גיבורת ״בעל בהזמנה" (Wicker) היא אישה בודדה שמחליטה להזמין לעצמה בעל. לא גבר בשר ודם, לא נסיך מהאגדות ואפילו לא בובת מין משוכללת, אלא גבר שעשוי ונראה כמו סל נצרים מהלך. אומנם זה לא נשמע מבטיח בתור פרטנר לזוגיות וסקס, אבל מה אם אומר לכם שהוא מגולם על ידי אלכסנדר סקארשגורד? סרטם של הבמאים אלכס יוסטון פישר ואלינור וילסון הוא אגדה מינית וסאטירית שמנסה להפוך למשל על אהבה, זוגיות, קנאה והצורך האנושי להיות נאהב. הסרט מפגין קסם לא מבוטל, אך גם מתקשה לשמור על התנופה של הרעיון המקורי.
"בעל בהזמנה" - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
זהו עיבוד לסיפור הקצר The Wicker Husband (2008) מאת הסופרת הבריטית אורסולה ויליס-ג'ונס. הסיפור מציע מעין גרסה למבוגרים של ״פינוקיו״: אישה דחויה מבקשת מאמן קליעת הסלים המקומי ליצור עבורה בן זוג, והיצירה המלאכותית מתגלה כבעל אידיאלית. פישר ו-וילסון שומרים על שלד הסיפור ועל אופיו האגדי, אבל מרחיבים את העולם החברתי שסביבו, ומעניקים לו ממד סאטירי בוטה יותר.
זהו שיתוף הפעולה העלילתי השני של השניים לאחר ״תצילו את עצמכם!״ (Save Yourselves! 2020), קומדיית מדע בדיוני שבה זוג עירוני צעיר יוצא לחופשה מנותקת מהעולם, בזמן שכדור הארץ מותקף בידי חייזרים. גם שם ניכר העניין של הבמאים בבחינת מוסכמות חברתיות באמצעות הנחות יסוד פנטסטיות, ובשימוש בהומור כדי לחשוף את הפער בין הדימוי העצמי של גיבוריהם לבין המציאות. אלא שב״בעל בהזמנה״ הם פונים אל העבר, או לפחות אל גרסה מומצאת שלו, ומחליפים את האפוקליפסה החייזרית באגדה עממית על מוסד הנישואים.
הגיבורה (אוליביה קולמן) היא מוכרת דגים החיה לבדה בשולי כפר קטן. תושבי המקום מזלזלים במראה שלה, בריח שנודף מגופה ובמעמדה החברתי. היא גם אינה מגלה עניין מיוחד בטקסי החיזור והנישואים המקובלים בכפר. אלא שלאחר שהיא מוצאת את עצמה מעורבת במשחק מקומי שבו מנחשים מי יהיה הזוג הבא שיינשא, היא מחליטה לשנות את מעמדה ולפנות לאמן הסלים, המגולם בידי פיטר דינקלג', בבקשה שיכין לה בעל. האומן נענה לבקשתה ויוצר עבורה גבר עשוי נצרים, שמקבל את דמותו של סקארשגורד. היצירה המסתורית מתעוררת לחיים, והזוג מתחתן בטקס המקומי, שבו כלות אינן מקבלות טבעת אלא צווארון מתכת שמסמל את מעמדן כרכושו של הבעל.
הכפר נראה כאילו נשלף מאגדה אנגלית מימי הביניים: בתי אבן, סמטאות בוציות, מלאכות מסורתיות, בעלי מקצוע המגדירים את זהותם של התושבים ומבנה חברתי פטריארכלי נוקשה. אבל אין מדובר בניסיון לשחזר תקופה היסטורית מסוימת. העולם הזה מתנהל לפי היגיון אגדתי, ובו בזמן הדיאלוגים משובצים בביטויים מודרניים ואנכרוניסטיים באופן מופגן. השפה אינה מבקשת להיות אותנטית מבחינה היסטורית, אלא ליצור אפקט קומי של התנגשות בין תפאורה ארכאית לבין תודעה שמכירה את המוסכמות של ימינו. תושבי הכפר הם בורים, גסי רוח, עסוקים בהפרשות גופניות, ברכילות ובמאבקי מעמדות.
קולמן, זוכת האוסקר על תפקידה ב״המועדפת״, יודעת לנוע בין קומדיה גופנית, פגיעות רגשית ואכזריות כמעט בלתי צפויה. היא לא עוברת מהפך הוליוודי שבו האישה המוזנחת הופכת לפתע ליפהפייה. היא נשארת אותה אישה, עם הבגדים המרופטים, הפנים הלא מטופחות והעיסוק בדגים, והסרט אינו מבקש להתנצל על כך. דווקא משום כך יש משהו משמח באופן שבו היא מגלה את האפשרות להיות נחשקת. בעל הנצרים שלה אינו מבקש לשנות אותה, אינו מתבייש בה ואינו מתייחס אליה כאל מי שצריכה להודות לו על עצם נוכחותו. הוא אוהב אותה באופן מוחלט, כמעט מכני, אבל גם באופן שמעניק לה לראשונה תחושת ביטחון.
אגדה אנגלית מימי הביניים. מתוך "בעל בהזמנה"
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
סקארשגורד כבר הוכיח שהוא יודע לנצל את המראה הפיזי המרשים שלו, בין אם באמצעות הופעותיו בתפקידים שבהם גבריותו היא חלק מרכזי מהדימוי הקולנועי, ובין אם בתפקידים שבהם אותה נוכחות מקבלת ממד מטריד או מנוכר. ב״פיליון״, למשל, הגוף הגברי והכריזמה המינית שלו הם חלק מרכזי ממערכת יחסים קווירית של אדון-עבד. בסדרה ״בוט-רצח״ (Murderbot), לעומת זאת, הוא משתמש בנוכחות קרה, מרוחקת ורובוטית כדי לגלם תודעה שאינה מתנהלת לפי הקודים הרגשיים האנושיים. ב״בעל בהזמנה״ הוא מחבר בין שני הקטבים: הוא גבר נאה במיוחד, אבל גם יצור מלאכותי, מאופק, כמעט נטול הבעה, שגופו כולו עטוף במעטפת קלועה.
הבחירה בסקארשגורד אינה רק בדיחה על הפער שבין סל נצרים לבין גבר חלומות. היא מאפשרת לסרט להעמיד במבחן את התפקידים המגדריים של הגבר האידיאלי. בעל הנצרים אינו צריך להפגין כוח, להתפאר בהישגיו או לדרוש מאשתו שתשרת אותו. הוא קשוב, עוזר בעבודות הבית, מתייחס אליה בעדינות ואינו זקוק למילים רבות כדי להבהיר את מסירותו. הוא גם אינו מתחרה בה על פרנסה או מעמד. במובן זה, הוא הגשמה של פנטזיה נשית על בן זוג שאינו מאיים, אינו מקטין ואינו מתייחס לאהבה כאל עסקה.
הסרט מבקש לבחון גם את תגובת הסביבה לאפשרות של אושר זוגי שאינו תואם את הסדר החברתי. הנשים בכפר, ובעיקר אשת החייט, בגילומה של אליזבת דביקי, מתקשות להשלים עם העובדה שמוכרת הדגים, שנחשבה עד כה לאישה הפחות מבוקשת במקום, זוכה לבעל מסור ומענג. בעליהן שלהן אינם מספקים להן את אותה תשומת לב, והאושר החדש של הגיבורה הופך למראה לא מחמיאה של נישואיהן. דביקי מגלמת אישה מרירה, אלגנטית ומניפולטיבית, שמאחורי הקנאה שלה מסתתרת מצוקה עמוקה יותר. הפטריארכיה אינה נשמרת רק באמצעות גברים המדכאים נשים, אלא גם באמצעות נשים שמפנימות את חוקיה. במקום לערער על מוסד הנישואים שמגביל אותן, הן מבקשות לפגוע באישה שהצליחה למצוא בתוכו אושר.
היה יכול להיות יותר. מתוך "בעל בהזמנה"
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
העיסוק במיניות עם בן זוג שאינו אנושי מציב את הסרט בהקשר קולנועי רחב יותר. ב״צורת המים״ (2017) של גיירמו דל טורו, האהבה בין אישה ליצור אמפיבי מערערת את הגבולות המקובלים בין אנושיות, מיניות ואחרות. ב- I'm Your Man (2021) של מאריה שראדר, רובוט שתוכנן להיות בן זוג אידיאלי מעמיד במבחן את ההבדל בין אהבה מתוכנתת לבין אינטימיות אנושית. גם סדרת הטלוויזיה ״ווסטוורלד״ (Westworld) עוסקת ביחסים מיניים ורגשיים בין בני אדם לבין יצורים מלאכותיים, תוך בחינת מגוון שאלות של יחסי כוח בין בני האדם ויצירי כפיהם המנוצלים לרכי הפנטזיות האנושיות האפלות. ״בעל בהזמנה״ הוא גרסת "לואו-טק" שמנטרלת, באופן אבסורדי, כל בעייתיות מהמפגש האינטימי בין אישה לאיש נצרים, רק כדי לבסס משל על היחס הלא סובלני של החברה על הדרך בה היא מממשת את מיניותה.
זהו רעיון ש"בעל בהזמנה" מציג היטב אך מתקשה לפתח. החשדות שמופנים כלפי בעל הנצרים והמשבר שנוצר בעקבותיהם נראים במידה רבה כאמצעי תסריטאי שנועד להאריך את האגדה ולהוביל אותה אל מסקנה צפויה. לעיתים הסרט ממהר לברוח מרגעים שעשויים היו להעמיק את הדמויות באמצעות בדיחה נוספת, ולעיתים הוא מדגיש יתר על המידה את המסר הפמיניסטי שלו במקום לאפשר לו להתפתח מתוך הסיטואציות. סרט מקורי וחביב שהיה יכול להיות יותר.
