כל שנה, בין אוקטובר לדצמבר, הקולנוע והטלוויזיה האמריקניים מוצפים בסרטי חג מולד חדשים. כמובן שישנן קלאסיקות מוכרות ואהובות גם על הקהל לא-נוצרי/לא-אמריקני - פנטזיית הגאולה "אלו חיים נפלאים" (פרנק קפרה, 1946), האקשן העילאי "מת לחיות" (ג'ון מקטירנן, 1988) או מיוזיקל הסטופ-מושן הנפלא "הסיוט שלפני חג המולד" (הנרי סליק, 1993). אבל על כל סרט חג מולד מוצלח מהעבר נוצרו בשנים האחרונות עשרות סרטי חג מולד שבמרכזם רומן דביק, משפחות מתכנסות-רבות-מתפייסות, וניסים ונפלאות שפורטים מכאנית על מיתרי הלב. הדבר הטוב ביותר שניתן לומר על "יה. איזה. כיף" (Oh. What. Fun.), שעלה אתמול לערוץ אמאזון פריים, שכנראה יהיו השנה סרטי חג מולד גרועים ממנו.
"יה. איזה. כיף" - טריילר
(קרדיט: באדיבות אמזון פריים)
הסרט נפתח במעין אפילוג ששייך לשלב מאוחר יותר של העלילה. קלייר קלאוסטר (מישל פייפר - יפהפייה נצחית) מתפנה מתדלוק מכוניתה על מנת לנזוף בילדים מרעישים ופרועים שיושבים במכונית מאחורי אימם. מה עבר עליה שהביא אותה לנקודת השבירה מול ילדים זרים? אם אין לכם משהו יותר טוב לעשות, וסבלנות לחכות שעה, אתם צפויים לגלות.
עוד לפני כותרות הפתיחה יש הצהרה ישירה לגבי הדבר שאותו הסרט מנסה לעשות ושאמור להבדיל אותו מסרטי חג מולד אחרים. "היכן סרטי החג על אימהות?", אומרת הגיבורה בווייס-אובר, "אני יכולה בקלות למנות תריסר סרטים על גברים". השאלה הרטורית מובילה לאזכור סרטים בשמם, בעיקר "תקועים בדרך" (1987) שבו שני גברים זרים שתקועים יחד בגלל מזג האוויר, מנסים להספיק לשוב לביתם לחג ההודיה (ולא לחג המולד!). "אבל", מתרעמת הגיבורה, "מה עם האישה שטרחה בבית, ניקתה ובישלה, בזמן שהבעל היה תקוע? היא קיבלה 90 שניות זמן מסך". הנה, נמצא רעיון לסרט חג מולד של המקופחות.
3 צפייה בגלריה
היכן סרטי החג על האמהות? ובכן, מסתבר שפה. מתוך "יה. איזה. כיף"
(צילום מסך, באדיבות אמזון פריים)
לאחר המסגור התת-פמיניסטי הזה, שאר הסרט עובר למתכונת נטולת-רפלקסיביות (למרות שגם בהמשך יוזכרו או יבליחו פה ושם סרטי חג מולד נוספים). רמת ההתנהלות העיקרית של הסרט היא כשל סיטקום טלוויזיוני, לאו דווקא מהעשורים האחרונים, עם מקבץ דמויות שטוחות, ומהלך עלילתי צפוי מראשיתו ועד סופו. במאי הקומדיות הבינוני מייקל שואוולטר ("חולי אהבה" מ-2017 היה המצליח בסרטיו), והתסריטאית צ'נדלר בייקר (שהסרט מעבד סיפור קצר שכתבה) לא מנסים לאתגר את שטאנץ סרטי החג ברגש לא צפוי.
בנקודת ההתחלה האמיתית של הסיפור אנו פוגשים את קלייר, עקרת בית מיוסטון, בשיא ההכנות וההתרגשות לקראת התכנסות המשפחה בחג. ניק (דניס לירי), הבעל הדי-בסדר שלה, משתתף בחצי קלאץ'. הבת הבוגרת היא צ'נינג (פליסטי ג'ונס), שקצה בהערות האימהיות המקטינות, ומחפשת את הדרך לצמצם את מספר התכנסויות החג. לצידה בעלה דאג (ג'ייסון שוורצמן) שנתפס על ידי שאר הילדים הבוגרים של המשפחה כנודניק. טיילר (קלואי גרייס-מורץ) היא הבת האמצעית, לסבית מוצהרת שבכל ארוחת חג מביאה בת זוג חדשה. הפעם זו דונה (דוורי ג'ייקובס), הדי.ג'יית הכי מיובשת בעולם. בן הזקונים הוא סאמי (דומיניק ססה) שאין לו ממש קריירה או כיוון, ושבבוקרו של אותו יום חברתו זרקה אותו.
הרצון האמיתי של קלייר הוא שילדיה יוקירו את המאמץ הגדול שהיא עושה באירוח ארוחת החג. היא מעריצה מושבעת של זאזי (אווה לונגורייה), בעלת תוכנית אירוח טלוויזיונית דמויית-אופרה וינפרי. זאזי עושה את תחרות "האמא של החגים" בין הצופות שלה, ובה הילדים של אותן צופות אמורים לכתוב לתוכנית ולהלל את אימהותיהן. הזוכות תקבלה כרטיס טיסה ללוס אנג'לס, אירוח במלון והשתתפות בתוכנית. קלייר מנסה לדחוק בילדיה שיכתבו לתוכנית, אבל לא נראה שיש מי שלוקח אותה ברצינות.
החצי הראשון של הסרט מתבסס על סצנות "סיטקומיות" שבהן יש חיכוכים בין בני משפחה בקומבינציות שונות. אם זה לא מספיק יש בבית ממול את משפחת וונג-ווסרמן "המושלמת", עם האמא ז'אן (ג'ואן צ'ן) שמנהלת מלחמה פסיכולוגית ארוכת-שנים עם קלייר. מזל שיש את ליזי וונג-ווסרמן (הוואנה רוז ליו), בת המשפחה היפה והמוצלחת שלסאמי יש עליה קראש אורך שנים. מעניין איך זה יתפתח.
באמצע הסרט מתרחש הדבר שמביא את הגיבורה לנקודת שבירה: בני המשפחה עוזבים למופע שאליו היא קנתה כרטיסים, ובטעות שוכחים לקחת אותה. היא מחליטה לנטוש את ארוחת החג ולתת להם להסתדר בעצמם. העלילה מתפצלת בין בני המשפחה שנותרים בבית ורבים יותר מקודם, ובינה והרפתקאותיה הלא-ממש מעניינות בדרכה לתוכנית של זאזי. שום דבר לא זכיר או הכרחי לא בקו העלילתי הראשון ולא בשני. הסרט מחליף שוב ושוב טונים רגשיים, אך בגלל האופי השטוח של העלילה אף אחד מהם לא מבוצע במידה שמעוררת תגובה רגשית משמעותית בקרב הצופים. בקיצור - לא תצחקו ולא תבכו.
3 צפייה בגלריה
עכשיו תצטרכו להזמין פיצה, וזה עליכם! מתוך "יה. איזה. כיף"
(צילום מסך, באדיבות אמזון פריים)
"יה. איזה. כיף" הוא לא עוד סרט חג גנרי של ערוץ הולמארק עם שלל פרצופים נאים אך לא מוכרים של שחקנים מדרג שלישי ומטה. הבמאי יחסית מוכר, וצוות השחקנים (למעט מישל פייפר) אומנם אינו מהשורה הראשונה, ובכל זאת אמור לספק בידור מתקבל על הדעת. אם זה הרף - ייתכן שהוא יושג עבור קהל שלא מחפש מקוריות או עניין בסרט חג.
