בארבע וחצי בבוקר, כשמרבית בני גילה עוד ישנו, עתליה נבון כבר עמדה בתוך המים הקרים של בריכות הדגים בעמק המעיינות. היא משכה רשתות, שקלה דגים, וניסתה להרים תשעה קילוגרמים, גם כשבקושי הצליחה להחזיק ארבעה. "רציתי להוכיח שאני מסוגלת", היא אומרת בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet, "כשאני רוצה משהו, אני עושה אותו עד הסוף".
ספק אם האנשים שעבדו לצידה ידעו שבמרחק כמה שעות נסיעה משם נמצא הבית שבו גדלה לצד אבא דב נבון, אחד השחקנים הוותיקים והעסוקים בישראל, ואמא, האמנית נטע הררי נבון, שציוריה הוצגו במוזיאונים בארץ ובעולם - כי גם כשהכירה חברים חדשים, לא תמיד מיהרה לספר מי הם. "רק בשלב מאוד מאוחר אני אומרת את זה", מספרת נבון הבמאית, זמן קצר אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל. "כי ברגע שאני אומרת - האווירה בחדר משתנה".
משתנה איך?
"הייתה לי, לדוגמה, חברה מאוד טובה בצבא. אני הייתי מש"קית ת"ש והיא הייתה מש"קית חינוך. החלום שלה היה להיות שחקנית. היינו יושבות בחדר שעות ומדברות על מונולוגים בקולנוע וטלוויזיה. אגב, שם אני חושבת שפלרטטתי לראשונה על הרצון להיות בעולם הזה. ורק אחרי המון זמן אמרתי לה שאבא שלי שחקן".
איך היא הגיבה?
"היא שאלה, 'מי? מי?' אמרתי, 'דב נבון'. היא אמרה לי 'מה? איך לא אמרת?'. ותמיד התגובות על אבא חיוביות, ומפה גם מגיע האתגר".
"הייחוס פותח לי דלתות, אבל אני צריכה להיכנס לבד". דב נבון
(צילום: יריב כץ)
מה זה אומר מבחינתך?
"כשאני גדלה בתוך העולם הזה יש את הסקאלה - כמה אני נשענת וכמה אני עצמאית. זה חלק ממני. הייחוס פותח לי דלתות, אבל אני צריכה להיכנס לבד. פשוט אבא שלי מאוד אהוב. הוא שחקן וואו, כולם אוהבים אותו. ואולי זה מתקשר לזה שאני פשוט רוצה להוכיח את עצמי כל הזמן".
הצורך הזה הוביל אותה כאמור לעמק המעיינות, שם בחרה לעבוד בעבודה המועדפת שלה - רחוק מהבית, בניסיון להעמיד את עצמה במבחן. אפילו רישיון לטרקטור היא עשתה לטובת האתגר האישי. "תמיד הייתי קרובה לבית והרגשתי שאני צריכה להיות עצמאית. היה לי חשוב לחוות מחדש ולצאת מתל אביב. אבל לא ידעתי שאני אתקע שם ואתבודד מהמשפחה ומהחברים".
למה?
"באמצע הייתה את תקופת הקורונה, אז גרתי שם במשך שנה וחצי. למעשה, העבודה המועדפת הסתיימה אחרי חצי שנה אבל העדפתי להישאר עוד. התקופה הזאת עשתה לי שינוי בחיים".
עצם הבחירה בבריכות דגים לעבודה מועדפת היא די חריגה, לא?
"בילדות הייתה לנו חבורה של הורים וילדים שגדלנו ביחד וכל קיץ היינו נוסעים לבית אלפא. וכשחיפשתי עבודה מועדפת, ראיתי שיש בעמק המעיינות והרגשתי שזה נכון".
מה זה בעצם אומר לעבוד בבריכות דגים?
"שמע, בן הזוג שלי שואל איפה הבחורה שהייתה קמה בארבע וחצי בבוקר ונכנסת לבריכת הדגים הקפואה. אז זה מה שזה", היא צוחקת, "קמים בארבע וחצי בבוקר, נכנסים למים הקרים. רציתי להוכיח".
למי?
"אני חושבת שקודם כל לעצמי. באותו רגע לא חשבתי על זה שאני עושה את זה כדי להוכיח. פשוט עשיתי".
"הייתי אמורה להירשם ללימודי משפטים"
נבון תחגוג יום הולדת 28 בספטמבר הקרוב, היא אחות בכורה לתמרה, וכאמור בתם של נבון והררי. ברזומה הקצר שלה בעולם התרבות ישנו סיום לימודים בהצלחה בסם שפיגל, וגם סרט הביכורים הקצר שלה "קו המים" - שאותו כתבה, ביימה וערכה, ואף הוקרן בבכורה בפסטיבל ירושלים ונבחר להשתתף בפסטיבל ביוון בשנה שעברה. סרט הגמר שלה, "הנערה הזאת", הוקרן בתחרות בינלאומית של פסטיבל סרטי סטודנטים.
אבל עד שהגיעה לתובנה שעולם הקולנוע הוא זה שמעניין אותה, נבון התלבטה בינה לבין עצמה אם זה מה שהיא באמת רוצה. עוד לפני כן, בגיל הרבה יותר מוקדם, היא השתעשעה עם המחשבה להיות שחקנית. "רציתי ללכת למגמת משחק וההורים לא הרשו לי", היא מספרת.
למה?
"הם רצו שאהיה מספיק בוגרת כדי לקבל את ההחלטה. זאת אומרת שאם אחליט לבחור במשחק או בתחום הזה שקרוב להורים שלי - זה יהיה מתוך החלטה שלי כאדם בוגר ועצמאי".
"הם רצו שאהיה מספיק בוגרת כדי לקבל את ההחלטה". דב נבון עם עתליה בילדותה
(צילום: ענת מוסברג)
ומה עשית?
"בסוף הלכתי למוזיקה קלאסית וניגנתי על חליל צד, אבל בהמשך עזבתי את האמנות והלכתי בכלל למגמה ריאלית. החלטתי שאני לוקחת מסלול אחר משני ההורים שלי. אבל בפנים תמיד היה בי היצר הזה, שמשתוקק ליצור ולגעת בעולם הטלוויזיה והקולנוע".
מי שרוצה לשחק - יש לו חיידק, ולי אין את זה. יש לי חיידק לברוא עולם יצירתי ולא להיות בפרונט
אז למה לא העזת?
"הייתי צריכה לעבור תהליך עם עצמי ורק בתקופת הקורונה, כשעבדתי בבריכות הדגים, התחלתי לקרוא וראיתי על סם שפיגל. רק אז היה לי את האומץ להגיד 'גם אני רוצה'. שתבין, אני בכלל עשיתי פסיכומטרי והייתי אמורה להירשם ללימודי משפטים".
אחרי שהבינה שהיא רוצה לעסוק בעולם התרבות - הקושי הגדול היה לשבת מול הוריה ולשתף אותם. "סיפרתי להם שאני מתחילה להתעניין בזה", היא נזכרת, "ואז הלכתי למכינת תיאטרון בניסן נתיב כדי להתחיל לגשש".
"בפנים תמיד היה בי היצר הזה, שמשתוקק ליצור ולגעת בעולם הטלוויזיה והקולנוע". עתליה נבון
(צילום: אמיתי רוזנברג, סם שפיגל)
חשבת שאת בכלל בקטע של משחק?
"לא חושבת, פשוט רציתי להתחיל. שם כבר נפלה ההבנה שאני רוצה להיות מאחורי המצלמה ולא לפניה. זה פשוט תמיד היה שם גם אצלי וגם ביחסים מול ההורים שלי - מגיל קטן אמרתי להם שאני רוצה להיות שחקנית, והאמת היא שבגיל 12 שיחקתי באיזה סרט גרמני שצולם פה בארץ. ההורים שלי חשבו שהתבגרתי ושכחתי מזה, אבל זה פשוט היה אצלי בגנים ושוב התפרץ - רק ממקום אחר, ממקום שלא רוצה להיות בפרונט".
האמת היא שאני לא שומעת את הפודקאסט של אבא. אני שומעת את אבא שלי הרבה מאוד ביומיום, אני אוהבת אותו, אבל אין לי כוח לשמוע אותו מעבר למה שאני שומעת כבר בבית
ויתרת על הרצון להיות שחקנית?
"מי שרוצה לשחק - יש לו חיידק, ולי אין את זה. יש לי חיידק לברוא עולם יצירתי ולא להיות בפרונט".
"אין מצב שקיבלתי פרוטקציה"
הדיסוננס הזה, בין הרצון להיות בפרונט "כי צריך" לבין הרצון לברוח מהפרונט "כי מפחיד", מלווה את עתליה נבון די הרבה זמן. כך, למשל, כשנשאלה למה בכלל הגיעה להתראיין, ענתה בכנות: "סיימתי את הלימודים ואני מתחילה קריירה עצמאית שלי שבה אני רוצה להתבטא ולעשות את האמנות שלי. אני חושבת שזה חלק מהתהליך שלי לשים את עצמי בפרונט. זה מורכב אצלי, בטח כשאני גדלה בבית עם שני הורים מפורסמים, והריאיון הזה מבחינתי הוא לקחת את התהליך צעד אחד קדימה".
למה נגיד לא להתראיין בפודקאסט של אבא, "לשחרר את הדב"? יכולה להיות לך שם סביבה יותר נוחה, אפרופו החשש מהפרונט.
"אני אעשה את זה בכיף, אבל זאת דינמיקה אחרת. בקטע הזה אני יותר דומה לאמא שלי. האמת היא שאני לא שומעת את הפודקאסט של אבא. אני שומעת את אבא שלי הרבה מאוד ביומיום, אני אוהבת אותו, אבל אין לי כוח לשמוע אותו מעבר למה שאני שומעת כבר בבית (צוחקת)".
איך זה בכלל לגדול עם אבא ואמא אומנים?
"בבוקר אבא עושה את הסנדוויצ'ים ואת ארוחת הצהריים, אבא הוא הכי אמא טורקייה. ואז בערב יש הצגה לאבא וזה גם ממש כיף, כי אני יכולה לבוא ולהיות עם אמא בבית. כשהיא בסטודיו מציירת, זאת שגרה קצת שונה. הבית מלא באמנות שלה. אני מעריצה את האמנות שלה. גדלתי לתוך זה, אני לא יודעת משהו אחר. אני חייבת גם להגיד שכל בן אדם שפוגש את אבא שלי, חוזר אליי ואומר 'את לא יודעת כמה אבא שלך אוהב אותך', ואני אומרת שאני יודעת".
"מעריצה את האמנות שלה". נטע הררי נבון
(צילום: יובל חן)
מתי הם היו שם בשבילך ברגע שהכי היית צריכה?
"בלימודים, במקום הזה שאת רוצה הכרה ולפעמים לא מקבלת אותה".
תני דוגמה.
"אני באתי לשניהם ובכיתי שאני לא מקבלת את מה שאני צריכה בלימודים מבחינת האהדה לתוצרים בהתחלה, ושניהם ממש הבינו אותי. הם אמרו לי שלא תמיד יאהבו את הדברים שאעשה. גם כשהייתי ילדה, ראיתי איך אבא תמיד תומך באמא ואיך אמא תמיד תומכת באבא. סם שפיגל זה מקום מאוד תחרותי וכולם רוצים להיות הכי טובים ולכן היה לי קשה. הם רוממו אותי".
הקוראים בטח יתהו אם הייתה לך פרוטקציה בגלל שאת הבת-של.
"אני יכולה להגיד בלב שלם ובפה מלא - לא היה שום דבר בבית ספר. אין מצב שקיבלתי פרוטקציה בגלל שאבא שלי שחקן ואמא שלי ציירת. יש הרבה ילדים-של. בסם שפיגל אנחנו כיתה קטנה. כולם חברים וכולם מוכשרים בטירוף".
עכשיו נבון מבינה שהגיע המאני-טיים ורוצה לצאת לעולם הגדול, והיא גם יודעת באילו נושאים הסרטים שלה יעסקו. "מה שמעסיק אותי זה מיניות ונשיות", היא אומרת, "עצם זה שאני אישה במרחב זה משהו שאני חוקרת אותו ואוהבת לחקור אותו. כמו שכשהייתי בבריכות הדגים - הייתי אישה במרחב גברי. אני אוהבת לחקור אירוטיקה, לא לפחד מזה ומדברים שאולי בתור נערה פחדתי מהם. כיוצרת מתחילה, אני חושבת שבהתחלה את מגששת סביב הדברים הקרובים אלייך, אבל בשלב מסוים צריך לצאת החוצה. אני לא ארצה להתעסק רק בדברים שלי".
את מדברת על חקר האירוטיקה והמיניות עם ההורים? זה מביך אותך?
"יש לי קשר מאוד קרוב גם עם אמא שלי וגם עם אבא שלי. זה לא מביך אותי. הדבר המביך היה ברגע שאמרתי שאני רוצה לעסוק באמנות".
למה לא ביקשת מאבא לשחק בסרטים שלך?
"איכשהו אני מתעסקת בנשיות ואבא שלי עוד לא שם. ברגע שאני אהיה שם - הוא יהיה שם. באתי להשמיע את הקול שלי ואת מה שאותי מעניין ואותי מפרה, התשוקה באמנות. אני כל הזמן מנסה לחשוב מה אכתוב בסרט לאבא".
ומה חשבת?
"זהו, שאצלי רעיון לסרט מגיע מדגדוג של תשוקה מסוימת, פריים, מחשבה, רעיון קטן שמפרה, ואם המחשבה לא מדגדגת לי אז לא. וכרגע זה עוד לא".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך ליצור".
