"דברים קטנים כאלה" (Small Things Like These), עיבוד לספרה של הסופרת האירית קלייר קיגן (2021), עוסק בייסורי מצפונו של אדם שחי בקהילה אשר שבוחרת לא לדעת על עוול נורא המתרחש בקרבה. עוול זה קשור לפעולתן של "מכבסות מגדלנה" באירלנד.
"דברים קטנים כאלה" - טריילר
(קרדיט: באדיבות קולנוע לב)
במקור הן היו מסגרת שיקומית ל"נשים שנפלו" (קרי נשים בזנות) שנוסדה באמצע המאה ה-18 בבריטניה, ומשם התפשטה לארצות אחרות. הכוונה הייתה לשלב בין חינוך דתי למלאכה המפרכת של כיבוס הבגדים של חברי הקהילה שבה הסניף היה ממוקם. באירלנד דפוסי הפיקוח והענישה הקצינו עם השנים ו"מכבסות מגדלנה" הפכו למתקני כליאה לא-פורמליים. בהתאמה, גם מנעד החטאים בגינם נשים צעירות נשלחו למוסדות אלו הלך והתרחב (הוא אפילו כלל נשים ש"חטאו" בהיותן קורבנות אונס). אין זה מפתיע שמוסדות אלו הפכו לכר פורה להתעללות נפשית, פיזית ולעיתים אף מינית בנשים הכלואות. מהנשים בהיריון שנכלאו במוסדות אלו נלקחו התינוקות שאותן הן ילדו. "מכבסות מגדלנה" המשיכו להתקיים באירלנד במשך עשורים גם לאחר שפעולתן הופסקה במדינות אחרות. בכתובית הסיום של הסרט מצוין שהוא מוקדש ליותר מ-56 אלף נשים צעירות שנכלאו בין 1922 ל-1998 ולילדים שנלקחו מהן.
4 צפייה בגלריה
מתוך "דברים קטנים כאלה"
מתוך "דברים קטנים כאלה"
אני וייסורי מצפוני. קיליאן מרפי, מתוך "דברים קטנים כאלה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
עבור הצופים שלא שמעו על קיומן של "מכבסות מגדלנה", הדימויים של נשים צעירות שכלואות על ידי נזירות יידמו כלקוחים מסרט אימה. בדיאלוגים אין התייחסות ישירה וברורה לאופי המוסד המוצג. יוצרים בעלי נטיות מסחריות יותר היו מרגישים צורך להסביר קצת יותר לצופים, וכלל לא בטוח שהסרט לא היה נשכר מהעברת הכתובית האינפורמטיבית שתוארה מהסיום להתחלה.
אין זו הפעם הראשונה שיצירת בדיה עוסקת ב"מכבסות מגדלנה"; הסרט "פילומנה" (2013) של סטיבן פרירס, ו-The Woman in the Wall מ-2024, סדרת הטלוויזיה של ה-BBC, הציגו נשים שנים שבעברן היו כלואות בהן. בכל הנוגע לניסיון ליצור עלילה שמתרחשת בהווה בו המוסדות עדיין פועלים לא ניתן להתעלם מסרטו המטלטל של פיטר מולאן "האחיות מגדלנה" (2002), שאף זכה בפרס הגדול של פסטיבל ונציה. סרטו של מולאן היה מבט מבפנים על החוויות של שלוש קורבנות בתקופת שהותן הכפויה. עלילת "דברים קטנים כאלה" מתרחשת בשנת 1985 שבה "מכבסות מגדלנה" עדיין פעילות. אך, בשונה מסרטו של מולאן, הוא מציע נקודת מבט חיצונית שמתמקדת בגבר שעובר תהליך התלבטות מוסרית ופרקטית הנוגעת ליכולתו להמשיך לעמוד מנגד.
לטוב ולרע הגיבור לכוד בעמדה פאסיבית, והוא עובר תהליך ממושך ומושהה עד יציאתו מעמדה זו. הגבר האמור הוא סוחר פחם פשוט בשם ביל, בגילומו של זוכה האוסקר הטרי קיליאן מרפי (שמשמש גם כאחד ממפיקיו של הסרט). בשונה מגילומו הכריזמטי של רוברט אופנהיימר, כאן הוא מעצב דמות מופנמת עד כאב. פניו של מרפי זוכות ללא מעט קלוז-אפים שבהם הוא מביע התייסרות שקטה. כעבודה טכנית בעיצוב דמות זה מרשים, אך כדמות שמעניין לצפות בה – קצת פחות.
4 צפייה בגלריה
מתוך "דברים קטנים כאלה"
מתוך "דברים קטנים כאלה"
שומע? צלם אותי מקרוב, אני נראה אקסטרה-מיוסר היום. מתוך "דברים קטנים כאלה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
הגיבור חי בצניעות עם אשתו איליין (איילין וולש) וחמש בנותיהם. חג המולד קרב, ויש חישובים כאלו ואחרים לגבי היכולת הכספית לספק את צרכי החג. על רקע מחסור זה ניכרת רכותו של ביל ורגישותו לחלשים בחברה. הרגישות הזו תעמוד למבחן כשיבצע שליחויות מסירת שקי פחם לסניף המקומי של מכבסות מגדלנה. פעם אחת הוא רואה נערה שמתחננת לאימה לבל תכניס אותה למוסד, עד שהיא נבלעת בתוך המבנה ודלת המוסד נסגרת. בפעמים הבאות יהיו לו היתקלויות ישירות יותר, שיקשו עליו להתעלם מהאמת שאליה הוא נחשף.
האינטראקציות המאופקות של ביל עם אחרים לא מובילות לשיחות נוקבות. במקום זאת הוא חווה תהליך התכנסות פנימי לזיכרונות ילדותו. אלו נקשרים בעיקרם לדמותה של אימו, שנסיבות חייה היו עשויות להוביל אותה לאחת מאותן "מכבסות מגדלנה". זיכרונות הילדות מהווים נקודת תורפה בסרט. הם ממחישים את הפער בין מה שמשולב היטב במקור הספרותי לשילובם הפחות אורגני בעלילת הסרט.
ביל לא מדבר על מה שהוא ראה אלא, לכל היותר, מעלה תהיות ספורות וזהירות. אלו שמבינים את דבריו העמומים רומזים שעדיף לא לדעת יותר מדי ובוודאי שלא לפעול. לא ניתן לעשות שום דבר, ואסור לשכוח שיש בידי הנזירות עוצמה ממסדית ויכולת השפעה. לא רק בגלל המעמד הדתי שלהן, אלא גם בגלל הרווחים שמפיקים מוסדות אלו מעבודת הכפיים של הצעירות הכלואות.
4 צפייה בגלריה
מתוך "דברים קטנים כאלה"
מתוך "דברים קטנים כאלה"
ילדים חמודים, מי רוצה לשמוע על אבי פצצת האטום? מתוך "דברים קטנים כאלה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
בסצנה המוצלחת בסרט ביל נמצא בלשכה של האחות מרי (אמילי ווטסון) שמנהלת את המנזר-מכבסה. בכל דבר שהיא אומרת מסתתרת כוונה למנוע מביל להכיר באמת שנחשפה לעיניו. לשם כך היא לא נרתעת מאיומים עמומים ואפילו משוחד. ווטסון, שלנצח תהיה מזוהה עם תפקיד הפריצה שלה כבס ב"לשבור את הגלים" (1996) של לארס פון טרייר, משחקת כאן דמות שמייצגת את הקוטב הנגדי. האמונה הדתית של בס הייתה טהורה, ילדותית וגופנית בדרך שערערה את הממסד הדתי-שמרני בכפר, ואילו כאן היא מגלמת אם מנזר מחושבת וזדונית שהיא התגלמותו של ממסד דתי אפל. על התפקיד שלה בסרט הנוכחי ווטסון זכתה בפסטיבל ברלין בפרס לשחקנית משנה.
על העיבוד לספרה של קיגן חתום התסריטאי אנדה וולש. עבודה משמעותית קודמת שלו הייתה התסריט ל"רעב" (2008), סרט הביכורים של סטיב מקווין, שעסק בשביתת הרעב של אנשי המחתרת האירית בכלא מייז בצפון אירלנד ב-1981. רוב הסרט ההוא הציג את תנאי הכליאה הקשים ללא דיונים והסברים, אך במרכזו הייתה סצנה חריגה בעוצמתה של שיחה בין מנהיג שביתת הרעב וכומר שכואב את חוסר התוחלת שבהרעבה עד מוות. גם "דברים קטנים כאלה" עוסק באתגר של הכרעה מוסרית, אך מעצב את התהליך כמעט ללא מילים, בתנועה שבין ההווה בו ביל כמעט לא מביע את רגשותיו, לשברים של זיכרונות ילדותו.
4 צפייה בגלריה
מתוך "דברים קטנים כאלה"
מתוך "דברים קטנים כאלה"
נזירה שכולאת נשים צעירות. תכלס, זו לא אותה הדמות שהיא עושה ב"חולית: הנבואה"? אמילי ווטסון, מתוך "דברים קטנים כאלה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
על עיצוב התנועה בין ההווה והעבר אחראי גם הבמאי טים מילאנטס, שעיקר הרקורד שלו הוא בבימוי לסדרות טלוויזיה. שיתוף הפעולה הקודם שלו עם קיליאן מרפי נעשה כשהוא ביים פרקים ל"כנופיית ברמינגהאם". כנראה ששני הצדדים מאוד מסופקים משיתוף הפעולה הקודם והנוכחי כי מרפי עומד להופיע גם בפרויקט הבא של הבמאי. לקהל הרחב, לעומת זאת, "דברים קטנים כאלה" עשוי להיות פחות מספק. הקצב האיטי, האופי המרומז של האינטראקציות, התהליך הפנימי של התמודדות עם הזיכרונות הצפים, כל אלו היו נשכרים מקצת יותר חיות.