מנהל פסטיבל טורונטו קמרון ביילי חווה טלטלה עזה בשנה שעברה, שכמעט והביאה לפיטוריו. לאחר שהזמין את הבמאי הקנדי-יהודי בארי אייבריץ' להקרין את סרטו התיעודי על האלוף במיל נועם תיבון וסיפור גבורתו במהלך 7 באוקטובר, חזר בו מטיעונים שונים ומשונים, בהם שימוש בסרטוני וידאו שצילמו מחבלי חמאס במהלך הטבח עשוי להוות פגיעה בזכויות יוצרים. בדיעבד הסתבר כי מדובר היה בתירוצי סרק שנועדו לחפות על מרד של כמה מהפרוגרמרים של הפסטיבל שאיימו להתפטר במחאה על שילוב הסרט הפרו-ישראלי.
ביילי מצא עצמו בסערה תקשורתית אדירה, בין הלחץ של צוות האוצרות שלו מבפנים, לתגובה הקשה של הקהילה היהודית מבחוץ. בסופו של דבר, הכסף והתמיכה הציבורית הכריעו - אייבריץ' הוזמן מחדש להקרין בבכורה גדולה בטורונטו, וביילי התנצל פומבית על התנהלותו, ובכך הציל המשך העסקתו בפסטיבל הגדול בעולם. שנה אחרי, ביילי הלום-הקרב, זהיר ואלגנטי יותר בנוגע לסכסוך במזרח התיכון, עדיין נוכח.
גם השנה יוקרן בטורונטו סרט מתוצרת כחול-לבן שעוסק ב-7 באוקטובר, וככל הנראה יסומן על ידי עוכרי ישראל המקומיים כתעמולה - "האהבות שלנו" של אבי נשר, ששוזר יחדיו סיפורי גבורה של מספר דמויות במהלך אותו יום ארור. שלום מיכאלשווילי, מגי אזרזר, יניב ביטון, אוולין הגואל, ליאור מילר והדס ירון הם כמה מהמשתתפים בהפקה המושקעת של נשר, וחלקם יתייצבו לבכורה החגיגית שבוודאי מגבירה את מפלס הלחץ של ביילי, צוות הפסטיבל ורשויות החוק המקומיות מתוך הערכות להפגנות מחוץ לאולם ההקרנה, והפרעות אפשריות בתוכו.
זאת תהיה בוודאי תחושה מוזרה של שיבה הביתה גם מצדו של נשר, ש-TIFF תמיד האיר לו פנים. הוא השיק חמישה מסרטיו האחרונים בטורונטו, אולם הפעם זה ירגיש שונה בסביבה שהפכה טעונה, ולפעמים עוינת על רקע פוליטי. אין פלא לכן שההקרנות ייערכו באולם קטן יחסית בתוך הקומפלקס המאובטח של הפסטיבל, להקדים תרופה למכה.
לא בטוח אם מדובר במהלך להפחתת המתח, רצון אמיתי לאזן, או גם וגם, אבל בתוכנייה יש גם שני סרטים פלסטינים. Thirteen in Gaza של חוסאם אבו-דן צולם בעזה החרבה וההרס סביב ניכר. אך בעוד המלחמה נוכחת ברקע דרך הפצצות חוזרות ונשנות, צילום מטוסי צה"ל, וזמזום בלתי פוסק של מל"טים, ישראל אינה חלק מהעלילה שמוקדשת לאלמן קשה-יום ובתו הנערה שגרים במחנה אוהלים ומנסים לשרוד יום אחר יום, עד שעבריין ערמומי תובע לשאת את הנערה היפה לאישה. הדרמה החובבנית יוצאת דופן כהפקת קולנוע עלילתית בעזה, וככזו בוודאי התקבלה.
מתוך Thirteen In Gaza
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
הבמאי המזרח-ירושלמי מועייד עליאן מנוסה יותר, וב-Conversation With The Sea שלו הוא מלווה גבר (כמאל אל-בשה) בתסבוכת בירוקרטית שמחזירה אותו לתעלומת מות בנו בין ערבים טובים (ורעים) ויהודים טובים (ורעים). זהו שיר אהבה לעיר העתיקה והשחקנים הפלסטינים אזרחי ישראל עמר חלחל, מאשה סמעאן, בהירה אבלסי, רובא בלאל, מריה זרייק והיתאם עומארי לוקחים בו חלק.
שיטת האיזונים והבלמים הפוליטיקלי-קורקטית שביילי וצוותו נוקטים בה באצירת התוכנייה כולה באה לידי ביטוי במסגרת התיעודית, שעומדת כולה בצל הביוגרפיה הנועזת רחבת היריעה שהקדיש אלכס גיבני לדמותו של אילון מאסק. לצד "מאסק", על ארבע שעותיו שיצר הבמאי המוערך (שהיה הכוח העיקרי מאחורי הדוקו "תיקי ביבי"), יוקרנו בטורונטו שני סרטים דוקומנטרים שקשורים בעקיפין לסכסוך במזרח התיכון. Edward Said: Between World של מייקן בירד הוא גם ביוגרפיה עם פוטנציאל נפיץ שמחזיר למרכז הבמה את ההוגה הפלסיטיני אדוארד סעיד, ואת תורת האוריינטליזם שלו הנוגעת לקולוניאליזם תרבותי ואשר מהדהד את הסנטימנט האנטי-ציוני כיום.
מתוך Conversations With the Sea
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
מנגד Re/Pair של לוסי שוורץ דלגדו הופק בניסיון לשקם את היחסים בין יהודי ארצות הברית והקהילה השחורה דרך קשרים תרבותיים שעליהם מדברים בין השאר מתיסיהו, דייויד שווימר, ואן ג'ונס, וו. קמאו בל, הרבניות רייצ'ל גולדברג ושרון ברוס ורבים אחרים.
השגרירים שלנו בהוליווד
אי אפשר להתעלם מהרתיעה של פסטיבלים בינלאומיים מהפקות קולנוע מתוצרת הארץ, אבל קשה לטעון לאפליה או חרם נגד יוצרים ישראלים באופן אישי - לפחות לא בטורונטו. מלבד נשר, אפשר לאתר בטורונטו את הדרמה הנפלאה The Only Living Pickpocket in New York של נואה סגן שחיממה את סאנדנס השנה, בכיכובו של ג'ון טורוטורו הנהדר ובהפקתו של רם ברגמן.
המותחן גדוש הכוכבים The Housewife שהפיקה לי ברודה מבוסס על תחקיר של עיתונאי "הניו יורק טיימס" ג'וזף לייפלד בשנת 1964 אשר חותר לחשיפת נאצי בסתר, דרך אשתו. טיי שרידן, נעמי ווטס, לוק אוונס, מייקל אימפריולי, לנה אולין ודבי מזר לוהקו לרשות הבמאי בן שיריניאן. Wild Wild East של יאן הולובק הוא מותחן תקופתי מתוצרת פולין שמתרחש בכפר קטן תחת שליטת הנאצים, ובו תאוות בצע ושנאת יהודים מתערבבת בבוץ האירופי. את העלילה מוביל בירוקרט גרמני שהגיע לחקור תעמולה מסתורית, ואותו מגלם לא אחר מאשר השחקן איתי טיראן.
בולט מכולם הוא הבמאי גיא נתיב, שמאז זכייתו באוסקר על סרטו הקצר "סקין", חי ועובד בלוס אנג'לס. סרטו האמריקני הרביעי, The Liberation (לשעבר "הרמוניה"), הוא הפרויקט השאפתני ביותר שלו, ובוודאי האישי מכולם. הוא מבוסס על סיפורה של סבתו ניצולת השואה ריטה קופר, אשר עזבה את משפחתה בשנות ה-80 כדי להצטרף לכת נשית מסתורית מווירג'יניה, שם סיימה את חייה.
גיא נתיב
(צילום: Joel C. Ryan/AP)
אחרי תהליך ליהוק ארוך שכלל כמה מהשחקניות הגדולות בהוליווד, קארי קון לקחה על עצמה את התפקיד הראשי המאתגר כאישה במשבר קיומי מטלטל, והיא מתמסרת אליו עד כלות בהופעה כנה חושפנית. היא נתמכת על ידי טרייסי לטס, בעלה בחיים האמיתיים וגם בסרט, וכן על ידי השחקניות הצעירות בלה רמזי ואודסה יאנג כבנותיה שמנסות לשכנע אותה לחזור הביתה, ולילי ג'יימס כמנהיגת הכת הפתיינית. הדרמה התקופתית העגמומית שהוקרנה בבכורה בפסטיבל טלורייד הופק על ידי הישראלי הניו יורקי, אורן מוברמן.
בהתחשב בכך ש-TIFF הוא פסטיבל הקולנוע הגדול ביותר בעולם, אולי זה לא מפתיע כל כך לגלות בין 293 היצירות שיוקרנו בו דרמה להט"בית ממקסיקו שנוצרה על ידי קרובת משפחה של דוד בן גוריון. הזוי ככל שזה יישמע, בכורת הבימוי של שרון קליינברג המקסיקנית, תוקרן בטורונטו ואפשר לשער שיתייצבו אליה בני משפחתה טיקטין, חיימה, אילן, יונתן ואורלי שלקחו חלק בהפקה, וכן בני ומשה חמי דה לאון. כולם שותפים לסרט הרגיש והמפתיע שמלווה נהג מונית טרנסג'נדר, שרגע לפני ניתוח לשינוי מין, נכנס להיריון ממפגש מיני מזדמן עם חבר לעבודה, ונאלץ לבחון מחדש את האפשרות להפוך לאבא דרך גופו הנשי המשתנה.
שרון קליינברג
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
הסיפור אולי בלתי מתקבל על הדעת, אבל התוצאה היא יצירה מקורית שבוודאי תעורר הדים אצל בני משפחתה של הבמאית במקסיקו ובישראל, בהם המוזיקאי אדם קליינברג, זוכה "כוכב נולד של העולם היהודי". ואפשר להניח שגם "הזקן" עוד יהיה שמח.
ביום בהיר אפשר לראות את האוסקר
פרובינציאליות ישראלית בצד, פסטיבל טורונטו נחשב למחולל תחזיות האוסקר העיקרי. אין פה עניין מיסטי, תחילת עונת הפרסים בארצות הברית נפתחת מעבר לגבול הצפוני בקנדה - אפילו שהיחסים בין שתי המדינות נמצאים בשפל. בין הסרטים שמתייצבים בהיכון על קו הזינוק למרוץ עם חלומות גדולים לפסלון מוזהב, ויערכו את הבכורות בטורונטו, אפשר לציין למשל את Being Heumann שיפתח את הפסטיבל. שאן הדר, שזכתה כבמאית באוסקר על "קודה" שעסק במשפחת חירשים, משחזרת את מחאת הנכים שהובילה ג'ודית היומן ב-1973 ברוח מהפכת זכויות האזרח למען הנכים מול השר הממונה האדיש לסבלם, בגילומו של לא אחר מאשר מארק רופאלו.
מתוך Being Heuman
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
I Play Rocky של הבמאי פיטר פארלי (גם הוא זוכה אוסקר על "ספר ירוק") חוזר למאבק הבלתי-מתפשר של סילבסטר סטאלון הצעיר (אנתוני איפוליטו האלמוני) על הפקת התסריט שכתב על המתאגרף המדומיין רוקי בלבואה, בדרך ליציאת "רוקי" בכיכובו - ממש לפני 50 שנה.
מתוך I Play Rocky
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
"טנזינג" של ג'ניפר פידום מביא את מבצע כיבוש האוורסט ב-1953 מנקודת מבטו של מטפס ההרים הנפאלי טנזינג נורגאי, אשר חלק את תהילת ההישג עם אדמונד הילארי (טום הידלסטון). "מיסטי גרין" בבימויו של כריס רוק אשר משאיר את קדמת הבמה לרוזלינד אלאזר המגלמת שחקנית במשבר אישי ומקצועי בהוליווד, אם כי בהפקה הזאת יש לה צוות תומך מרשים עם אדם דרייבר, אנה קנדריק, דניאל קלויה ורוק עצמו.
גם ג'סי אייזנברג מקדיש את הדרמה המוזיקלית שביים וכתב, The Debut, לשחקנית חובבת באמצע החיים (בגילומה של ג'וליאן מור) שמגלה עצמה מחדש על במת התיאטרון בעידודו של במאי תומך (פול ג'יאמטי). Tender Loving Care של מייק לי היא דרמה צנועה עם רגישות חברתית, שמתרכזת בחיים האישיים של עובדות סוציאליות. יש בה רגעים חביבים רבים וגם עגמומיות בגלל הנושא, ובעיקר מכיוון שמדובר כנראה באפילוג של הבמאי הבריטי המהולל.
מתוך The Debut
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
דני בויל הוא גם במאי בריטי מהולל ולא נראה שהוא הולך לשום מקום. אחרי שפתח את פסטיבל ונציה עם סרטו החדש Ink, הוא ינסה לשדרג את קמפיין האוסקר שלו בחסות נטפליקס שנראה מבטיח יחסית בזכות העלילה שחוזרת לסוף שנות ה-60 והמהפך שהוביל העיתונאי לארי לאמב כעורך העיתון הבריטי "סאן" שהוגדר כצהובון, אך שינה את כל נוף התקשורת בממלכה ובכלל מאז ועד היום. ג'ק או'קונל מככב בתפקיד הראשי לצדה של קלייר פוי, וגם "עוכר ישראל" נוסף, גאי פירס האוסטרלי שמגלם את הבעלים המושמץ של העיתון, רופרט מורדוק אשר מוצג באור אנושי יחסית, באופן מפתיע.
The Julia Set שביימה ניקי ביירן עלול להפתיע גם הוא עם גיחה לאוסקר ולא רק בגלל הכוכבת העולה צ'ייס אינפיניטי ("קרב רודף קרב") שמגלמת תלמידת תיכון שבמהלך ההכנות לתחרות המתמטיקה היוקרתית ביותר בארצות הברית, עושה אחד ועוד אחד עם המדריך שלה בדרך לזוגיות, ולו לרגע. ג'ייסון אייזקס וג'יליאן אנדרסון פה בקטע בוגר.
יהלומים קצת פחות מלוטשים
חוץ מסרטים חפצי אוסקר, יש גם כמה כאלה שמסתפקים בלהירכש להפצה במהלך הפסטיבל, בתקווה להצליח בקופות אחריו. כך למשל דרמת הפשע Evil Genius שביימה כוכבת "חברים" קורטני קוקס, ובעזרת חברים וקרובי משפחה (גיסתה בדימוס פטרישיה ארקט) היא משחזרת את מעללי "מפציץ הפיצה", שמצא את מותו בתאונת עבודה במהלך שוד בנק ב-2003. דייויד הארבור מככב בתפקיד הראשי. אומנם לא עוכר ישראל, אבל בעל תדמית מפוקפקת בימינו.
מתוך Evil Genius
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
גם ללורן מילר רוגן יש חברים ומשפחה שסייעו לה בהפקת הקומדיה שביימה, Babies, בכיכובו של בעלה סת רוגן, וגם אנה קנדריק, איסה ריי, ושרון סטון. כולם התכנסו יחדיו כדי להשתעשע בזוגיות יציבה שמתערערת בעקבות חוויית ההורות של אחרים סביבם. מרגרט קוואלי, שרק לאחרונה נפרדה מבעלה המוזיקאי ג'ק אנטונוף, מתאוששת על המסך לפחות כמסע של גילוי עצמי רומנטי בדרמה Love of Your Life של הצלמת המוערכת רייצ'ל מוריסון, שמתנסה בבימוי.
בצד המסחרי והפרוע יותר של הפסטיבל, האחים דייויד ונתן זלנר מביאים את קומדיית המדע הבדיוני החדשה שלהם Alpha Gang בהשתתפות קייט בלנשט, דייב באטיסטה, כריס פיין, ריילי קיו, לילי-רוז דפ, ולאה סיידו. כל הכוכבים פה כחברי כנופיה מהחלל החיצון, ונראה שהם מאוד נהנים מזה. המותחן הקומי בעל השם היומרני Everybody Wants to F*ck Me של ג'ונתן שיי משתעשע בעזרת טרון אדג'רטון וג'סיקה הנוויק במפגשים מיניים מזדמנים ואפשרות ערמומית לאהבת אמת בסצנת הדייטינג בלונדון.
שם יומרני יש גם לסרט Your Mother Your Mother Your Mother שביים באסאם טארק, אולם במותחן האקשן יוצא-הדופן הזה אין חוכמות. מאהרשאללה עלי מגלם גרסה מוסלמית של ג'ון וויק. כאלמן טרי ואב אוהב לשלושה ילדים, מתנקש שכיר נגרר לסכסוך בין ארגון נוצרי קיצוני וכנופיית פשע ערבית, ויוצא להשיג נקמה וגאולה בעזרת חרבו, בשם עתיד ילדיו, ובשם אללה.
הטמעה פחות אלימה ומדממת של האיסלאם במערב, והקהילה היהודית כחלק ממנו, יש ב-Daughters of Abraham של חנאן אל יוספי הצרפתייה על שתי חברות - מוסלמית ויהודייה - שמתאחדות בעיר הולדתן מארסיי, בקרבה חוצת פערים תרבותיים ודתיים דרך שיחות נפש ושירה בצרפתית, ערבית וגם עברית, וגם מסיבות ומפגשים מיניים מזדמנים.
מתוך Daughters of Abraham
(צילום: באדיבות פסטיבל טורונטו)
המשפחות נקרעות בין מסורת, מנהגים ואיסורי עשה ואל תעשה לבין אורך החיים הנהנתי והחופשי של הגיבורות, שנסמכות אחד על השניה מול אתגרים בחייהן האישיים. הבמאית הצעירה, בת למשפחה יוצאת צפון אפריקה, למדה בעבר תרבות יהודית ועברית, ומשתמשת בידע שצברה ובתשוקתה לחיבור בין העמים גם על המסך בדרמה העדינה, שבטח מפיגה מעט מהמתח לקראת הפסטיבל, ומעלה חיוך על פני קמרון ביילי.
