טטריס הוא משחק פשוט למדי. צורות גאומטריות שונות המורכבות מארבעה ריבועים (ומכאן שמו בהשראת הסיפרה ארבע ביוונית - טטרה) מגיחות מהקצה העליון של המסך בדרכן לחלקו התחתון. בלי יותר מדי תחכום או דמיון, המשתמש נדרש לסדר את הצורות הללו במרחב במטרה ליצור מבנים מושלמים ולמלא את השורות ולהמשיך לשלב הבא וכן הלאה בלי לעזוב את צג המחשב. פשוט ונגיש, כמו פאזל. בניגוד מוחלט, הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים של הפצתו ברחבי העולם, הייתה סבוכה, מורכבת ומסועפת, משחק רב משתמשים שכל אחד מהם מנסה למשוך את העניינים בכיוונו, ולצאת כמנצח. למלא את הכיסים כדי להמשיך לשלב הבא משני צדי מסך הברזל: בין ברית המועצות לעולם המערבי. פאזל שרכיביו בלתי ניתנים להתאמה. ולמרות הכול, הבמאי ג'ון ס. ביירד הצליח לעשות כן במותחן המרתק שיצר על הפרשה שהתנהלה מאחורי הקלעים של המשחק, שהעניק את שמו לסרט "טטריס".
"טטריס" - טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
בהקרנת הבכורה של "טטריס" שהתקיימה לפני כשבועיים בכנס SXSW שבאוסטין, ביירד אמר שכשהוא נתקל לראשונה בתסריט שכתב נואה פינק, הוא נסחף אל העלילה שעוצבה בהשראת האירועים האמיתיים והדמויות המעורבות, והתקשה להאמין: "לא שמעתי על הסיפור הזה מעולם, ואני עדיין מתקשה להאמין איך אף אחד לא עשה ממנו סרט בעבר". ובכן, למרות הפופולריות הבינלאומית האדירה של המשחק, משפט עסקי, תככים ומזימות, וההרפתקאות הבירוקרטיות שהתנהלו מאחוריו לא נתפסים כחומרים נגישים במיוחד לקהל רחב. צוות היוצרים של הסרט ידעו שנדרש פה ריסטארט רציני שיחזיר את הצופים לחוויה הטכנולוגית של שנות השמונים. כשהאינטרנט היה עדיין בגדר תיאוריה, כשקבצים הועברו על גבי דיסקטים, והתקשורת התנהלה בטלפונים נייחים ופקסים. למרות פערי הדורות, הבמאי הסקוטי לקח על עצמו את האתגר לעשות סדר בבלגן ולבנות אותו מחדש כמו בטטריס, עם עקיצה לרוסיה של ולדימיר פוטין ואנשיו.
לכתבות נוספות במדור:
בתמיכת חברת אפל, לא פחות, ביירד וצוות ההפקה מביאים למסך הגדול וגם זה הקטן של שירות התוכן אפל TV פלוס, את הסרט "טטריס" שמקפיד להיות נאמן לאירועים המסובכים כפי שהתרחשו מאחורי הקלעים ועדיין נותר מרתק ומהנה. זוהי משימה מאתגרת במיוחד שביירד והתסריטאי פינק עמדו בה באמצעות הקניית תבנית של מותחן ריגול ברוח ספרי ג'ון לה קארה ואיאן פלמינג, שקנו את עולמם בהשראת המלחמה הקרה. לצורך העניין הם גם שידרגו את סיפור הרקע באמצעות קווים עלילתיים בדיוניים ודמויות מפוקפקות, שספק אם היו באמת, אבל הופכים את הסרט למותח. עם זאת, שני הגיבורים הראשיים, הנק רוג'רס ואלכסיי פז'יטנוב, היו שם במציאות. הם חלקו את סיפורם בעבר בסרט הטלוויזיה התיעודי "טטריס: מרוסיה באהבה" מ-2014, ודמויותיהם כיכבו גם ברומן הגרפי המוערך של בוקס בראון "טטריס: המשחקים שאנשים משחקים" מ-2016. רוג'רס עצמו אף מעורב בהפקת הסרט, וכך גם האוליגרך לן בלווטניק.
רוג'רס הוא איש עסקים אמריקני ממוצא הולנדי, ולדבריו גם יהודי, שמתגורר בטוקיו ונשוי לאישה יפנית. אנחנו עושים איתו היכרות ראשונית, בגילומו של טרון אדג'רטון, בגרסה בוגרת ומשופמת של עצמו, כשהוא מתייצב ביריד משחקי מחשב לקראת סוף שנות השמונים. העסק שלו נמצא בנקודת שפל, אבל כשהוא נחשף לפלא שנקרא טטריס, הוא נשאב אליו כל כולו ומזהה הזדמנות עסקית נדירה. הוא מסתנן למשרדי נינטנדו ומגייס את קסמו האישי כדי לשכנע את נשיא החברה הירושי ימאוצ'י לגבות אותו במאמציו להבטיח את זכויות ההפצה של טטריס ביפן, ומשם אולי אף בעולם כולו. התוכנית מתרכזת בברנש מפוקפק בשם רוברט סטיין (טובי ג'ונס), סוחר משחקי מחשב שנמצא בקשר עם השלטונות במוסקבה ונוהג לתווך בינם לבין יבואנים במערב. ככל שהוא יודע, לסטיין יש הסכמים בלעדיים עם תאגיד אלקטרונורגטכניקה הסובייטי (או בקיצור "אלורג"), שבו מועסק מפתח התוכנה פז'יטנוב, ממציא המשחק.
לאחר שמושג הסכם, רוג'רס מגלה לתדהמתו שבמקביל סטיין סגר עסקה להעברת הזכויות לתאגיד מירורסופט שבבעלות המיליארדר רוברט מקסוול (רוג'ר אלאם), שבנקודת השפל הכלכלית שבה הוא נמצא, חומד בעיקר את הפוטנציאל המסחרי של טטריס במכונות משחק, כשאת הזכויות למשחקי מחשב אישי מכר לחברת אטארי. אומנם מדובר ביריבים המרים של נינטנדו, אך לימאוצ'י ואנשיו יש תוכנית מגירה מפתיעה: הם עומדים להשיק את המותג החדש שלהם גיימבוי, ושואפים להפיץ אותו ברחבי העולם עם טטריס בחבילה אחת. המכשיר האישי החדש והממזרי הוא פריצת דרך טכנולוגית שאין לה כיסוי מבחינת החוזים שנחתמו עד כה, ורוג'רס מחליט שכדי להבטיח אותם לעצמו, עליו לשים נפשו בכפו ולצאת בעצמו לברית המועצות. אנחנו אומנם נמצאים בתקופת הגלאסנוסט, רגע לפני קריסת הגוש הקומוניסטי, אולם המפלגה וראשיה עדיין אוחזים בכוח, וגם לופתים את צווארם של האזרחים, באמצעות הרשויות.
בניגוד לכל הנהלים, רוג'רס, שנוחת במוסקבה כתייר, פונה לעשות עסקים עם אלורג. כהרגלו הוא מתעלם מפרוטוקולים בירוקרטיים, מסתנן למשרדי הנהלת חברת הטכנולוגיה הממשלתית וחותר למגע עם העומד בראשה ניקולאי בליקוב (השחקן האוקראיני אולג סטפן). הוא גם זוכה להיכרות אישית עם פז'יטנוב עצמו (ניקיטה אפרמוב הרוסי). בזמן הקצר שעומד לרשותו, הקפיטליסט בעל החיבה לעיגול פינות מנסה ליצור יחסי אמון עם שני הקומוניסטים המרובעים. בעוד שהקשר המתגבש עם המתכנת הצנוע פז'יטנוב מתגבש באופן חברי אינטימי, ההתנהלות שלו מול הבוס בליקוב היא על רקע מקצועי כשהוא מציע את עזרתו בבחינה וביקורת של ההסכמים שנחתמו עם סטיין. לתדהמתו הוא מגלה שהם אינם תקפים ולבטח אינם מקיפים את מה שהסוחר הממולח מתיימר לייצג. מעולם לא היו בידיו זכויות למשחקי מחשב, או למכונות המשחק, ומכשירים ידניים כמו גיימבוי היו בכלל מחוץ לתחום ולבטח לא על הנייר.
תיאור סיפור הרקע וההתרחשויות מאחורי הקלעים בוודאי לא נראים לכם כמפתים מדי, אולם הם מובילים לסצנה אחת מרכזית, שמתארת סיטואציה שהייתה באמת, במהלכה שלושת השחקנים העיקריים במאבק הפצת טטריס שהו במקביל במשרדי חברת אלורג, ללא ידיעתם, כל אחד בחדר אחר. כל מנהל בליקוב את המשא ומתן הרב צדדי הזה. הוא מקבל טיפים מרוג'רס לגבי החוזה עם סטיין, שנאלץ לחתום על טיוטת הסכם חדשה בלי לבחון אותה לעומק, ואז מתדיין עם קווין מקסוול (בנו השחצן של רוברט בגילומו של אנתוני בויל) שמפגין את עוצמתו הקפיטליסטית על בליקוב שמסתמן כפטריוט סובייטי הנאמן לארצו ולערכי הקומוניזם. בהמשך יהיה זה אבא רוברט שיתערב בעצמו וינסה להפעיל את קשריו עם המנהיג העליון מיכאיל גורבצ'וב. הוא אומנם נמצא בשפל ולא מוכן לשלם את הסכום המתבקש למימוש העסקה, אבל מציע שירותים אחרים בסחר חליפין על פי המסורת המרקסיסטית. ואם לא זה, אז שוחד.
קשה להאמין שכל התככים, המזימות והבגידות הללו משני צדי מסך הברזל רגע לפני נפילתה של חומת ברלין וקריסת ברית המועצות, מתחוללים רק בגלל טטריס - משחק מחשב בסך הכול. כדי להוסיף הקשר דרמטי ומותח לתחרות הזו, מוטמעת דמותו של ולנטין טריפונוב (איגור גרבוזוב) שהיא אומנם בדיונית, אבל מבטאת את רוח התקופה ועיוותיה. הנבל שחולש על שירות הביון עוקב מקרוב אחר אנשי העסקים שהגיעו מחו"ל כדי לדון בעסקת טטריס. כמו רבים מהמקורבים לשלטון בסוף שנות ה-80 בברית המועצות, גם הוא מזהה את השינויים שבדרך וחותר להשגת ממון וכוח רגע לפני, כדי להפוך לאוליגרך אחרי. בחסות בטחון המדינה הוא פועל כתואם פוטין לצורך רווחתו האישית ויעשה ככל שיידרש כדי להבטיח נתח נאה בתוצאות המרוץ לרווחה, יהא אשר יהא המנצח. טריפונוב וסוכניו הם אלה שמעניקים לסיפור כולו תבנית עלילתית מלאה באקשן ברוח מותחני הריגול הקלאסיים שמשתלטת על חלקו האחרון של הסרט.
"טטריס" מותיר הרבה מהפרטים היבשים מחוץ לסרט, אבל הוא מדגים היטב את הקשרים המסחריים המעוותים בין הקומוניזם הכפייתי על תגליותיו וגאוניו המדוכאים לבין החזירים הקפיטליסטים שחומדים אותם, במחירי רצפה. אבל במקום לצאת נגד השיטה הזאת, או האחרת, הוא מסמן דווקא את אלו החתרנים תאבי הבצע שפועלים באיזור האפור שביניהם. ממש כמו בג'יימס בונד, הנבלים הם אלה שמתמרנים את שני הצדדים לצורכיהם ויפעלו בדרכי רמיה או אפילו באלימות כדי לנצל את המתיחות כדי לזכות בעוצמה ובכסף. במקרה של הסוכן החשאי 007, ד"ר נו, גולדפינגר, בלופלד ודומיהם רוצים להשתלט על העולם. ואילו במקרה של "טטריס", סוכן המכירות סטיין, איש העסקים המגלומן מקסוול והפוליטיקאי המושחת טריפונוב פשוט מזהים הזדמנות כלכלית ומסתערים עליה, מנסים לחדור בערמומיותם לתוך החללים שבין הצורות המרובעות שמגיחות מלמעלה. למנוע מכולנו למלא את השורות, וכך למלא את הכיסים.
