אימה היא לא ז'אנר פופולרי בתעשיית הבידור הישראלית. את האחריות אפשר להטיל על שלל גורמים, החל מהעובדה שעם התקציבים בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית אפשר להפיק מקסימום פארודיה על סרטי או סדרות אימה, וכלה בעובדה שהאימה הישראלית לא מסתיימת כשאתם מכבים את הטלוויזיה. בעצם היא בעיקר מתחילה שם, בחוץ. גם הסדרה החדשה של בת חן סבג, "הורסת", שעלתה ב-HOT, מגדירה את עצמה כקומדיית אימה ומתג'נגלת עם רעיונות מיסטיים כמו קללה משפחתית (את זה דווקא יש פה לא מעט). יש בה ראשי כלבים קבורים ורמזים לכת השטן, יש בה ידוענית צוענייה שמחוללת כשפים, וגופה או שתיים - אבל אלה לאו דווקא החלקים החזקים שלה.
"הורסת" – טריילר
(באדיבות HOT)
כמו שכבר ראינו ב"מטומטמת" וכעת גם "בהורסת", הכישרון של סבג, שגם מככבת בה בתפקיד הראשי, הוא בכתיבה של דמויות נשיות חכמות, פגועות, עם נטייה להרס עצמי שמנסות בכל כוחן לצאת ממלכוד רגשי ובכל פעם נופלות אליו שוב ושוב - רעיון מלא אימה לכשלעצמו. היא כותבת מצוין את המין האנושי, וכל אלוהים מתחיל יודע שלא חסרים למין הזה אלמנטים מעוררי פחד, אבל לא בגלל שהם צצים מאחוריכם ברגע מורט עצבים ועושים לכם "בו".
במרכז העלילה של סבג נמצאת אבישג (אבי) קוסמה, פליטת ריאליטי שנאלצת לחזור לבית המשפחה שלה באשקלון בעקבות מותו של מציל מקומי, מורדו. חוקרת משטרה זוטרה ואמביציוזית, קלודין (כנרת לימוני), שהיא במקרה גם חברת ילדות של קוסמה, מתעקשת שמדובר ברצח וחושדת באמא של קוסמה - מאגי המחפופה הסובלת ממאניה-דיפרסיה (קרן מור, שמגלמת את הדמות באקסטזה קצת מוגזמת), שהייתה המאהבת של המציל. שתיהן גרות בבית של סבתא של קוסמה, דונא (תפקיד מפתיע של גילת אנקורי), ומדי פעם מתערבבות עם השכנה שלהם, בת-שפע (אילנית בן יעקב הנהדרת), המכשושה השכונתית. גם היא נושאת בעול המטרה הקדושה, לקדם את עלילת המסתורין האשקלונית.
קוסמה נשאבת חזרה אל עיר ילדותה, אל הכאוס המשפחתי ממנו ניסתה לברוח. אל תחושת הכישלון המערערת, אל אקס שממנו נפרדה בנסיבות לא מחמיאות ועכשיו היא מנסה להחזיר אותו אליה (עמית אולמן). ברקע נמצאת חקירת המשטרה והקונפליקט הנצחי בין הדאגה לאמא שלה ובין הידיעה שרק אם תימלט ממנה, תמצא לעצמה חיים. סבג יודעת לשחק עם פצע נפשי ולגלם אותו באופן מעורר אהדה, גם אם הדמות שלה היא אשה אגוצנטרית שמשקרת כברירת מחדל, ואין לה שום בעיה לדרוס את האנשים שלצידה אם היא תפיק מזה משהו. או בקצרה, שירי מ"מטומטמת" כשהיא הגיעה לגיל 40.
במכתב שצירפה לארבעת פרקי הסדרה (מתוך שמונה) שנשלחו לביקורת, כתבה סבג ש"הורסת" חוקרת ומותחת את גבולות ז'אנר האימה, ושמבחינתה מדובר ב"חזרה הביתה", לסוג הסרטים שאהבה בתור ילדה. מישהו אמר פעם "בניכוי הערבים והחרדים מצבנו טוב", ומשהו ב"הורסת" הזכיר לי את המשפט הזה. עלילתית וסיפורית, סבג הביאה סיפור לא רע, ואפילו החקירה המשטרתית עוד איכשהו סוחבת, אבל הקטעים שאמורים למזוג פנימה את האימה ילדותיים, גולמיים ולא באמת משרתים את הסדרה. אז כן, יש קללה על נשות המשפחה שגורמת לגברים שהן אוהבות להתפגר, אבל במשך ארבעת הפרקים הראשונים הקללה הזאת לא מתקדמת לשום מקום. אגב, אחרי שני פרקים האימה די מתנדפת ונשאר הסיפור. "טווין פיקס" פינת "בלש אמיתי" פינו את מקומם לטובת הסיפור של קוסמה והרעיון המפחיד באמת: שהיא תהפוך יום אחד לאמא שהיא מנסה להדחיק.
ב"מקום שמח", שעלתה יומיים קודם בכאן, נועה קולר לקחה חומרים טריוויאליים ויחד עם רם נהרי הפכה אותם למראה מעניינת על חיינו מוכי השגרה. סבג לוקחת את הבלתי-טריוויאלי, הקיצוני, והופכת אותו לסיפור אנושי על שריטות שלעולם לא עוברות. היא נהנית מכתיבה זורמת ובעיקר ממשחק מצוין של סבג ולימוני. בתפקידים הגבריים אפשר למצוא את אבי גרייניק, הזמר איתי לוי (בדמות של חוקר משטרתי שלא הצריכה אותו להתעלות-רגשית משום סוג) והקומיקאי אלי חביב, אבל השוס הוא הדמויות הנשיות. קוסמה של סבג משום מה חיה חיים שמתאימים יותר לבני 20 ומשהו ולא בני 40, אבל ניחא - סבג היא אישה בלי גיל, ומי שאוהב להביט בחיים דרך העיניים הבלתי שגרתיות שלה, יצליח לנקות את רעשי הרקע וליהנות מ"הורסת".
