יש לפחות ז'אנר אחד בקולנוע שהמונח "אזהרת ספויילר" אינו חל עליו. קומדיה רומנטית, מכובדי, היא מסוג הסרטים שאתם נכנסים אליהם במודעות מלאה למסלול השתלשלות העלילה, למודי ניסיון מסרטים קודמים. אתם יכולים לא פעם להמר כבר מהדקות הראשונות מי יסיים את הסרט הזה עם מי, כשתבהו מסופקים בכתוביות הסיום, ואיזה תהליך נפשי של התפכחות והתבגרות הם יעברו בדרך לשם.
לא שיש בזה משהו רע – להיפך. זה חלק מהכיף. אנחנו מתמסרים לנוסחה בחדווה, בידיעה שהיא הולכת לתגמל אותנו באותה המידה. זה הולך להיות קומי ורומנטי, אז בואו, לא באמת אכפת לנו לדעת מראש מה הולך לקרות כל עוד יעביר אותנו לצד השני מבוגר אחראי ומבדר. ידענו את זה ב"נוטינג היל", ידענו את זה ב"כשהארי פגש את סאלי", ידענו את זה ב"הכי טוב שיש", דאם, ידענו את זה אפילו ב"שירת הסירנה". נהנינו? אין ספק.
הבעיה מתחילה כשקומדיה רומנטית נשענת כל כך על הנוסחה, שאין בה הרבה מעבר לה, ואני מסתכלת עלייך, "משחק על אמת", קומדיית הוולנטיין שנטפליקס העלתה השבוע לרגל החג הקדוש. "משחק על אמת", Players בלעז, היא כל כך נוסחתית ומהונדסת, שקשה לצפות בה מבלי להרגיש שכתבו אותה מתמטיקאים. מי מציל אותה ממוות חסר נשמה? אולי רק הדיאלוגים הקומיים, ההומור המטופש לפרקים והליהוק החמוד.
3 צפייה בגלריה
מתוך "משחק על אמת"
מתוך "משחק על אמת"
מי מציל אותה ממוות חסר נשמה? מתוך "משחק על אמת"
(צילום: K.C. Bailey באדיבות נטפליקס)
מקנזי, מק בשבילכם, היא עיתונאית ספורט מברוקלין שמנסה למצוא את הקול שלה בכתיבה. היא סוג של קלישאה גברית על הבחורה המגניבה – טום בוי טוטאלית שנראית מדהים, שולפת סטטיסטיקות מההיסטוריה של הספורט ואוכלת בעיקר טייק אוויי. מקנזי (שמגלמת ג'ינה רודריגז, כוכבת "ג'יין הבתולה") יוצאת עם החבורה הגברית שלה לברים בהם הם מעלים יחד מחזות משוכללים, שהם מכנים "המהלכים", שנועדו לסדר להם בני זוג לסטוצים בהם הם חושקים.
מקנזי לא מפגינה שום סנטימנט כשזה מגיע למושאי הסטוצים שלה, עד שיום אחד היא פוגשת בניק ראסל (טום אליס, "לוציפר"), כתב מלחמות בריטי וחתיך שמעיף לה את הסכך. בעזרת החבורה שלה היא מצליחה לתמרן את עצמה למיטתו של ניק, אבל אחרי הערב שלהם ביחד, והתוודעותה ליתרונות הברורים של ניק (מצעים מכותנה מצרית וסטים תואמים של כלי מטבח) מתעורר אצלה משום מה צורך לא מוכר – היא משתוקקת למערכת יחסים בוגרת שאורכת יותר מלילה אחד.
3 צפייה בגלריה
מתוך "משחק על אמת"
מתוך "משחק על אמת"
חולמת על יותר מלילה אחד. מתוך "משחק על אמת"
(צילום: K.C. Bailey באדיבות נטפליקס)
החברים של מק הולכים איתה הרבה אחורה – ברנגן (אוגוסטוס פרו), בחור דו מיני שמתמסר לחלוטין למהלכים של הגאנג ועובד במחלקת הנפטרים באותו עיתון, אחיו, ראיין "ליטל" (ג'ואל קורטני) והקולגה שלה בעיתון, שהיא מכירה עוד מימי הקולג', אדם (דיימון ואיינס ג'וניור, "הבחורה החדשה"). בין אדם למקנזי היה פעם קטע, אבל הם התגברו אליו ועכשיו הם חברים טובים (מבט רב משמעות), והיחסים ביניהם הרבה יותר פתוחים ואינטימיים מאשר עם שאר החבורה.
הם מצרפים אליהם את אשלי (לייזה קושי, היוטיוברית המצויינת) כדי לעלות את התיאטרון שלהם שלב ולמצוא את המהלכים המתאימים למטרה החדשה של מקנזי: לעבור מסטוץ של לילה אחד למערכת יחסים או לפחות לרצף של דייטים. גם אז השאיפות שלה ממערכת יחסים בוגרת הן די צנועות – היא רוצה מגירה. חלל קטן משלה בחיים של מישהו אחר. "ה'מהלכים' לא יכולים לקנות לך מערכת יחסים", מזהיר אותה אדם, "מהסיבה הפשוטה – אי אפשר להעמיד פנים במערכת יחסים". אחד לקח בוגר לחיים – צ'ק.
כמו הרבה קומדיות מסוגה, "משחק על אמת" מלאה בעלילות מופרכות – רמת האנרגיה המושקעת בתחקיר שנעשה על ניק, בפגישות אקראיות בינו ובין מקנזי ובהפיכתה של הנערה לדמות שעשויה להתחבב עליו היא בלתי נתפסת. לא ברור מתי יש לחבורה הזאת זמן לעבוד (חוץ מליטל, הוא מובטל וזה מאפיין האישיות הכי בולט שלו). היא מעמידה פנים שהיא אדם שונה לחלוטין כדי לקסום לו, ואחר כך מתלוננת שהוא לא רואה אותה כמו שהיא באמת, מה שמדגיש את מוסר ההשכל המאולץ, שכל תפקידו הוא לנווט את שני הנאהבים האמיתיים זה לזרועות זה.
3 צפייה בגלריה
מתוך "משחק על אמת"
מתוך "משחק על אמת"
מלאה בעלילות מופרכות. מתוך "משחק על אמת"
(צילום: K.C. Bailey באדיבות נטפליקס)
במקביל הבנייה של מקנזי האמיתית סינתטית לא פחות – סיפורים קורעי לב ומזילי דמעה על ההורים שלה צצים ונבראים רק כדי לשוות לה עומק מעושה. הקרבה בינה ובין אדם היא ממש לפי הספר – אנקדוטות משותפות מרגשות כביכול, שהם מוצאים לנכון להעלות ברגעים הנכונים. חרב הפיטורים ניצבת מעליה אבל אף אחד לא באמת מאמין שזה יקרה. הבימוי של טריש סי ("פיץ' פרפקט 3") לא מסייע לשחקנים להמריא מעל האפיון השטוח של הדמויות שלהם, ולא בדיוק מנסה להמציא מחדש את המרדף אחרי אהבת האמת.
אז מה בכל זאת מחזיק את "משחק על אמת" לפחות כקומדיה סבירה לערב לא מזיק של קהות חושים, מהסוג של ישאיר אחריו שוב משקע? דיאלוגים שנונים ומהירים של וויט אנדרסון, חיבור טוב בין השחקנים, הומור מטופש מספיק כדי להחזיק את הסרט ברמה הבלתי יומרנית הראויה לו מפצים במשהו על הנוסחתיות המובהקת, כך שגם אם לא תצאו מהצד השני עם התרוממות רוח ורצון להתאהב ביצור האנושי הבא שיקרה בדרככם, לפחות לא תצאו משם עם תחושה שנדרסתם על ידי צ'אט GPT.