לאתחול המחודש של היקום הקולנועי של DC (ה-DCU) תחת שרביטם של ג'יימס גאן ופיטר ספרן היה מהלך פתיחה סביר. "סופרמן" (2025) הציג חזון אופטימי וקליל גם אם עמוס מדי. גאן הצהיר ש"לא נצא להפקה של שום סרט לפני שהתסריט שלו יהיה יצוק בסלע", מתוך הבנה שהבעיה הגדולה של תעשיית גיבורי-העל היא תסריט לא אפוי שמוביל לשכתובים קדחתניים בזמן הצילומים, ותוצר סופי מבולבל ובזבזני.
"סופרגירל" - טריילר
(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"סופרגירל" (Supergirl), הפיצ'ר השני שיזם גאן ב-DCU ושאותו ביים קרייג גילספי, מוכיח שההצהרה אודות שלמות התסריט הייתה ריקה מתוכן. הסרט הוא תוצר של הפקה מיוסרת: עשר הקרנות מבחן, שלושה סופים שונים שנבחנו, החלפה של שלושה מלחינים שונים והרחבה של הופעת האורח של דייוויד קורנסווט בתפקיד סופרמן בניסיון נואש להציל את המצב. כל זה לא עזר. זהו עיבוד קולנועי שמחרב את אחת מיצירות הקומיקס המוערכות של השנים האחרונות, ומטיל צל כבד על עתידו של ה-DCU תחת הנהגת גאן.
את האשמה המרכזית באסון הזה יש להטיל על התסריט, שעליו חתומה אנה נוגיירה. זהו הפיצ'ר הראשון שלה, כשכול הרקורד הקודם שלה כתסריטאית כולל עבודה אחת בלבד: קומדיה באורך 12 דק' שבוימה לפני שמונה שנים. ועדת חקירה ממלכתית עוד תגלה מדוע היא קיבלה מגאן את המפתחות לפרויקט הדגל. באופן לא מפתיע יש ל"סופרגירל" את אחד התסריטים הגרועים שהופקו בז'אנר. היא לקחה את סדרת הקומיקס של טום קינג והאמנית בילקיס אוולי, Supergirl: Woman of Tomorrow (2021–2022) - סיפור מהורהר על מהות הגבורה, המחיר הנפשי של נקמה ועמידה איתנה מול רוע מוחלט - וחירבה אותו לרצף קלישאות ודיאלוגים מביכים בשטנץ "פמיניסטי". נוגיירה אמורה להיות גם התסריטאית שתוביל את העיבודים העתידיים ל"וונדר וומן" וה-Teen Titans. אם גאן לא יפטר אותה (ואני מוכן לשים את כספי הטוב שהיא לא תשרוד את הכישלון הוודאי של "סופרגירל"), ה-DCU עומד לדהור לתוך קיר.
במקום גיבורת-העל מלאת ההשראה והצדק נוגיירה וגילספי מציגים לנו את קארה זור-אל (מילי אלקוק) כקלישאת "הבחורה המגניבה והדפוקה". אלקוק הפגינה כישרון כראינירה טארגאריין בסדרה "בית הדרקון", אך כאן הליהוק שלה לא עובד - בוודאי לא עם העיצוב התסריטאי הכושל של דמותה. כדי לשכוח מחורבן קריפטון, מהטראומה של אובדן עולם הבית שלה וממות הוריה (דייוויד קרומהולץ ואמילי ביצ'ם), קארה יוצאת לסבב בארים על פלנטות מרוחקות. רצף של שכרות, קטטות ברים, ורביצה במועדונים עלובים. אין לה שום קשר עם אדם או חייזר, מלבד נוכחות צמודה של קריפטו, כלב-העל הפרוע והאהוב שלה.
מסע השכרות מבוסס על בחירה בכוכבים שמוארים באור שמש אדומה, השוללת ממנה את כוחות-העל שלה כך שתוכל להשתכר כמו בת תמותה רגילה. המוטיב הזה הופך במהירות למעיק ומונוטוני: קארה מאבדת את כוחותיה, מקבלת אותם בחזרה, מאבדת אותם שוב, וחוזר חלילה לאורך כל 108 הדקות של הסרט. בכל כוכב שאליו היא תגיע מופיעה כתובית שמציינת את צבע אור השמש, דבר שמבהיר עד כמה המכניזם הזה שטחי וממצה את עצמו. המדריך לצופה: צהוב=לכוח-העל זה טוב, אדום=הכוח ייעלם פתאום, ירוק=סופרגירל בחרא עמוק).
משקפי שמש בחללים סגורים? סימן מובהק לקוליות בלתי-נתפסת. מתוך "סופרגירל"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
היא תסיים את רצף ההשתכרויות כשתחבור אליה נערה צעירה בשם רות'י מרי קנול (איב רידלי), ניצולה מטבח משפחתה בידי פיראט חלל אכזרי שקרוי קרם "מהגבעות הצהובות" (מתיאס סכונארטס). רות'י רוצה לנקום בקרם ומנסה לגייס את קארה למשימה. קארה האנוכית מסרבת - התנהגות שאינה הולמת גיבורה - ומתרצה רק לאחר שקרם יורה חץ מורעל בקריפטו, ומשאיר לה 72 שעות להשיג את הנוגדן. אם אתם נזכרים בנערה במסע נקמה על מות ההורים עם לוחם בעל כישורים כמו ב"אומץ אמיתי", או פגיעה בכלב שמובילה למסע נקמה נוסח "ג'ון וויק" - כנראה שראיתם את אותם סרטים כמו התסריטאית.
סכונארטס, שחקן בלגי מצוין בדרך כלל, מגלם כאן נבל ירוד ומגוחך להפליא. עם ראש מגולח, צמה משונה ופירסינגים מכוערים שמזכירים שילוב בין "פינהד" מ"מעורר השאול" לפליט מסרטי "מקס הזועם". דמות נבל חסרת-אופי ונשכחת. ההשפעה של "מקס הזועם: כביש הזעם" (2015) אינה מרומזת אלא גובלת בהעתקה בוטה. החל מתלבושות הבריגנדים (החבורה אותה מנהיג קרם), דרך הפלנטות המדבריות, הבוציות והאפרוריות שנראות כולן אותו דבר, ועד לרעיון המרכזי של חטיפת נערות צעירות לבושות בבגדים לבנים ("כלות") על ידי פיראטי חלל לצורכי רבייה והמשכיות של גזע בריונים.
בעוד ג'ורג' מילר יצר ב"כביש הזעם" יצירת מופת ויזואלית, קצבית, מרהיבה ובעלת סאבטקסט פמיניסטי עוצמתי, גילספי כושל לחלוטין. אין לו את יכולת הבימוי של מילר, אין לו את עין הזהב לסצנות אקשן מורכבות, והמסרים הפמיניסטיים נארזים כסיסמאות שטוחות. חטיפת הנשים בסרט הזה מרגישה נצלנית וסתמית, ללא כל כוח קתרטי או אמירה של ממש.
מקסין הזועמת. מתוך "סופרגירל"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אטרקציה שהסרט מציע לחובבי הקומיקס של DC היא נוכחותו של לובו (ג'ייסון מומואה). לובו הוא צייד ראשים אינטרגלקטי, אופנוען חלל מטורף, אנטי-גיבור ציני ואלים המהווה פארודיה על דמויות קשוחות משנות ה-90. אלו שאינם קוראי קומיקס מושבעים ישבו באולם ויתהו מי לעזאזל האיש הזה, שמגיע עם איפור פנים של להקת Kiss, מעשן סיגר, רוכב על אופנוע מעופף ונעלם באופן שרירותי מהעלילה. נוכחותו היא עדות נוספת לכך שהסרט סובל מפיצול אישיות חמור - הוא נע בין דרמת הטראומה של קארה זור-אל להרפתקת חלל קומית שטותית נוסח "שומרי הגלקסיה" של ג'יימס גאן.
הכישלון מתבטא גם בצד הוויזואלי. עיצוב הכוכבים גנרי וממחזר את עצמו עד שקשה להבדיל בין פלנטה אחת לאחרת. חמור מכך, הסרט מצולם בתאורה חשוכה ומעורפלת, עד שלעיתים קרובות אי אפשר לראות מה קורה על המסך במהלך סצנות האקשן. הצופה מרגיש לכוד בתוך מרק בוץ של אפקטים דיגיטליים כושלים שבתוכו משכשכים יצורים שנראים כריג'קטים מפונדק מוס אייסלי ב"מלחמת הכוכבים" (וזו לא מחמאה).
קרייג גילספי הוא במאי שכבר טיפל היטב בדמויות נשיות זועמות ופגומות ב"אני, טוניה" ובמיוחד ב"קרואלה". נדמה שב"סופרגירל" הוא ויתר (או אולץ לוותר) על הקול הייחודי שלו. כך קיבלנו ניסיון נואש, מאולץ ומחושב לשחזר את הנוסחה של "שומרי הגלקסיה". קארה זור-אל כהעתק דהוי של סטאר-לורד - מתחכמת, מבודדת ומקשיבה לווקמן ישן. אך מה שעבד והתאים לסדרת הסרטים של גאן, נדמה כאן כעבודה ירודה של "ג'יימס גאן באמצעות פרוקסי".
ג'ין סימונס, זה אתה? מתוך "סופרגירל"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הכישלון הצפוי של "סופרגירל" עשוי לסמן עתיד עגום מאוד לחזון המגלומני של גאן באולפני DC. "סופרמן" הציג ביצועים מסחריים בינוניים עם הכנסות של כ-620 מיליון דולר ברחבי העולם (נתון שלא השאיר עודף רב לאחר הוצאות שיווק והפקה). כעת, "סופרגירל" עומד בפני התרסקות קופתית קטסטרופלית: תחזיות פתיחה נמוכות שמציבות אותו בטריטוריה של "המארוולס" ו"בלאק אדם", וצפי להפסדים שעשויים להגיע ל-200 מיליון דולר.
העננה המרחפת מעל פרויקט האיתחול של ה-DCU הופכת לשחורה עוד יותר לאור הדיווחים על כניסתו של דיוויד אליסון, הבוס החדש של סקיידאנס/פרמאונט-יוניברסל, לתוך התמונה של האחים וורנר. בראיונות יחסי הציבור של ספרן וגאן, הם מנסים לשדר עסקים כרגיל ולטעון שאליסון "די פתוח" לתוכניות שלהם, אך הטון של הבוס החדש רחוק מלהיות נלהב. בהחלט ייתכן שאליסון יראה בתוכניות העתידיות של גאן הימור מסוכן ויקר מדי. אם "סופרגירל" אכן יתרסק כפי שמנבאים, הפיצ'ר השני שלהם כראשי אולפני DC עשוי לסמן את תחילת הסוף של היקום המאותחל.
