הקומדיה הקנדית Nirvanna the Band the Show the Movie קיבלה בישראל את השם "הסרט המופרע בכל הזמנים", בחירה שהזכירה לי את האגדה הישנה-נושנה על עורך עיתון "דבר" ששולחנו הוצף בשלל ידיעות על אסונות טבע ומלחמות שהתרחשו במקביל, ולאחר לבטים נתן את הכותרת "העולם כמרקחה". שלא יובן לא נכון, אני בהחלט מזדהה עם האתגר שעמד בפני מי שהיה צריך לתת שם לסרט המוזר. למי שמכיר את ההיסטוריה של "נירוונה הלהקה", ומתחבר לאסתטיקה ולסוג ההומור החביב-מרושל-מגוחך של מאט ג'ונסון וג'יי מקארול, לא צריך להסביר יותר מדי. ואת אלו שלא מכירים, וזו כנראה קבוצה שכוללת לא מעט אנשים, תרגום ישיר בנוסח "נירוונה הלהקה המופע הסרט" לא היה מעודד הגעה לבתי הקולנוע.
"הסרט המופרע בכל הזמנים" - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אז קודם כל זו Nirvanna עם אות N עודפת, וכמובן שאין לה כל קשר ללהקה המהוללת של קורט קוביין. מדובר בפרויקט קומי של שני חברים ותיקים, שניהם יוצרים רב-תחומיים, שמשתפים פעולה מאז 2007. ג'יי מקארול הוא מוזיקאי ומלחין, אבל בפרויקטים המשותפים שלו עם מאט ג'ונסון הוא גם משחק וכותב. ג'ונסון הוא תסריטאי ובמאי ומשחק לצידו של מקארול. מלבד הגלגולים השונים של "נירוונה הלהקה" ג'ונסון ביים גם את סרט המד"ב-מוקומנטרי-פָאוּנְד פוּטֵג'-קונספירטיבי "פרויקט אוולאנש" (2016) ואת הדרמה הקומית "בלאקברי" (2023) שזכתה לשבחי הביקורת. בשני הסרטים מקארול כתב את המוזיקה.
הפרויקט החל כסדרת רשת בת 11 פרקים שנקראה "נירוונה הלהקה הסדרה" שנוצרה בין 2007 ל-2009. בכל פרק צמד המוזיקאים הלא ידועים מאט וג'יי, שהם גם שותפים לדירה, מנסים למצוא דרך להשתחל לבמה של מועדון בטורנטו שנקרא הריבולי. מאט מתכנן לשם כך שלל תוכניות פרועות הכוללות פריצה לביתו של מנהל המועדון, ניסיון סחיטה, תחפושות וכך הלאה. הכול נעשה במגושמות ילדותית שטותניקית לא מאיימת - פעם אחר פעם התוכניות מסתבכות וקורסות, אבל החברות נשארת. האסתטיקה המרושלת במתכוון כללה נוכחות של מצלמות מתעדות, והופעות משחק עם לא מעט אלתורים בדיבור ומוזיקה. בנוסף, הסדרה כללה סיטואציות ציבוריות שבמהלכן תושבי טורנטו תמימים שימשו כצופים מופתעים נוכח מעשי הצמד.
בין 2017-2018 סדרת הרשת הפכה לסדרת טלוויזיה בת שתי עונות ו-16 פרקים. הפרקים התארכו, התקציב גדל, אבל האובססיה המסוכלת למועדון הריבולי נותרה כשהייתה. המזימות הפכו לפרועות יותר, וכללו פרק מוצלח במיוחד בפסטיבל סאנדנס (שרכב על הפרימיירה האמיתית של "פרויקט אוולאנש"), פרק שבו מאט מתעוור זמנית בעקבות צפייה נמרצת בסרטי "מלחמת הכוכבים", ופרק האלווין שאליו הוכנסו אלמנטים של פנטזיה בהשראת "האיש המתכווץ המופלא" ו"זאב אמריקאי בלונדון". בסדרת הטלוויזיה הייתה התייחסות רבה למקורות ההשראה מסרטי פנטזיה, גיבורי-על ומד"ב, בעיקר כאלו המשתייכים לתקופת הילדות וההתבגרות של היוצרים.
המאפיינים הקומיים והאסתטיים של סדרת הרשת והטלוויזיה הם גם הבסיס ל"הסרט המופרע בכל הזמנים". מי שמכיר ומתחבר לוייב המילינאלס של מקארול וג'ונסון צפוי להנאה גדולה. לגבי אלו שלא מכירים – זה קצת יותר מוטל בספק. כמי שצפה בסדרות הקודמות ידעתי למה לצפות, וזה בדיוק מה שהיה – לא יותר ולא פחות. הביקורת האמריקאית התלהבה מהסרט במידה קצת מפתיעה. הסרט בהחלט חביב, ומאפשר צפייה שברוב מהלכה יש חיוך מסוים על הפנים, עם כמה פרצי צחוק (בעיקר בשליש האמצעי של הסרט), אבל אין בו שום דבר פורץ דרך.
3 צפייה בגלריה
מצטערים, אין בו שום דבר פורץ דרך. מתוך "הסרט המופרע בכל הזמנים"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
הסרט משתמש בסיטואציה המופרכת שנמשכת כמעט 20 שנה כנקודת המוצא שלו. תוכנית פרועה נוספת של מאט שגורר אחריו את ג'יי (התמיד פאסיבי יותר מבין השנים), אבל אצל ג'יי יש גם עייפות חומר. הם כבר רחוקים מהמחצית הראשונה של שנות ה-20 לחייהם. כעת הם שני גברים בגיל העמידה. מי יודע כמה מאות ניסיונות כבר היו להם להגיע לבימת הריבולי. למאט יש הפעם מזימה רבת מעוף – לבנות מכונת זמן בהשראת "בחזרה לעתיד". במקביל ג'יי מחפש ההזדמנות לחמוק מהסימביוזה הנצחית עם מאט.
דיינו אם נאמר שהתוכנית של מאט מתממשת. בדרך לא ברורה מותקן במכונית ה-RV המרופטת של השניים ה-Flux Capacitor הזכור מהדלוריאן של ד"ר אמט בראון - והוא עובד. כמות ההתכתבויות עם סרטו הנהדר של רוברט זמקיס היא כה גדולה, עד שברגע מסוים מאט יפנה ישירות למצלמה ויודה שהולכת להיות משימה לא פשוטה לטפל בזכויות היוצרים של "בחזרה לעתיד". החזרה של מאט וג'יי ל-2008 תיצור מפגש עם הגרסאות הצעירות של שני היוצרים, המגולמות באמצעות שוטים שנערכו בקפידה מסדרת הרשת המקורית. מבעד להומור השטותניקי יש משהו שהסרט מנסה לומר על התבגרות, ועל החברות שנשארת או נזנחת עם חלוף השנים. עבור מי שמכיר את הצמד מאז 2007, זה גם יכול לרגש.
3 צפייה בגלריה
גם ה"פרוע" הופך בשליש האחרון לדי צפוי. מתוך "הסרט המופרע בכל הזמנים"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
מה שתואר מתרחש בשליש הראשון של הסרט. אבל כמובן שלמסע בזמן, בוודאי בסרט שכזה, יש השלכות לא צפויות. אפשר בהחלט לציין שהשליש האמצעי של הסרט הוא פרוע מביניהם, והוא גם מפגין את השימוש בתקציב יותר משמעותי מכפי שהיה בסדרות הקודמות. אך גם ה"פרוע" הופך בשליש האחרון לדי צפוי. יש נקודה שבה ברור שבמקום שהסרט יבנה לשיא של הנאה ועניין - הוא מאבד מומנטום. יש רעיון עלילתי בשליש האחרון שממצה עצמו לפני שהמהלך שלו בסרט יסתיים. כאמור, לחובבי הסדרה והדמויות – ברור שמדובר בצפיית חובה. לכל אלו שלא מכירים – יש סיכוי שלא תבינו מה אתם עושים בבית הקולנוע.
השם העברי שניתן לסרט הוא גם חתיכת כותרת מחייבת. "ההר הקדוש" (אלחנדרו חודורובסקי, 1973), "ליסטומניה" (קן ראסל, 1975), "ראש מחק" (דיוויד לינץ', 1977), שלא לדבר על סרטים יפנים כמו House (נובוהיקו אוביישי, 1977), "טטסו: איש הברזל" (שינייה צוקומוטו, 1989) Visitor Q (טקאשי מייקה, 2001) Symbol (היטושי מאצומוטו, 2009) – אלו דוגמאות ספורות בקטגוריה של "סרטים מופרעים אמיתיים". ספק רב אם "הסרט המופרע בכל הזמנים" יהיה הסרט הכי מופרע של השנה, או אם שם התואר "מופרע" הוא בכלל רלוונטי עבורו. אבל כנראה ש"סרט משעשע בדרך שעשויה להרעיד מיתר בקרב מילניאלס מתבגרים" הוא שם פחות אטרקטיבי.
