל קורה וכיצד יש להגיב? האקטואליות של הסרט הזה מהדהדת. איפה היו אנשי המודיעין שלא צפו את השיגור (כמו גם את המתקפה מעזה) מבעוד מועד? ומה זה אומר שנשיא ארה"ב – הדמות שמגלם אלבה היא אחת הדמויות הנשיאותיות הפחות-הרואיות שנצפו בקולנוע – לא יודע מה לעשות? האם הסיטואציה האפוקליפטית שמתאר הסרט יכולה אכן לקרות מחר בבוקר? הטראומות של 11 בספטמבר ו-7 באוקטובר מעידות שיום בהיר אחד יכול להפוך ליומם האחרון של אלפי בני אדם עלי אדמות.
"על סף פיצוץ" הוא סרט העוסק בקריסתה של סמכות גברית, פוליטית וצבאית. כיוון שהוא ממוקם בעיקר בחדרי מלחמה, ההתרחשויות החיצוניות כמעט ולא חודרות אליו. אבל ביגלו אינה במאית של סנטימנטים משפחתיים. שר ההגנה (ג'ארד האריס) מתקשר בחשאי לבתו המנוכרת כדי להזהיר אותה מפני מה שעתיד להתרחש, ואחר כך מבצע מעשה קיצוני. הדמות שמגלמת פרגוסון מורה לבעלה לקחת את בנם ופשוט לנסוע לאנשהו מבלי לעצור. אבל אלה הן רק גיחות קצרות, נטולות משמעות רגשית של ממש, של מי שאינם יכולים לעזוב את המקום והרגע וחייבים להמשיך לחזות בבלתי נמנע. זהו סרט על אמריקה שנמצאת במצב של מלחמה מתמדת – אפילו יום חופש כולל, כאמור, צפייה בשחזור של קרב היסטורי – אשר מטשטשת בין המרחב הפוליטי והאישי. המרחב והזמן שהסרט מתאר, בדומה ל"מטען הכאב" ו"כוננות עם שחר", הם סגורים ומנותקים מהרצף הזמני שמחוץ למרחב המלחמתי (חדרי המצב). ההתרחשויות בתוכם מתקיימות במעגל סגור של אלימות שאינו מאפשר גאולה או שחרור. ביגלו מעצבת כאן את אחד הביטויים התמציתיים ביותר של המרחב האלים שמעסיק אותה לכל אורך יצירתה.
ביגלו היא במאית מצוינת, ובמשך קרוב לשעתיים היא מציבה את הצופה בלב האפוקליפסה ששבה וחוזרת ומתרחשת בכל אחת מהאפיזודות מבלי שאיש יצליח למנוע אותה. כאשר אנו צופים בשתי האפיזודות הבאות אחרי זו הראשונה – אנו כבר יודעים מה יקרה, ועם זאת נותרים במתח. הסרט נותר יבש, חסר לחלוחית רומנטית או פטריוטית, וכמו מאלץ אותנו לצפות בחורבן הממשמש ובא בעיניים פקוחות ובריחוק עובדתי. אין בו תחושה של ניצחון, גם אם זה מלווה באי-נוחות מוסרית, כפי שחזינו ב"מטען הכאב" ו"כוננות עם שחר". הוא מותיר אותנו המומים וחרדים, ובזה כוחו.
