בשעת לילה מאוחרת, כשהיא חוגגת עם חברות במסיבת יום הולדת, שיחת טלפון קצרה מהמעסיקה שלה מקפיצה את אמירה וגורמת לה לעזוב את הבילוי. גם אם זה לא הכי מובן מאליו, אפשר להבין אותה - בייביסיטר בת 25 שתשמח לכל הכנסה מיידית במצבה הכלכלי הרעוע, כן, גם אם זה אומר לחתוך מוקדם ממסיבה - כדי לשמור על תינוקת. אבל את מה שקרה לה בהמשך הערב בלתי אפשרי לדמיין - מאבטח בסופר חשד בה בחטיפת התינוקת שאיתה, רק בגלל שצבע עורה שונה מזה של הפעוטה. בסצנה הכאוטית הזאת שבה הגזענות נחשפת לאור הפלורסנט של סופרמרקט יוקרתי בפילדלפיה נפתח הספר "איזה עידן נפלא" שכתבה הסופרת האמריקאית קיילי ריד.
6 צפייה בגלריה
"זו הבעירה האיטית, הערמומית והמרושעת שמסכנת את חייהם של הרבה שחורים". קיילי ריד בתוכנית האירוח The Daily Show בהנחיית טרוור נואה
(צילום מסך)
"רציתי לכתוב משהו שיגרום לאנשים להמשיך לקרוא", ריד (35) מספרת בריאיון ל-ynet. "אני אוהבת כשמשהו תופס את תשומת הלב שלי כבר מהרגע הראשון. כשעבדתי על הספר הזה עסקתי הרבה בדינמיקה בין שלוש דמויות - זה מספר שתמיד מפר את האיזון". הספר "איזה עידן נפלא" נע בין מספר מערכות יחסים משולשות, בהן גם מערכת יחסים רומנטית חדשה שנרקמת במהלכו, ומציפה אירועים מורכבים מעברן של הדמויות. אבל השילוש המרכזי בספר מציף את הקשר בין אמירה טאקר, בייביסיטר צעירה וכהת עור, שמועסקת אצל אלכס (אליקס) צ'מברליין בהירת העור, משפיענית של קידום ביטחון עצמי והעצמה נשית שתמיד משיגה את מה שהיא רוצה. בין השתיים נמצאת בראייר, בתה הפעוטה של צ'מברליין, זו שאמירה כל כך אוהבת. הדברים מסתבכים כבר עם תחילת הרומן, באותו האירוע בסופרמרקט, בעוד עובר אורח מתעד את ההשפלה שאמירה עוברת ורוצה לפרסם את הסרטון המדובר כדי לרדוף צדק. "רציתי סיפור מקומי, מוזר ומביך שיעורר אי נוחות", היא אומרת. "זה מה שיצא".
עוד במדור ספרים:
רומן הביכורים של ריד מ-2019 הצליח לצייר דיוקן מדויק ועכשווי של התקופה, כשאת העלילה מובילה צעירה שנכנסת לעולם המבוגרים ומחפשת את דרכה המקצועית והאישית. אפילו שמדובר בקריאה קולחת ומהנה, הספר מצליח לגעת בקונפליקטים מורכבים ובוערים כמו שאלות של גזע ומעמד, למתוח ביקורת חברתית נוקבת על אמריקה ועל העמדת הפנים בעידן הפוליטיקלי קורקט, תוך שילוב כל אלה עם עולמות המדיה החברתית. לא פלא שהוא זכה להצלחה אדירה ברחבי העולם, תורגם לשפות רבות, היה רב-מכר של "הניו יורק טיימס" ומועמד ברשימה הארוכה לפרס הבוקר בשנת 2020. רק לאחרונה הספר תורגם לעברית.
היה לך ברור שאת ספר הביכורים שלך תוביל בייביסיטר?
"ידעתי את זה, בהחלט. עבודות משק בית עניינו אותי מאז ומתמיד, וגם טיפלתי בילדים במשך המון זמן. יש משהו בעבודה הזו שהופך אותה לרגישה במיוחד - בעיקר כי זה להיות בבתים של אחרים ולבלות עם הילדים שלהם כל יום, כל היום. זה משהו שנשאר איתך גם אחרי שעות העבודה ואי אפשר להתנתק מזה. כשהייתי עובדת ימים שלמים במשך 12 שעות, הייתי מסיימת את היום וקולטת שכל היום דיברתי רק עם ילדים. שמתי לב שאני מדברת למבוגרים כמו שאני מדברת לפעוטות. 'כן זה חם. לא, זה של קיילי. אל תיגעי בזה'", היא מחקה את קולה האסרטיבי וצוחקת. "או כשהייתי יוצאת בערב ומוצאת גרב קטנטנה בתיק שלי, או כשקלטתי שאני מתנהגת עם בני גילי במחוות של תינוקות, ככה יצא שמישהו ביקש ממני לטעום ביס והאכלתי אותו".
היום, בשנות ה-30 לחייה, ריד היא בעצמה אימא לבת ומעסיקה מטפלת. "לאהוב את הילדים שלך זה הדבר הכי אינטנסיבי שיש, זה מרגיש כאילו שאת טובעת - אבל בקטע טוב", היא צוחקת. "זו פאניקה עולמית ואני שמחה לגעת בנושא הזה - קשה לטפל בילדים של אנשים אחרים. זה די מטורף להיות בצד השני של המשוואה. יש לי מטפלת נפלאה ואני בת מזל שמצאתי אותה. העבודה כמטפלת עזרה לי להבין מה הכרחי עבורי כשהייתי בפוזיציה שלה. אנחנו לא בהכרח יכולים לשנות את המערכת, וגם הספרות לא, אבל אנחנו כן יכולים ללמד את הילדים שלנו כיצד להתנהג בכבוד כלפי אחרים ולראות את הדברים מזווית אחרת".
"לכולם צריכה להיות האפשרות ללכת לרופא כשהם חולים"
נושא החינוך הוא עניין רגיש וחשוב בכל העולם, עם זאת בחינוך הלא-פורמלי עבודת השמרטפות נתפסת כזמנית, היא לא מעוגנת בתנאים סוציאליים בחוק ומעסיקים נמנעים מתשלום זכויות בסיסיות כמו פנסיה, ביטוח לאומי ועוד. אבל במצב המתואר בספר הדברים הופכים מורכבים אף יותר - בקרוב ימלאו לאמירה 26 שנים, וכתושבת אמריקנית בשלב זה היא תוסר מביטוח הבריאות של הוריה. בעוד חבריה מתקדמים לעבר "עבודות של מבוגרים", אמירה נתפסת כמי שמבצעת עבודה לא רצינית, ועליה למצוא עבודה שתאפשר לה לחיות את חייה בכבוד. לטענתה של ריד, נושא הביטוח הרפואי הוא הנושא שממחיש את הגזענות באמריקה בצורה הבוטה ביותר.
6 צפייה בגלריה
"אני מאמינה שכולם צריכים שתהיה להם את האפשרות לבקר אצל רופא כשהם חולים". קיילי ריד
(צילום: David Goddard)
"כשאנשים חושבים על גזענות הם בדרך כלל מתכוונים למה שאני קוראת לו 'גזענות קריקטורית'", ריד מסבירה, "אם מישהו אומר מילות גנאי נגד אנשים שחורים, או כשמונעים ממישהו להיכנס למקום מסוים בגלל צבע העור שלו - זה גזעני ופוגעני בטירוף. אבל אי-תשלום ביטוח בריאות הורג ופוגע בהרבה יותר אנשים בכל שנה מאשר המשטרה. זו הבעירה האיטית, הערמומית והמרושעת שמסכנת את חייהם של הרבה שחורים. אני מאמינה שכולם צריכים שתהיה להם את האפשרות לבקר אצל רופא כשהם חולים. באמריקה אין את האפשרות הזו, זה מזעזע. אמירה עובדת כל כך קשה והיא לעולם לא תוכל להרשות לעצמה את אותו הטיפול שהיא מעניקה לאחרים. טיפול בריאותי נמנע מעובדי משק הבית עוד מאז תקופת העבדות. זה משפיע באופן הרסני על כל ההחלטות שאמירה מקבלת".
את חושבת שזה משפיע על ההחלטה של אמירה להמשיך לעבוד עבור המעסיקה שלה, אפילו שבהמשך העלילה הגבולות נחצים בין שתיהן?
"לגמרי, אם אמירה הייתה יודעת מה אלכס עשתה לה מאחורי הגב היא הייתה עפה משם. אבל לצערה היא זקוקה לכסף והיא לא במצב שמאפשר לה לעזוב. בגלל זה אני חושבת שכשאנשים מסוגלים להגן על עצמם - הם יכולים לקחת סיכונים ולשפר משמעותית את חייהם".
כשקראתי את הספר פיתחתי רגשות מורכבים כלפי חלק מהדמויות, בעיקר בגלל שנדמה שבניסיון לעזור הן מתנהגות בגזענות. מה את חושבת על הדמויות שאת כותבת?
"אני מעריצה את כולן", היא אומרת בחיוך. "אני מעריכה את זה שספרות מציגה אנשים במצב הגרוע ביותר שלהם. לאורך הספר אלכס עושה הרבה טעויות שהיא ממש לא צריכה לעשות. אבל ספרים זה המקום שבו אנחנו בוחנים התנהגות רעה ושיקול דעת מוטעה, ואת הדברים שגם אנחנו לא גאים בהם. לכולנו יש כאלה. אם לא הייתי מסוגלת לאהוב את הדמויות שאני כותבת לא הייתי יכולה להראות את כל הרבדים שבהן. לא בהכרח הייתי רוצה לבלות איתן, אבל אני אוהבת אותן ככה, גם פגומות".
6 צפייה בגלריה
"אני מעריכה את היכולת שיש לספרות בהצגת אנשים במצב הגרוע ביותר שלהם". קיילי ריד בתוכנית The Daily Show
(צילום מסך)
על אף קווי הדמיון שמשיקים בין הסופרת ובין הדמות הראשית בספר, לאורך השיחה ריד מתעקשת שהמרחק בין אמירה ובינה גדול. "אמירה היא לא אני! זה סיפור בדיוני לחלוטין", היא מדגישה. עם זאת, נדמה שחלק מהחוויות המתוארות נכתבו מנימי ליבה ומניסיון חיים כואב. "לצערי, אני מרגישה שרוב הנשים השחורות, במיוחד בארצות הברית, שנמצאות בתהליך התקדמות מקצועי התמודדו עם גילויי גזענות שנמצאים דווקא ברגעים הקטנים. הן הלכו הביתה והתחרטו על משהו שאמרו, או שהן הרגישו שדווקא הן היו צריכות להעיר לגבי משהו - ולא עשו כן. אני חושבת שזה נורא ושאף אחת לא צריכה להרגיש ככה".
למה היה חשוב לך לשים את המחוות הגזעניות הקטנות לצד הגילויים הבולטים?
"יותר קל לאנשים להתייחס לגילויים הגדולים, בטח אם הם כוללים אלימות, כאל משהו שהוא רחוק מהם. אבל הרגעים הקטנטנים שגורמים לך לעשות זום-אאוט ולחשוב, 'רגע, זו הסיבה שלא התקבלתי לעבודה?', 'זה למה הוא לא רוצה לצאת איתי?' או 'זו הסיבה שלא השגתי את הדירה?'. הרגעים האלה יכולים לשנות חיים שלמים של אנשים, והם סופר-חשובים לי".
איך הצלחת להתקדם אחרי התמודדויות כאלה?
"זה יישמע נדוש, אבל כל מה שצריך לעשות זה להתרכז בעבודה, להמשיך לכתוב, ולהיזכר מה הסיבות שהובילו אותי למקום שבו אני נמצאת. אחד השיעורים החשובים שלמדתי בחיים זו ההבנה שאין לי שום קשר או השפעה על איך שאנשים אחרים מתנהגים. זה שלהם".
"אולי רק בעוד עשור נבין את ההשפעות של הרשתות החברתיות"
הרעיונות והמסרים שריד שוזרת ביצירתה חצו תרבויות והפכו את הספר לסנסציה. חיפוש קצר ברשתות החברתיות חושף מיליוני צפיות לסרטונים המאזכרים את הספר וממליצים עליו. אפילו שלריד יש למעלה מ-40 אלף עוקבים באינסטגרם, היא מחדדת שהיא בעצמה לא פעילה, לראייה - הפוסט האחרון שלה ברשת פורסם לפני כשנתיים. "הרשתות החברתיות מדהימות ומחברות בין אנשים, בין אם הם אהבו או שנאו ספר מסוים", ריד משתפת, כשהיא מופתעת לגלות את כמות האזכורים האטומית שהספר שלה צבר בטיקטוק. "עם זאת, זה מרחב וירטואלי מוזר שנבין את ההשפעות החברתיות שלו אולי רק בעוד עשור, מעניין מה יהיה לילדים להגיד בנושא. יש יוצרי תוכן שחשפו את הילדים שלהם כל חייהם ללא הסכמתם האמיתית. בכל אופן, אני חושבת שקשרים אנושיים לא נועדו להתבסס על מסכים".
אם נחזור לספר, אלכס היא סוג של יוצרת תוכן ובלוגרית, והיא כותבת ספר עזרה עצמית. מה דעתך על העולם הזה?
"קל מאוד להגיד על יצירת תוכן 'אה, זו לא עבודה אמיתית. זה עולם מזויף שמיועד לאנשים שעוסקים בדימוי עצמי'. אומנם אני לא מתעסקת בעולם הזה, אבל נדמה שיצירת תוכן דורשת עבודה רבה. לא הייתי אומרת שהיא פחות רצינית מעבודות אחרות. יש הרבה עבודות שנתפשות כ'מזויפות', אבל אני לא שונאת את אלכס בגלל זה. יוצרי התוכן הם קצת שעירים לעזאזל באיזשהו מקום".
6 צפייה בגלריה
"יש משהו בעבודה הזו שהופך אותה לרגישה במיוחד - בעיקר כי זה להיות בבתים של אחרים ולבלות עם הילדים שלהם כל יום, כל היום"
(צילום: שאטרסטוק)
ההצלחה של "איזה עולם נפלא" לא גרמה לריד לקפוא על השמרים; בימים אלה היא השלימה את כתיבת הרומן השני שלה, ולצד עבודתה כעוזרת פרופסור באוניברסיטת מישיגן היא עובדת על משהו מרגש במיוחד - עיבוד ספר הביכורים שלה למסך, והיא אפילו לוקחת חלק בכתיבת התסריט. "מצאנו שואו-ראנר לפרויקט, ההתחלה הייתה קצת איטית בגלל המגפה אבל אני ממש מתרגשת לקראת ההפקה של הסרט".
יש עוד פרטים שאת יכולה לספר לנו על העיבוד הקולנועי?
"כשאני נתקלת בעיבוד של ספר למסך - אני תמיד מחפשת שזה יהיה שונה מהגרסה המקורית, כי אם אני רוצה את המקור אני יכולה פשוט לקרוא אותו".
בגזרת הליהוק, יש מישהי שהיית חולמת שתגלם את אמירה?
"אני לא רוצה לפתוח פה לגבי שמות של שחקניות, אבל בסוף הכי חשוב לי שאת אמירה תגלם אישה כהת עור. אני חושבת שראינו כל כך הרבה עיבודים למסך שלתפקידים של נשים כהות עור לוהקו נשים בהירות עור וזה עלול להציג את הסיפור באור אחר לגמרי. אני חושבת שקולוריזם (אפליה על בסיס צבע עור, ע"ט) זה דבר שקורה כל הזמן. אם אני אמצא שחקנית סופר-מוכשרת שתתאים לתיאור הדמות, זה ממש ישמח אותי".
