פעם בכמה שנים מתאחד הרכב בוסתן אברהם המיתולוגי למופע בודד פה ושם, ושוב נעלם. במהלך סוף השבוע חזינו באיחוד כזה, בערב מענג של מוזיקה נפלאה, בפסטיבל העוד בירושלים. בוסתן אברהם הייתה להקה נדירה שקמה לפני כ-35 שנים, התפרקה, קמה בשנית בהרכב מצומצם יותר, שמהבהב פעם בכמה שנים לקונצרט בודד פה ושם. ולאורך כל השנים הללו, הם לא זנחו את ייעודם המקורי: לעשות פיוז'ן איכותי מזרח-תיכוני של מוזיקה שמשלבת סגנון מזרחי ומערבי.
בוסתן אברהם של המאה הקודמת זכתה לתהילה חובקת עולם כאחת מחלוצת הז'אנר הערבי-מערבי, וכמודל לגשר שבין תרבויות מוזיקליות. הייתה לה השפעה ניכרת על דורות של מוזיקאים בתחום מוזיקת עולם - בארץ וגם בחו"ל.
הלהקה - שהוקמה ב-1991 ביוזמת אבשלום פרג'ון (נגן קאנון ומורה נודע לתהילה לערבית) - כללה בין השאר את נגן העוד תייסיר אליאס (היום מוזיקולוג ופרופ' באוניברסיטת חיפה), את הכנר נאסים דקואר (כיום מנצח הבית של תזמורת תרשיחא), את נגן כלי ההקשה זוהר פרסקו והחלילן אמיר מילשטיין. ובמהלך 12 שנותיה עד שהתפרקה, היא שיתפה פעולה עם אמני-על בינלאומיים כמו נגן הטאבלה (תופים) זקיר חוסיין, ונגן הבנסו רי (חליל במבוק) האריפראסאד צ'אוראסיה.
כעשור לאחר שהתפרקה חזרה הלהקה והתאחדה (2012), והפעם במבנה של רביעייה: שלושה מחברי הלהקה המקורית - אליאס (עוד וכינור), פרסקו (כלי הקשה) ומילשטיין (חליל צד) - ונוסף להם נגן הקונטרבס המצוין חגי כהן-מילוא. אך הם כאמור, ממעטים מאוד להופיע, בעיקר בפסטיבלים בחו"ל. כך שההופעה שלהם אמש בפסטיבל העוד הייתה בבחינת מופע איחוד של ממש. ויש כאן גם סוג של סגירת מעגל כי במובן מסוים הפסטיבל הוא תולדה של בוסתן אברהם.
בשנות ה-90 של המאה שעברה, בוסתן אברהם היו מעין להקת בית של בית הקונפדרציה בירושלים. שם, באולם קטן, עם קהל שיושב על כריות, הם גיבשו את הטרנד של מוזיקה ים-תיכונית אמנותית, ואת שיתוף הפעולה המוזיקלי היהודי-ערבי. אפי בנייה, מנהלו של בית הקונפדרציה, הבין כי נוצרת כאן שפה אמנותית ייחודית, והחליט להרחיב את הפעילות עם יוצרים נוספים בסגנון המוזיקלי הזה (בהם יאיר דלאל, פרץ אליהו ואחרים); והפיק קונצרטים שהוקדשו בלעדית לגדולי הקלאסיקונים של המוזיקה הערבית. ואז, כמעין אבולוציה תרבותית, הגה והגשים בשנת 2000 את הרעיון של פסטיבל העוד - והשאר היסטוריה.
הקונצרט אמש היה מענג. הוא כלל יצירות קלאסיות של בוסתן אברהם בעיבוד עכשווי, בצד חומרים חדשים יחסית. בין היצירות הקדומות: "נשמה צוענית" (מ-1994), "חמסין" – היצירה המדהימה של תייסיר אליאס שהושמעה לראשונה ב-2000 (ויצאה באלבום "חמסה" ב-2003); "סוויטה לדייזי" שכתב יהודה סילקי - נגן הבגלמה שהלך לעולמו לפני כחודש; ו"ג'אז כר-כורד" (2003).
ובצד אלה יצירות חדשות – כמו "ארבעה אחים" שפתחה את הערב - יצירת ג'אז אוריינטלי שכתב תייסיר אליאס לרביעיה, עם דומיננטיות של העוּד והחליל. או סולו מרתק של זוהר פרסקו על התופים, שמוכיח שכלי ההקשה יודעים לחולל לא רק מקצב וגרוב, אלא גם מלודיות קטנות של ממש.
אף שחלפו כבר עשרות שנים מתחילת הדרך של בוסתן אברהם, מצליחה הרביעייה גם לשמר את הטון האוריינטלי המקורי, וגם לנוע מוזיקלית הלאה, אל מחוזות פיוז'ן יותר ג'אזיים, עם עירובי סגנונות אנדלוסי, צועני, אפילו קאונטרי.
ועוד ציון לשבח: אומנם כל אחד מחברי הרביעייה הוא מהנגנים הטובים בישראל בתחומו, אך האגו שלהם צנוע להפתיע - בדיוק מה שנדרש באנסמבל שעושה שימוש נרחב באלתור. הם לא חדלים לרגע להביט זה בזה ולהקשיב זה לזה. וכל גוון-קול שמי-מהם מייצר, זוכה מיד למענה משאר החברים. וכך נוצרת הרמוניה ייחודית ומעולה.
המלחמה נתנה את אותותיה
כצפוי בימים אלה, אמנים מן העולם כמעט שלא הגיעו השנה לפסטיבל העוּד, וכל מי שהתכוון לבוא – ביטל. בתחילת השנה עדיין הובטחה הופעתו של הַאִיג' יַזְדִגִ'יַאן שאמור היה להיות המופע הפותח של הפסטיבל. זו הייתה עשויה להיות סנסציה ממש, שכן מדובר במוזיקאי יליד סוריה ממוצא ארמני (שחי היום ביוון) ואחד מגדולי המוזיקה הים-תיכונית. אבל המלחמה בעזה עצרה אותו כמו רבים וטובים אחרים שהבטיחו את הופעתם - בהם ידידים ותיקים של הפסטיבל כמו אמן הנאי הטורקי עומאר פארוק טקבילק והזמרת גליקריה.
האמן הבינלאומי היחיד שיגיע הוא נראשימהאן רוויקיראן - נגן צ'יטרווינה (Chitravina) - כלי מיתר הודי בעל 21 מיתרים, ומומחה למוזיקה קלאסית מקארנטקה שבדרום הודו.
שאר המופעים הם על טהרת המוזיקאים המקומיים: במופע הפתיחה הביא אהוד בנאי עיבודי בלוז לחומרים שלו ואירח בין השאר את שלום חנוך, ובמופע הנעילה בעוד כשבוע יחגוג יהודה פוליקר 40 שנים מאז יצא "עיניים שלי" - אלבום הסולו הראשון שלו.
עוד ממשתתפי הפסטיבל השנה: להקת נקמת הטרקטור שמשחזרת את מופע שירי משה אבן-עזרא. זה מופע שעלה בפסטיבל העוד לפני למעלה מעשור, ונוצר במסגרת סדרת הפקות מקוריות שיזם הפסטיבל, שבכולן הולחנה מוזיקה עכשווית לשירי משוררי תור הזהב בספרד; אנסמבל יערות - שירת א-קאפלה נשית פוליפונית, עם פיוטים ממסורת ישראל; נגן העוד והמלחין עמאד דלאל; הפייטן ונגן העוד אלעד גבאי; יאיר דלאל שיארח בין השאר את דודו טסה ואחרים. גם השנה אם כן, פסטיבל העוד, מגיש תוכנית מעניינת, מרעננת ויוצאת-דופן. מומלץ ביותר.
